האם אורנשטיין יאפשר מכרז פתוח ואמיתי לרכישת אי.די.בי

שני צדדים להחלטה: דנקנר קיבל עוד זמן, אבל הנושים יחליטו איזו הצעה לקבל

איתן אבריאל
איתן אבריאל

מי רוצה לקנות את סלקום ? מי רוצה לרכוש את שופרסל ? מי חולם להשתלט על חברת הנדל"ן נכסים ובניין ? החל מהיום בבוקר - בעקבות החלטת השופט איתן אורנשטיין בתיק פשיטת הרגל והסדר החוב של קבוצת אי.די.בי - מי שרוצה לקנות את החברות האלה, יכול להכין הצעה ולהגיש אותה לבית המשפט, לא יאוחר מ-25 בנובמבר.

זהו החידוש העיקרי העולה מהפסיקה של השופט אורנשטיין בסיכום הדיון רב המשתתפים שהתקיים היום בתיק אי.די.בי. בכך השופט אורנשטיין מקבל באופן מלא את ההיגיון הכלכלי החשוב ביותר בכל הסיפור: כדי שנושי החברה יקבלו את הערך הגבוה ביותר בעבורה, יש לקיים מכרז פתוח אשר בו כולם יכולים להשתתף, ואשר בו יתקבלו כמה שיותר הצעות - ומי שיקבע איזו הצעה היא הטובה ביותר הם לא אחרים מאשר הנושים עצמם. הדברים עולים באופן ישיר מפסיקת השופט: דחיית מועד ההכרעה בתיק "פותחת תחרות להשאת ההצעות".

זהו חידוש מרענן והוא מוכיח שהשופט אורנשטיין בכל זאת מפעיל שיקול דעת כלכלי-ערכי ולא נצמד אך ורק לפלפולים המשפטיים, ל"גלולות הרעל", להפחדות, לסיבוכים ולמסכי העשן שנרקחו לתוך התיק - כנראה, לא במקרה. חידוש זה גם מוכיח שהשופט אורנשטיין קרא, ואולי הפנים, את חוות הדעת של הכלכלן, פרופ' לוסיין בבצ'וק, שצורפה לדו"ח של אייל גבאי על מצבה של אי.די.בי, ואשר בה הובהר דבר שיודע כל מי שמוכר דירה או מכונית משומשת - לעולם לא תקבל את המחיר המרבי, אם יש לך רק קונה אחד.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

רוניס במתקפה על התקשורת: "אנו מתגוננים מפני מערכה משולחת רסן"

הכירו את הרשתות החברתיות שיכניסו את המשרד לסיעור מוחות

השופט איתן אורנשטייןצילום: עופר וקנין

לכאורה, בכותרת הדברים, השופט אורנשטיין נשאר עם נוחי דנקנר, אלכסנדר גרנובסקי והמתווה המוזר שהציעו. הוא נתן להם ארכה משמעותית כדי לסיים את התהליך, לרבות קבלת כל ההיתרים הדרושים והפקדת הסכומים המוצעים. הוא השאיר את החברה עד סוף נובמבר בידיו של דנקנר ושותפיו - החלטה שמשמעותה, בין השאר, היא גם תשלומי שכר למנהלים וליועצים של מיליוני שקלים. כמה בדיוק? אם במחצית הראשונה הסתכמו ההוצאות המשפטיות של החברה ביותר מ-20 מיליון שקל, אזי ארכה של שלושה חודשים שווה תשלומים של יותר מ-10 מיליון שקל ויותר קרוב ל-20 מיליון שקל - אם מוסיפים את שכר הבכירים.

עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים ויועצי תקשורת רבים חייכו אתמול עם קריאת ההכרעה של השופט אורנשטיין - חופשת הסקי שלהם בחורף הקרוב כבר מסודרת. השופט אורנשטיין לא עשה את הצעד שרבים חשבו עד אתמול שיעשה, ואחדים אף החלו בהיערכות לקראתו - הוא לא העביר את החברה לנושים שלה, שזהו מהלך שרבים חושבים שהוא הנכון, הפשוט, הצודק והמתבקש. לפיכך, בחודשיים הבאים לא יהיה צורך בהתפטרות של מנהלים ודירקטורים, לא יהיו איומים או דרישות לפירעון מיידי של הלוואות, ולא יהיו זעזועים ניהוליים ומלחמות ירושה.

לא מעט הרימו גבה בתגובה להחלטה זו. בעלי ניסיון בעסקות מורכבות טוענים שהמתווה של דנקנר וגרנובסקי לקוי, שהוא לא יתקיים בסופו של דבר, ושהוא מותנה בקיומם של תנאים שלא ניתן לעמוד בהם. אחרים קבעו שהוא פסול מיסודו: המתווה המוצע כולל רכישת שליטה באי.די.בי על ידי שתי חברות, באופן שלאחר העסקה תיווצר חברת פירמידה עם ארבע-חמש שכבות של חברות מטה - מבנה מנוגד לחלוטין לרוח חוק הריכוזיות. אחרים ידעו לספר שישנם יותר מדי שאלות פתוחות בנוגע לזהותו, למקור כספו ולנזילותו האמיתית של גרנובסקי, לאור העובדה שהוא אמור לשלוט בחברת תקשורת ואולי גם בחברת ביטוח. ויש גם מי שקבע שהמסר הכללי שמעביר השופט אורנשטיין לשוק ההון - בעייתי.

הסאגה של אי.די.בי כבר נמשכת יותר משנה, "האבירים הלבנים" של דנקנר באו והלכו, ומזמן כבר הגיעה העת לחלט את החברה מידיו ולהעבירה לידי הנושים. למרות זאת, השופט אורנשטיין העניק לדנקנר ארכה נוספת, ולכן מעתה יעשה כל פושט רגל ושומט חובות בדיוק כמוהו: ידחה, ימסמס, יבקש ארכות, יציג מתווים, יביא משקיעים עם או בלי כסף, אבל עם הרבה תנאים, ובעיקר ימשוך זמן. מי יודע, אולי אנשים כמו הרצל חבס, שהעביר את השליטה בחברה, הנושאת את שמו, לידי בעלי האג"ח ללא דחיות וללא הצגת מתווים דמיוניים, מרגיש היום שהוא היה "פראייר".

ואולם, אם השופט אורנשטיין באמת מתכוון למה שהוא כתב, אם הוא באמת פתח את אי.די.בי למכירה במכרז ציבורי חופשי, אם הוא באמת ייתן לנושי החברה להיות אלה שיכריעו בין ההצעות השונות (כבר עתה ישנן שתי הצעות, זו של דנקנר-גרנובסקי וזו של אדוארדו אלשטיין, וסביר שלהניח שיהיו יותר) - זהו שלב חדש ונכון בתהליך ההבראה של אי.די.בי. אם כל אלה נכונים, ייתכן מאוד שיהיו כמה וכמה אנשי עסקים שיעבדו שעות נוספות בתקופת החגים וינסו לראות כמה כדאי כדי לשלם כדי לרכוש במהלך אחד את חברת הקמעונות הגדולה בישראל, את חברת הסלולר הגדולה בישראל ואת אחת מחברות הנדל"ן הרווחיות בישראל.

כל זה מותנה בדבר אחד שאליו השופט אורנשטיין לא התייחס ישירות, אבל חייב להיגזר מתוך דבריו: הוא לא יעניק להצעה של דנקנר-גרנובסקי קדימות על פני הצעות אחרות, אם אלה יהיו גבוהות יותר. מבחינה משפטית, העניין אינו חד-משמעי, ואין כל צל של ספק שעו"ד רם כספי ויתר עורכי הדין של דנקנר יזעקו ויתבעו קדימות, אם וכאשר דנקנר ושותפיו ישלימו את העסקה.

השופט אורנשטיין כבר פסק פעם בתיק אחר שיש לחברה קדימות, אבל גם הבהיר שהפסיקה נגעה למקרה ההוא בלבד. בפסיקתו אתמול אורנשטיין לא התייחס לכך באופן מפורש, אבל מה הטעם להזמין את הציבור להציע הצעות במחירים גבוהים יותר - "תחרות להשאת הצעות" - אם הנושים לא יהיו רשאים לבחור את ההצעה הגבוהה ביותר או את זו שנראית להם ביותר?

רבים חושבים שהיה עדיף לו אורנשטיין היה משנה את סדר הדברים: קודם מעביר את אי.די.בי לידי שליטת נושיה - ואז מזמין את הציבור, כולל את נוחי דנקנר ומי שהוא רוצה לצרף אליו, ל"תחרות להשאת הצעות". זהו הסדר הטבעי במצב של שמיטת חובות. אורנשטיין חשב אחרת. אולי הוא הרגיש שמרגע שהתמלאו התנאים שהוא דרש בדיונים הקודמים, חובתו לתת לדנקנר הזדמנות להשלים את ההצעה. אבל אם בסופו של דבר יהיו שלל הצעות, יהיה מכרז, הנושים הם שיחליטו במי לבחור, ושום הצעה לא תקבל קדימות או עדפות שאינה מגיעה לה - כל זה כבר לא יהיה חשוב.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ