נפילת מחיר האשלג מערערת את פיצול החברה לישראל

רווחי כיל עשויים לרדת ב-500 מיליון דולר לשנה ברוטו כתוצאה מירידת מחירי האשלג

יורם גביזון
יורם גביזון

החברה לישראל בישרה בסוף יוני 2013 שהיא בוחנת את פיצול אחזקות החברה לשתי חברות, במטרה להקטין את הפער בין שווי נכסיה של החברה לבין שוויה בבורסה.

המהלך שנבחן הוא פיצול אחזקות החברה לישראל בחברות איי.סי.פאואר, קורוס ‏(Qoros‏), צים, איי.סי. גרין וטאואר לחברה חדשה שתירשם למסחר בבורסה זרה, בעוד החברה לישראל תמשיך להחזיק בכיל ובבזן , ותמשיך לפרוע את התחייבויותיה הפיננסיות של החברה בסכום נטו של 1.5 מיליארד דולר.

רעיון הפיצול התקבל באהדה, ובסמוך להודעה הגיבה מניית החברה בעלייה של 8% במחזור חריג של 106 מיליון שקל. אלא שמאז חלה התפתחות שעלולה להעמיד בסימן שאלה את הפיצול.

החלטת מנכ”ל אורלקלי, יצרנית האשלג הגדולה בעולם, לפרק את קרטל האשלג BPC והערכתו שמחיר האשלג ייפול ב-25% טילטלו את שוק האשלג, ועלולים להשפיע מהותית על מצבה של כיל, שהיתה בשנים האחרונות ספקית הדיווידנדים הכמעט יחידה של החברה לישראל, ומימנה למעשה את השקעותיה בשורה של מיזמים חלקם כושלים, כמו צים ובטר פלייס, ואחרים כמו איי.סי.פאואר - שמראים סימנים מעודדים של צמיחה ורווחיות.

כך, ב–2011 חילקה כיל דיווידנד של 1.1 מיליארד דולר, ב–2012 חילקה דיווידנד של מיליארד דולר, וב–2013 חילקה 580 מיליון דולר.

מימוש התרחיש של ירידת מחיר האשלג ב–100 דולר לטונה עלול לחתוך את רווחי כיל ב–500 מיליון דולר לשנה ברוטו. פוטנציאל הקיטון בדיווידנד השנתי השוטף שתחלק כיל עשוי להגיע ל–350 מיליון דולר לשנה.

סימנים ראשונים להיחלשות המחויבות של כיל לדיווידנד ניתנו עם פרסום התוכנית האסטרטגית החדשה של החברה, כשלמחויבות לחלק דיווידנד של עד 70% מהרווח הנקי נוספו המלים “בכפוף לתנאי השוק” ו”לביצוע פרויקטים” שמתייחסות להשקעות שתידרש כיל לעשות במכרות פוספט ואשלג מחוץ לישראל ובכניסה לתחומים נוספים, למשל מוצרי המשך ושירותים בתחום המזון.

כיל אמנם ציינה כי היא בוחנת חלוקת דיווידנד חד־פעמי או רכישה חוזרת של מניות בסכום של עד 500 מיליון דולר, ואולם נראה שמימוש תוכנית הפיצול תחייב העברת כספים מהותית הרבה יותר מכיל לחברה לישראל בטרם תפצל את החזקותיה הלא סחירות ואת טאואר לחברה חדשה. סביר להניח שתוכנית הפיצול הניחה חלוקת דיווידנד גדול של כיל כדי לאפשר לחברה החדשה להחזיק בהיקף מספיק של מזומנים כך שתוכל לממן את פעילותה גם אם תוכנית גיוס הכספים באמצעות הנפקה יידחה מסיבה כלשהי.

המשותף לרוב החברות שייכללו בחברה החדשה הוא חוסר יכולתן להרויח במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב - נטייתן להפסדי ענק וצורך בהזרקת מזומנים. טאואר, למשל, הפסידה 131 מיליון דולר ב–2010–2012, וגם אם ייצרה תזרים מזומנים של 304 מיליון דולר מפעילותה השוטפת בתקופה זו, הרי שהחזר הלוואות והשקעות של 326 מיליון דולר אילצו אותה לגייס 60 מיליון דולר בהנפקת זכויות, שבמסגרתה הזרימה לה החברה לישראל 18 מיליון דולר.

דוגמה נוספת היא קורוס. נכון לסוף מארס היו בקופת החברה 178 מיליון דולר, אך בשנה שקדמה לתאריך זה נדרשה החברה לישראל להזרים לה 124 מיליון דולר. קורוס צרכה 230 מיליון דולר למימון פעילותה בשנתיים האחרונות, ואם לא תכבוש את שוק המכוניות בסערה - ייתכן שתזדקק להזרקת מזומנים נוספת מכיל. במצב שוק האשלג הנוכחי, לא בטוח שדירקטוריון החברה יהיה מוכן לשאת באחריות לחלוקה של דיווידנד ענק לחברות האחריות המתקשות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ