הכישלון של לובש, ההצלחה של בכר

בתחום הקרנות נראה שאפשר לברך על התוצאות של ועדת בכר

רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

בניגוד לאליוט ברוידי, יו”ר קרן מרקסטון לשעבר ואחד משלושת המייסדים - ששילם למנהלי קרן הפנסיה של עובדי הציבור במדינת ניו יורק שוחד תמורת העברת 250 מיליון דולר מכספי הפנסיונרים למרקסטון - שני שותפיו, רון לובש ואמיר קס, סתם עשו עסקה גרועה.

מיד לאחר פרסום המלצות ועדת בכר ניסו לובש וקס, עם כספי הפנסיונרים שגויסו באופן מושחת על ידי ברוידי, להקים בישראל ענק השקעות בסגנון אמריקאי תחת השם פריזמה. לצורך זה הם רכשו את שתי חברות קרנות הנאמנות של בנק הפועלים ‏(להק ופקן‏) תמורת כמיליארד שקל, ובעוד כמיליארד שקל את קופות הגמל של בנק לאומי ואת קרן ההשתלמות של בנק הפועלים.

הכישלונות הניהוליים של השניים ‏(יחד עם דב קוטלר, המנכ”ל שגייסו במחיר גבוה‏) גררו פדיונות ענק, ואילצו אותם לפרק את החבילה בשיאו של המשבר הפיננסי - הקרנות נמכרו לאקסלנס והקופות לפסגות.

למרות הכישלון, לובש, קס וקוטלר גבו דמי ניהול מוגזמים והתעשרו. מרקסטון נותרה עם אחזקת מיעוט בחברת הקרנות של אקסלנס ואחזקת מיעוט בחברת פסגות. השבוע התברר שוב עד כמה העסקות שעשו היו גרועות, כאשר תמורת 45% ממניות חברת הקרנות של אקסלנס קיבלה מרקסטון פחות מ–70 מיליון שקל ‏(המניות בפסגות עדיין לא נמכרו‏).

העסקה מול אקסלנס ‏(בניכוי החוב‏) גוזרת לפעילות קרנות אקסלנס שמנהלות כ–20 מיליארד שקל שווי של 200 מיליון שקל בלבד - 20% מהשווי של קרנות הפועלים שנרכשו ב–2006 במיליארד שקל ‏(וניהלו אז אפילו יותר מ–20 מיליארד שקל‏). הפנסיונרים של ניו יורק, יחד עם שאר הפנסיונרים שמושקעים במרקסטון ‏(חלקם ישראלים‏), הפסידו רק על עסקות הקרנות כ–600 מיליון שקל ‏(ועוד היד נטויה להפסדים בעסקת פסגות‏).

מעבר לכישלון הניהולי של השלושה, ההפסד הענק קשור גם למחיר ששילמה מרקסטון, שמצד אחד רכשה מבנק הפועלים נכסים גרועים ‏(שהחלו לדמם מיד עם רכישתם‏) ומצד שני שילמה מחיר גבוה במיוחד.

עד אז הבנקים גייסו כסף לקרנות שניהלו תוך שהם מנצלים את השליטה שלהם בחיים הפיננסיים של הלקוחות שלהם. מי לא זוכר את הקריצה של היועץ בסניף - “תקבל אשראי, אבל כדאי גם שתקנה קרן שלנו או שתפתח קופה חדשה לילדים”. כך, כל בנק שלח את הלקוחות שלו לקרנות שהוא ניהל בעצמו. זה הביא להשקעה אפסית של הבנק בניהול ההשקעות, שכן למה להשקיע אם הכסף זורם. ההשקעות לא היו מקצועיות, גם השירות לא היה משהו, אבל הלקוחות היו שבויים. ברגע שכל זה השתחרר, הלקוחות החלו לחפש תשואה וברחו מהקרנות של הפועלים.

ויש עוד סיבה: דמי הניהול הופחתו - וזה פגע בהכנסות של חברות הקרנות. ועדת בכר חטפה הרבה אש, חלקה מגורמים אינטרסנטיים. כמובן, אי אפשר לומר שהמלצותיה היו מושלמות: הטיפול בקופות הגמל - הענף השני המשמעותי שבו עסקה הוועדה - היה לא מוצלח ולא הושלם. דמי הניהול עלו והענף פועל לרעת הלקוחות. ובכלל, שוק ההון הישראלי דורש רפורמה משמעותית, למשל בכל מה שקשור לניגודי עניינים, למינוי דירקטורים ולריכוזיות. נגענו בזה כאן לא מעט פעמים.

רון לובשצילום: מוטי קמחי

אלא שבתחום הקרנות נראה שבסך הכל אפשר לברך על התוצאות: התחרות עלתה מדרגה ועמה המקצועיות. זה גרר ירידה של דמי הניהול ופריחה של הענף כולו - למרות המשבר הפיננסי הקשה ולמרות התחרות הגדולה מצד תעודות הסל מנוהלים עתה בקרנות יותר מ–200 מיליארד שקל, פי שניים ממה שניהל הענף ב–2006.

נכון, זה נובע גם מירידת הריבית ומהעובדה שהושק ענף חדש של קרנות כספיות. ובכל זאת, יש כאן מידה לא מבוטלת של הצלחה. חשוב עוד יותר שמי שהצליחו לגייס את מירב הכספים הן לאו דווקא החברות שנרכשו מהבנקים במחירים גבוהים ולאו דווקא חברות הביטוח החזקות, אלא מי שהצטיין בשיווק, במיתוג ובניהול השקעות.

אז ענק השקעות אמריקאי אין לנו, אבל שש שנים מאז תום העסקות הגדולות שוק קרנות הנאמנות מתנהל כפי שהיינו רוצים שיתנהל, וציבור המשקיעים והחוסכים מבין זאת היטב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ