אם רק רוצים, לא כל כך קשה לעשות מהפכות

המפקח על הבנקים זורק כפפה לכל שאר הרגולטורים, המפקחים והמנהלים במשק

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

לפני שבועיים, לאחר שפירסמתי כאן טור תחת הכותרת "מי יפסיק את החגיגה של בכירי הבנקים", בתגובה לתוכניות הבונוסים של הבנקים הגדולים, קיבלתי טלפון אחד מפתיע. "מדבר יוסי שריד", אמר המטלפן, "ואני רוצה להרגיע אותך". "ברגע זה אני דווקא די רגוע", עניתי. "על מה אתה מדבר?"

"ראיתי שאתה מוטרד מהשכר של ראשי הבנקים, או כך לפחות עלה מהניתוח שלך בעיתון", הסביר שריד. "אז אני רוצה להרגיע אותך: יש מי שיפסיק את החגיגה של הבנקאים".

"אוקי", השבתי, "מי?" "אני", הוא ענה. "אתה?" שאלתי. "אני", ענה שריד. "הגשתי בימים אלה את מועמדותי לתפקיד של דירקטור בבנק לאומי. אם אתקבל, אני מתכוון לטפל גם בעניין הזה של שכר הבכירים". והוא הוסיף: "הבעיה היחידה היא שאני חושש שיש מי שלא ירצה אותי כדירקטור בבנק".

לכתבות נוספות באתר TheMarker

שכר מנהלי הבנקים מייקר את העמלות

עם פערים של עד 50%: איפה הכי משתלם לקנות סל לראש השנה?

יוסי שריד הוא כמובן אדם שנון בצורה יוצאת דופן, ולכן הייתי חייב להזיז את השיחה למקום אחר. "זה יהיה חבל עבורך אם לא תתקבל. אתה יודע שדירקטור בבנק מרוויח חצי מיליון שקל בשנה, תמורת עבודה שהיא לא יותר מרבע משרה, כולל אכילת הבורקסים?"

דודו זקןצילום: תומר אפלבאום

"לא עשית שיעורי בית", סיים שריד את השיחה. "אם אתה גם יושב בכמה ועדות, השכר יכול להיות הרבה יותר גבוה מהסכום שציינת".

יוסי שריד, שבאמת הגיש את מועמדותו לתפקיד של דירקטור בבנק לאומי, אולי לא ייבחר בסופו של דבר, כפי שהוא חושד. אבל גם הוא, גם המפקח על הבנקים דוד זקן, וגם שר האוצר יאיר לפיד הוכיחו אתמול שלא כל כך קשה לשנות דברים ולתקן עוולות במדינת ישראל - אם רק רוצים בכך.

הנה: לאחר שהזהיר כבר שלשום שזו כוונתו, זקן פירסם היום תוכנית להגביל את הבונוסים של הבנקאים, ואפילו הכריז על דרישה לבטל את האסיפות הכלליות שכינסו הבנקים כדי לאשר את התוכניות השערורייתיות שהם פירסמו קודם לכן.

שום דבר לא מבטיח שזקן יצליח במשימתו. בכל מנגנון שיבחר או שיוכתב להם, אם הבנקים רק ירצו, הם יוכלו לעקוף אותו ולמצוא דרכים אחרות להעביר כסף לכיסיהם של הבכירים. זקן בחר להגביל את היקף הבונוסים עד 100% מהשכר ולדרוש שהבונוס ישולם רק עם השגת יעדים והישגים ראויים. הבנקאים יכולים פשוט להגדיל את השכר, לחלק מענקי פרישה, "הסתגלות", אי תחרות, לחלק אופציות - או כל מגוון אחר של פטנטים שהם יבחרו.

לפיכך, מה שבאמת חשוב במעשה של המפקח על הבנקים הוא לא המנגנון ולא המספרים, אלא רוח הדברים, ועוד יותר מכך - ההסבר הרשמי שלו למהלך. "אני חושב שהמערכת התבגרה ואני מקווה שהבנקים ינהגו באחריות. אי אפשר להתעלם מדעת הקהל והרגולציה הבינלאומית", כתב זקן בהודאה הרשמית של בנק ישראל.

סליחה? "דעת הקהל"? "התבגרות"? "אחריות"? ממתי דבר כה "פופוליסטי" ו"בלתי מקצועי" כמו "דעת הקהל" צריך להשפיע על ניהול של חברות עסקיות, ודאי בבנקים, שהם הרי "החמצן של הכלכלה"?

מילא ששר אוצר כמו לפיד, פוליטיקאי שרוצה למצוא חן בעיני בוחריו, כותב בפייסבוק על שכר הבנקאים ש"זה מוגזם". אבל שגם המפקח על הבנקים יכתוב ש"אי־אפשר להתעלם מדעת הקהל?" זה כבר חידוש עולמי. הסיבה העיקרית לכך שעוולות כמו שכר הבכירים, שיעורי מס הכנסה נמוכים לעשירים ועסקות בעלי עניין שערורייתיות עדיין לא נמחקו מהעולם היא שלאף אחד ממקבלי ההחלטות אין עניין לסיים אותן. הרי המפקחים על הבנקים, כמעט באופן מסורתי, עוברים לאחר סיום כהונתם לעבוד באותם בנקים שעליהם פיקחו - ושם הם מקבלים את השכר גבוה שכולנו מכירים.

קודמו של דוד, רוני חזקיהו, הוא יו"ר הבנק הבינלאומי. גליה מאור, שהיתה מנכ"לית בנק לאומי במשק שנים, היתה קודם לכן מפקחת על הבנקים. זאב אבלס היה מפקח על הבנקים, ואז יו"ר בנק איגוד. דוד ברודט, יו"ר בנק לאומי, ויוסי בכר, יו"ר בנק דיסקונט - שניהם היו מנכ"לי משרד האוצר, תפקיד שתחתיו נמצא הפיקוח על שוק ההון.

אף אחד, לכן, לא מצפה מהם להגביל את השכר בדיוק במקומות שבהם הם הולכים לעבוד בעתיד. באופן ישיר וחד־משמעי, זקן פגע אתמול בהכנסה העתידית שלו. מעניין מה יאמרו על כך הלילה אשתו וילדיו.

אז מה קרה לזקן? כנראה שאותה "דעת קהל", וההשפעה שלה על היציבות של הבנקים ועל המשק כולו, חילחלה גם אליו. הוא שמע את הקריאות, גם בישראל וגם בכל העולם, קרא את התגובות, ראה שיש לו תמיכה בחלקים במערכת הפוליטית - והחליט לעשות את הדבר הנכון.

אלא שמעבר להשפעה על השכר של לא יותר מ–50 בנקאים, שבינינו לבין עצמנו לא תשנה דבר בדו"חות של הבנקים, המפקח על הבנקים זורק כפפה לכל שאר הרגולטורים, המפקחים והמנהלים במשק. "אם רק רוצים", הוא בעצם אומר, "אפשר לשנות כל דבר". הנה, אני שיניתי בפעולה אחת דבר שאיש לא נגע בו במשך עשרות שנים. כל רגולטור וכל שר יכולים גם הם - אם רק יתעלו מעבר לאינטרסים הצרים שלהם ושל כמה קבוצות לחץ שמשפיעות עליהם. זה לא קשה.

אם מועדון ההון־שלטון־מנגנון יחליט ש"דעת הקהל" היא גורם מספיק חשוב כדי לשנות סדרי עולם כלכליים־חברתיים, המהלך של זקן אפילו חשוב יותר ממה שהוא עצמו משער. "דעת הקהל" מאוד לא מרוצה ממחירי הדיור. "דעת הקהל" לא אוהבת את יוקר המחיה ואת מחירי המזון. "דעת הקהל" מתוסכלת מהשכר הנמוך שלה, מהפנסיה העלובה והמתכווצת, ומהפערים הגדלים בין העשירים לכל השאר. "דעת הקהל" ממש נגעלת מרבים מהדברים שהיא רואה בשוק ההון.

נכון להיום, הרבה שרים מנסים להיות ה"משה כחלון" הבא, להציג מהלך גדול כפי שכחלון עשה בשוק הסלולר, ולהפוך לחביבי הציבור. המפקח על הבנקים הוא לא שר, אפילו לא פוליטיקאי - אבל אחרי מה שעשה אתמול הוא עולה למקום הראשון בטבלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום