שליטה מפוזרת? לא אצל אורנשטיין

מדוע לא להעביר את השליטה לנושים ולתת להם לחפש קונה לאחר מכן?

עידו באום
עידו באום

למה לא לפרגן? נוחי דנקנר עמד במבחן לא פשוט שהעמיד בפניו בית המשפט. דנקנר הביא עסקה, לפחות על הנייר, למכירת יותר ממחצית כלל ביטוח במחיר טוב. הוא העמיד סכום של 500 מיליון שקל להוכחת רצינות כוונותיו לגבש הסדר הבראה לאי.די.בי, ומתוכם הופקדו 70 מיליון שקל בקופת בית המשפט. 70 מיליון השקלים יחולטו, אם יתברר שאי.די.בי, במהלך המשותף עם אלכסנדר גרנובסקי ואמבלייז, אינה מצליחה לגבש הסדר הבראה. שאפו.

השופט איתן אורנשטיין נתן לדנקנר ארכה של שמונה שבועות; אם בסופן נעמוד בפני שוקת שבורה, לפחות יהיה מהיכן לממן את העלויות המשפטיות של סיבוב התחרות השני על השליטה באי.די.בי. נציג אמבלייז העריך כי לחברה זו, הנסחרת בבריטניה, יידרשו 6–12 שבועות כדי לאשר מבחינה משפטית את הצעת הסדר ההבראה.

השופט עשה ממוצע והפחית שבוע, כדי שדנקנר לא ישכח מי צריך לעבוד פה קשה יותר. ואז קבע בית המשפט כי דחיית המועד “פותחת תחרות להשאת ההצעות”. השופט כבר רומז עתה כי לא תינתן בשלב זה עדיפות להצעת דנקנר־אמבלייז על פני הצעות אחרות באסיפות הנושים שיכונסו לדון בהצעות החדשות.

נוחי דנקנר בבית המשפט, היוםצילום: עופר וקנין

מעניין לציין כי גישה זו עולה בקנה אחד עם חוות דעת של פרופ’ לוסיאן בבצ’וק שהגיש באחרונה המומחה מטעם בית המשפט, אייל גבאי. בבצ’וק טען כי מרגע שבעל שליטה אינו משלם את חובותיו, החברה עוברת לנושים, ומומלץ ליצור מכרז על השליטה בחברה שישיא את המחיר, ובו יוכל בעל השליטה להתחרות כמו כל אחד אחר.

יש די רמזים לכך שהשופט אורנשטיין אינו נוטה לקבל את טענת אי.די.בי שלפיה, יש עדיפות להצעת הסדר הבראה שתגיש החברה עצמה. השופט אורנשטיין גם רמז שזו דעתו בהחלטה קודמת. אם יחליטו הנושים לדחות את ההצעה שיניח דנקנר, השאלה המשפטית תיבחן שוב על ידי בית המשפט, ואם אז היא תידחה על ידי השופט אורנשטיין, דנקנר, כנראה, יערער לבית המשפט העליון.

אחת הנקודות המעניינות העולות מהחלטת השופט אורנשטיין היא כי אינו מעוניין להפוך את אי.די.בי לקונצרן שהשליטה בו מפוזרת. השופט כותב בהחלטתו כי המתווה שבו תמכו עד כה נושי החברה - ולפיו, מניות אי.די.בי יחולקו לנושיה - צריך לבוא בחבילה אחת עם הצעה להזרמת הון מצדו של אדוארדו אלשטיין והעברת השליטה לידיו. השופט אינו מוכן להפריד בין שני המהלכים. מדוע לא להעביר את השליטה לנושים ולתת להם לחפש קונה לאחר מכן? שאלה זו אינה נשאלת וגם אינה נענית בהחלטת השופט.

לעומת זאת, שם בית המשפט דגש חשוב על כך שבסופו של דבר, ההכרעה תיפול לפי רצון הנושים. בכך מזכיר השופט אורנשטיין לכל העושים במלאכה כי אין הם בעלי המלה האחרונה. הם בעלי תפקיד משמעותי בעיצוב ההצעות שיונחו להצבעה בפני הנושים, ותו לא. “שיקול הדעת בתמיכה בהסדרים מסור לנושים, ורק במקרים חריגים יתערב בית המשפט בתמיכת הנושים בהסדר”, מבהיר השופט.

כדי לסייע למכרז השליטה שהחל אתמול באי.די.בי, מציין השופט בכל זאת באופן מסודר את היתרונות והחסרונות שמוצא כל צד בהצעה של יריבו. למשל, השופט מזכיר את עמדת הנושים שלפיה, הצעת דנקנר־אמבלייז נשענת על מבנה הממשל התאגידי הממונף והפירמידיאלי הקיים של הקונצרן. השופט מזכיר גם כי הצעת דנקנר־אמבלייז כוללת פטור מתביעות אישיות. שווי פטור כזה נאמד בכ–200 מיליון שקל, ולכן כל הצעה שיהיה בה פטור כזה חייבת להיות גבוהה יותר מהצעות אחרות. מנגד, מזכיר השופט כי לטענת אי.די.בי, יש לבחון היבטי מס שעולים מהסדר ההבראה שהציגו הנושים, וכי אי.די.בי מתכוונת להאמיר את סכום ההשקעה המוצע כרגע.

מכירת כלל ביטוח גם אינה עניין חתום. השופט אישר את המכירה, אבל דורש דיווח על הביצוע. כפי שהקבוצה הראשונה שהציעה באחרונה לרכוש את שאריות בטר פלייס, התאיידה ברגע האמת, כך גם הרוכשים מהונג־קונג צריכים לעבור שורת משוכות פיננסיות ורגולטוריות לפני שנחזה בסגירה של העסקה הזאת.

בהזדמנות זו, מציע השופט לממונה על הביטוח היוצא, עודד שריג, ולמחליפתו הנכנסת, דורית סלינגר, לחשוב שוב על מינוי הנאמן לכלל ביטוח, לפחות בשמונה השבועות הבאים. אין טעם לבזבז כסף על שכר טרחה לנאמן בחברת הביטוח, אם ממילא המופע של אי.די.בי לא הולך בזמן הקרוב לשום מקום.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ