הבנק זה אני

למה ניגוד עניינים זה הפרת אמונים - ולמה זה פלילי?

יובל קרניאל
יובל קרניאל

דני דנקנר היה יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. השבוע הוא הורשע בפלילים. עכשיו הוא ככל הנראה בדרכו למאסר בפועל בכלא. זהו מסר חשוב שכדאי להתעכב עליו. המאבק בשחיתות בחברה הישראלית יצליח רק אם ציבור רחב יבין ויפנים מה קרה שם. דני דנקנר לא שונה בהרבה מאהוד אולמרט, שכבר הורשע בהפרת אמונים, וכנראה גם מאיווט ליברמן, שנאשם במעשים דומים ועוד רבים ובכירים בהנהגה הכלכלית והפוליטית של המדינה.

איך יכול להיות שאנשים נורמטיבים ובכירים, שיש להם הכל, הופכים לעבריינים, ומדוע קשה לנו כל כך להרשיע אותם, ולשלוח אותם למאסר? כל פעם אנו תמהים מחדש: איך זה שהם מוכנים לסכן את כל עולמם, ולבצע עבירות פליליות.

נראה שאצל רבים, הפעילות בניגוד עניינים נחשבת לשיגרה, משהו מקובל. חלק מהחיים הפוליטיים והפעילות העסקית של המחוברים והמקושרים. תן לי ואתן לך, זה הרי מהותה של הפוליטיקה, ומהותם של עסקים. לרבים מהמנהיגים והמנהלים שלנו קשה לשרטט את קו הגבול בין האינטרס האישי שלהם לבין טובת התאגיד, המפלגה או המדינה, שהם מנהלים. המדינה זה אני. הבנק זה אני. העירייה זה אני.

דני דנקנרצילום: מוטי מילרוד

שנים ארוכות בתפקידים בכירים יכולים באמת לבלבל. וצריך להבין היטב. מה בדרך כלל הם עושים. מדובר בפעולה שהיא במקרים רבים חלק משגרת העבודה. אישור עסקה בדירקטוריון, מינוי שגריר, אישור פרוייקט נדל"ן. בפעולה הזו טמון רווח אישי חשוב לעבריין. אבל, וכאן הבסיס לקושי, הוא משכנע את עצמו, שהפעולה גם טובה לכולם. זוהי עסקה מצויינת לבנק, חשב דני דנקנר על רכישת מניות של בנק פוזיטיף מאיש העסקים הטורקי, שרק במקרה אירגן לו הלוואה אישית של 5 מיליון יורו, ללא בטוחות. פרוייקט הולילנד הוא נהדר וחשוב לירושלים, והשגריר הזה הוא באמת הדבר הנכון לדיפלומטיה הישראלית. ואולי, הם לא מרמים את עצמם עד כדי כך. לעולם לא נוכל לדעת, וזה לא העיקר.

הדבר החשוב הוא שפעילות בניגוד עניינים, כאשר תוצאת הפעולה היא רווח ישיר או עקיף, אך אישי באופן מובהק, ליו"ר, לשר או לראש העיר, או לקרוביו, היא פסולה. כי אז אי אפשר להיות בטוחים שזוהי ההחלטה הנכונה לציבור. גם האיש עצמו, וגם המנגנונים שעובדים סביבו לא יכולים תמיד לזהות את המניע, את פשר השכנוע העמוק, ולנתח באופן נכון את ההחלטה. קשה גם ואולי בלתי אפשרי להתנגד להחלטה כזו. ברור לכל הסובבים שהראש רוצה בה מאוד, ולא יסבול שום התנגדות.

כאשר האיש פועל בניגוד עניינים, הוא עושה שימוש בכוח שניתן לו כדי שיפעל לטובת הציבור (בעלי המניות, האזרחים, התושבים, העם), אך בעצם פועל למען עצמו. זהו שימוש לרעה בסמכות, ניצול הכוח. כאשר מסתירים את העניין האישי, ותמיד עושים זאת, הרי זו המרמה. כי כל הסובבים את ההחלטה והעסקה לא יודעים באמת את מניעיה. עובדים עליהם.

טובת ההנאה העקיפה שמקבל מי שנמצא בניגוד עניינים היא לכן קבלת דבר במרמה. הנזק לציבור הוא עצום, ונוגע לא רק להחלטה גרועה כזו או אחרת, אלא לחוסר האמון במערכות, חוסר היכולת לקבל החלטות נקיות, חשש להתנגד לעמדה של הבכיר - כי המניעים שלו לא ידועים, והם יכולים להיות אישיים. מכאן הדרך קצרה לתרבות ארגונית של פחד וחשבון, כיסוי תחת ובריחה מאחריות. פעולה בניגוד עניינים היא הפרת אמונים של הציבור, היא מרמה והיא פוגעת פגיעה קשה בכולנו, הרבה יותר מגניבה פשוטה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הכותב הוא מהמרכז הבינתחומי הרצליה ומחבר הספר "הפרת אמונים בתאגיד במשפט האזרחי והפלילי"

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ