כך הנגיד מגדיל את אי השוויון - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך הנגיד מגדיל את אי השוויון

"מפת הדרכים" לנגיד החדש: רפורמה במערכת הפיננסית

38תגובות

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמור להודיע על זהות הנגיד החדש של בנק ישראל "לאחר ראש השנה", כלומר השבוע. הפעם, יש לקוות, כבר לא יהיו תקלות: לאחר שני הכישלונות בוועדת טירקל עם יעקב פרנקל וליאו ליידרמן, נתניהו העביר לטירקל שלושה שמות - מריו בלכר, צבי אקשטיין וויקטור מדינה - כדי לקבל את חותמת הכשרות לפני ההכרעה, ולמנוע מקרה נוסף של הסרת מועמדות לאחר שהבחירה כבר הוכרזה.

נתניהו, כנראה, רוצה בעיקר לסיים את העניין ולשים בבנק ישראל נגיד, ושלושת המועמדים מקובלים עליו - אחרת לא היה בוחר בהם. הוא יודע שיקבל נגיד מהסוג המוכר, כזה שמאמין ב"שוק חופשי" וברגולציה מינימלית, נגיד שיעסוק בקביעת ריבית ודאגה לשער במט"ח - ולא בהכרח הרבה יותר מזה.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

הסיוט של אפל // אמזון שוקלת להציע סמארטפונים בחינם

ללא כוונת רווח // "כשחזרתי מחופשת הלידה לא עניינתי אף אחד"

אמיל סלמן

סטנלי פישר היה נגיד חזק, אולי אפילו קצת יותר מדי חזק עבור חלק מהפוליטיקאים. אלא שהמדיניות שיקבע הבנק המרכזי, אפילו אם לא יחרוג מתחומי האחריות המסורתיים שלו, משפיעה על כל אזרח בישראל - והיא משפיעה במיוחד על רמת האי־שוויון החברתי - כך לפחות טוען חתן פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ, בטור דעה שפירסם אתמול ב"ניו יורק טיימס".

בטור שלו, שטיגליץ עוסק בבנק המרכזי האמריקאי ובהמלצה נחרצת לנשיא ברק אובמה להעדיף את המשנה לנגיד, ג'נט ילן, על פני המועמד המוביל לארי סאמרס. אבל עבורנו כאן בארץ הקודש, מה שחשוב הוא לא העניין האישי בניתוח של שטיגליץ, אלא ההסבר שלו לדרך שבה נגיד של בנק מרכזי משפיע על 99% מהציבור - זה שאינו מחובר לעטין של המערכת הפיננסית - ועד כמה הטיעונים שלו מתאימים גם לישראל.

שטיגליץ מפרט כמה מנגנונים. הראשון הוא מניעת משברים: אלה לעולם יפגעו בעיקר בציבור הרחב של משלמי המסים, דרך חילוצי בנקים, עלייה באבטלה, ירידה בפעילות הכלכלית ופגיעה בערכי הנכסים ‏(בעיקר נכסי נדל"ן‏) - ולכן נגיד של בנק מרכזי צריך לעסוק במניעתם במשרה מלאה.

בארה"ב, למשל, העושר החציוני של משקי הבית ירד בלא פחות 
מ–40% במשבר האחרון, והשכר החציוני עדיין לא חזר לרמתו מלפני המשבר. נכון, ישראל נפגעה הרבה פחות מארה"ב ומאירופה במשבר הפיננסי של 2008, אבל מבט אחד על הגרף של יצירת המשכנתאות בישראל בשנים האחרונות מראה שמשבר בסגנון ה"סאב פריים" אינו תסריט דמיוני.

בלומברג

בנק ישראל יודע את זה, וזו הסיבה לתקנה האחרונה שהטיל המפקח על הבנקים, ולפיה לא תינתן משכנתא שהיקף ההחזר החודשי שלה הוא יותר ממחצית ההכנסה של משק הבית. אבל זה אינו מספיק. דרך התקנות ודרך הריבית שהוא קובע, הבנק המרכזי משפיע באופן ישיר על מחירי הדיור, על המשכנתאות, על ההסתברות למשבר - ולכן על כל אזרח בישראל.

המנגנון השני הוא הרגולציה. הטענה המקובלת בישראל, החל מרשות ניירות ערך ועד לשכבות רחבות בסקטור העסקי, היא שיש אצלנו הרבה יותר מדי רגולציה - ושהיא משתקת את המשק. לדעת שטיגליץ זה לא נכון. בארה"ב, מה שגרם למשבר הפיננסי הגדול הוא חוסר הרגולציה והבקרה על המערכת הפיננסית, שאיפשרה לבנקים ולבתי ההשקעות לעוות את חוקי המשחק לטובתם.

כיום כבר יש כמה מחקרים משכנעים שמראים שישנו קשר בין גודלה של המערכת הפיננסית לבין צמיחה כלכלית וחוסר שוויון חברתי: מעבר לרמה מסוימת, ככל שהמערכת הפיננסית מנופחת יותר, כך ההתפתחות הכלכלית נפגעת, ופער ההכנסות בין העשירים לכל השאר גדל.

ומה בישראל? שונה אבל זהה: אצלנו לא היתה בעיה של נגזרים פיננסים וניירות ערך מורכבים, אבל העמלות הגבוהות בפנסיה ובחיסכון, יחד עם ההשתוללות של הבנקים והמשקיעים המוסדיים במתן אשראי זול לטייקונים הם תקלה חמורה לא פחות עבור רמת החיים של הציבור.

ולהבדיל מארה"ב, מאחר שאצלנו לא היה "משבר", העיוותים לא טופלו. התחרות בשוק הפיננסי עדיין נמוכה, העמלות עדיין גבוהות, חברות מסוימות עדיין מקבלות ‏(כיום בעיקר בשוק המוסדי‏) אשראי בריביות נמוכות מדי, והבלגן בסדרי החוב מעולם לא היה כה גדול. ייתכן שהרגולציה הנוכחית לא יעילה, חלקים בה אולי אפילו משתקים, אבל הפתרון הוא להחליפה ברגולציה נכונה יותר - ובוודאי שלא לבטל אותה ולאפשר לשוק הפיננסי לעשות כראות עיניו. כבר למדנו, מעבר לכל ספק, שזה לא עובד.

אשראי זול 
לחברות גדולות

דרך נוספת שבה הסקטור הפיננסי פוגע באזרחים היא לא במה שהבנקים עשו, אלא במה שהם לא עשו - והכוונה היא בעיקר ליצירת מנגנונים למתן אשראי לחברות בינוניות וקטנות. שטיגליץ טוען שהבנק המרכזי צריך להרחיק את הבנקים מפעילות של ספקולציות פיננסיות ומניפולציות בשוק, ולהחזיר אותם למה שהם צריכים להיות: גופים שמעמידים אשראי. זה טיעון שנכון גם לישראל: כלפי חוץ, דווקא בימים אלה מתנהלת מתקפת שיווק ויחסי ציבור של הבנקים בכל הקשור לעסקים קטנים, אבל בפועל רבים מהם מתקשים למצוא מימון לעסקיהם, בעוד שחברות גדולות מקבלות אשראי זול.

זהו ודאי מצב עניינים שמגדיל את הפער בין הבעלים והמנהלים של החברות הגדולות לבין כל השאר. על פי שטיגליץ, הנגיד של הבנק המרכזי פוגע בכלכלה ובאזרחים בעיקר דרך הטיפול שהוא מעניק - או לא מעניק - למערכת הבנקאות ולמערכת הפיננסית. אם הוא לא עומד על המשמר ולא מונע משבר, הוא פוגע בציבור. אם הוא מאפשר למערכת הפיננסית להמשיך להיות מנופחת ומסואבת - הוא מגדיל את הפערים החברתיים. אם הנגיד לא מביא ליצירת ערוצי מימון ואשראי גם למי שאין לו תזרים מזומנים מוכח - הוא לא נותן לכלכלה לצמוח ולמצות את הפוטנציאל שלה.

עבור מי שמקבל את הניתוח של שטיגליץ, כל אלה הם לא פחות מ"מפת דרכים" עבור הנגיד החדש של בנק ישראל, כאשר זה סוף־סוף ייבחר על ידי ראש הממשלה, יקבל את אישור ועדת טירקל, וייכנס ללשכתו. אין ספק: הנגיד החדש, כמו כל נגיד לפניו, ינהל את עבודת הוועדה המוניטרית ויקבע יחד אתה מדי חודש את שער הריבית. הוא יעקוב אחרי המסחר במט"ח ושער השקל, וינחה מדי פעם את חדר העסקות לרכוש דולרים בימים שבהם ספקולנטים יעלו את השקל באופן מהיר וחד מדי.

אבל כדי לשפר את חיי האזרחים במדינת ישראל, וכדי לעצור את המגמה של הגידול באי־שוויון, הנגיד החדש צריך לעשות משהו אחר, חדש, שאפילו פישר לא נגע בו: רפורמה משמעותית במערכת הפיננסית.

זה לא יהיה פשוט. מכל הסקטורים במשק הפרטי, המערכת הפיננסית היא אולי החזקה ביותר והמקושרת ביותר למקבלי ההחלטות ולמי שמשפיע עליהן. המערכת הפיננסית מקושרת לשלטון, והיא מקושרת עוד יותר לתקשורת - המשפיעה על השלטון.

קל היה לראות זאת בעת שבנק ישראל ניסה להדיח את יו"ר בנק הפועלים דני דנקנר: חלקים רחבים מהתקשורת התגייסו לטובתו בניסיון לבטל את ההחלטה. קל היה גם לראות את היחס של ראשי הבנקים לשלטון בפרשת המחיקה של בנק לאומי, שבסופו של דבר לא היתה, בחובות של נוחי דנקנר ושותפיו בחברת גנדן.

ראשי בנק לאומי ושאר הבנקים התבקשו על ידי יו"ר ועדת הכספים של הכנסת להשתתף בדיון מיוחד שנקבע בעניין, אך הם בחרו שלא להגיע. בהנהלת בנק לאומי הודיעו לוועדת הכספים שאם כל מנהלי הבנקים לא יגיעו לדיון, אז גם הם לא יתייצבו. אפשר היה לראות את זה בתוכניות תגמול המנהלים שהבנקים שלחו לבורסה: התוכניות שהיו כה שערורייתיות, עד אפילו שר האוצר והמפקח על הבנקים כבר לא יוכלו לבלוע אותן.

לא רק זאת: ועדי הבנקים הגדולים הם מהוועדים החזקים במשק, וכיום הם משתפים פעולה עם ההנהלות. את זה ראינו כשהוועד בבנק הפועלים תמך בהתנגדות ההנהלה והבעלים להדחה של היו"ר דני דנקנר, ואפילו אירגן "הפגנת תמיכה" סמלית לטובת ההנהלה.

אפשר לנחש שברגע שבנק ישראל יניח על השולחן רפורמה שתפגע ברווחיות של הבנקים ‏(למשל בגלל ירידה בעמלות או עלייה בתחרות‏) ובשכר העובדים, או רפורמה שתאפשר התייעלות ופרישת עובדים יקרים ומיותרים - ועדי הבנקים, יחד עם עופר עיני וההסתדרות, יפעילו את כוחם. והכוח שלהם לא נופל מזה של עובדי חברת החשמל, אלה עם "היד על השלטר": קל לדמיין את הנזק שייגרם למדינה אם הבנקים יהיו סגורים ליותר מיומיים.

כל החסמים האלה לא צריכים לרפות את ידי הנגיד החדש. נכון, איוש התפקיד היה הפעם תהליך ארוך וכואב, ולזוכה בתפקיד מגיעים 100 ימי חסד כדי להתאקלם ולקבל חפיפה מקרנית פלוג, ממלאת מקום הנגיד שהודיעה על פרישתה. אבל אם הנגיד שייבחר לא רוצה להירשם בספרי ההיסטוריה כטכנוקרט אפור שכיהן אחרי סטנלי פישר ואיפשר לאי־שוויון הכלכלי בישראל להמשיך לגדול - הוא חייב להוביל מהפכה בסקטור הפיננסי.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#