"הפופוליזם הוא תגובה ל'חזיריזם' של חלק מבעלי השליטה" - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הפופוליזם הוא תגובה ל'חזיריזם' של חלק מבעלי השליטה"

פרופ' בני לאוטרבך, ראש הקתדרה לממשל תאגידי באוניברסיטת בר אילן: "אנשים מקצועיים שהזדהו עם המחאה וחיפשו דרכים מעשיות פנו לדרך של תביעות הייצוגיות והנגזרות - וזה מצליח"

7תגובות

השימוש במלה "פופוליזם" נהפך נפוץ בשיח הכלכלי, במיוחד בהקשר של נושא הרגולציה. באחרונה הזהיר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מפני קבלת החלטות בעניין הגז מתוך "שיקולים פופוליסטיים"; שר האוצר יאיר לפיד האשים את ההמון ב"התקפה פופוליסטית על המגזר העסקי"; ואילו ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יוג’ין קנדל, טען שהדיון הפופוליסטי בנושאים הכלכליים הוא "בעיה אסטרטגית".

למרות החששות בחלונות הגבוהים, פרופ’ בני לאוטרבך, ראש הקתדרה לממשל תאגידי באוניברסיטת בר אילן, סבור שהדיון הציבורי - הנגוע לכאורה ב"פופוליזם" - אינו בהכרח בעייתי. "אני לא קורא לזה פופוליזם, אלא אקטיביזם", מדגיש לאוטרבך. "הפופוליזם הוא בעצם ריאקציה ל'חזיריזם' של חלק מבעלי השליטה, הטייקונים, כפי שמכנים אותם. יש פעילות ענפה וחזקה מצד הרגולטורים נגד פגמים וממשל תאגידי לקוי, שאיפשרו זלזול וניצול של בעלי המניות מקרב הציבור. הרגולציה היתה תגובה לכך שבעלי השליטה הגזימו. חוק הריכוזיות, תיקון 16 לחוק החברות ותיקון שכר המנהלים הם ריאקציה להתנהלות של בעלי השליטה. הם חטפו סטירה - אולי במקום ואולי לא.

כתבות נוספות ב-TheMarker

על רקע ביקורת על תפקודה: מנכ"לית הבורסה אסתר לבנון מתפטרת

הרשימה המלאה // משרד השיכון חושף כמה עולה דירה בישראל

"יש רכיב של פופוליזם בכל דיון ציבורי", מוסיף עו"ד אלעד מן, חבר הוועד המנהל של תנועת הצלח"ה - התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת. "זה לא אומר שלא צריך להקשיב לטענות שונות מאלה המקובלות על גורמי השלטון. רצוי לייצר דו־שיח מפרה גם עם גורמים אזרחיים כדי לשפר את התוצאה הסופית של הרגולציה".

אייל טואג

אז מדוע ראש הממשלה ושר האוצר מפחדים מפופוליזם?

לאוטרבך: "הגישה הפופוליסטית מפחידה לא מעט אנשים כי היא משנה את התנאים בעקבות דרישות ההמון. קשה לעשות תחזית עסקית עם סיכון רגולטורי מתמיד. נוצר מצב שאומרים לך משהו אחד, ואחר כך מתקנים. עד עתה הפופוליזם היה רציונלי, אבל אם הוא יקצין הוא עלול לגרום נזק. שר האוצר וראש הממשלה פוחדים מהקצנה, ואני חושב שהפחד הזה מוצדק.

"לכל רגולציה יש אפקט שלילי", מוסיף לאוטרבך, "ולכן יכול להיות שהרגולטור צריך לקחת מנוחה עכשיו . צריך לזכור שהבסיס לכל הדיבורים על ממשל תאגידי הוא כלכלי, כלומר שיהיו פה עסקים רווחיים. צריך לתת לעשות עסקים, כדי שנוכל בכלל לדון איך מחלקים את העוגה בין בעלי השליטה לציבור. צריך לוודא שלא תהיה אווירה שלילית מדי לפעילות העסקית".

כתבות נוספות באתר TheMarker

רכבת קלה בתל אביב - אין, ג'ובים לאנשי הליכוד - יש

כולם רוצים להיות עובדי מדינה: 4,250 משרות, 42 אלף מועמדים

להגדיל את הנתח של הציבור בעוגה

דבריהם של לאוטרבך ומן נאמרים בראיון לרגל זכייתה של תנועת הצלח"ה באות "איש השנה לממשל תאגידי" שמעניקה הקתדרה בשיתוף TheMarker מדי שנה. בשנה שעברה זכה באות פרופ' לוסיאן בבצ'וק מאוניברסיטת הרווארד, מומחה ישראלי לממשל תאגידי שייעץ לוועדת הריכוזיות. מן הוא היועץ המשפטי של תנועת הצלח"ה וחבר בוועד המנהל עם בן־ציון ציטרין. במקביל לפעילותו בהצלח"ה, מן מלמד במוסדות אקדמיים ומכהן כראש הקליניקה לאכיפה אזרחית ורגולציה בקריית אונו.

איך הוקמה תנועת הצלח"ה?

מן: "בתחילת 2008 הרגשנו, קבוצת משפטנים, שקיים ריק ציבורי בטיפול בסוגיות מורכבות כמו רגולציה כלכלית. עד אז עסקו רוב התנועות הציבוריות בממשק בין השלטון לאזרחים ופחות בנושאים של שוק ההון, הגבלים עסקיים או כוחות השוק. הרגשנו שיש צורך למלא את החלל, גם כדי לתת זווית מקצועית על הסוגיות הללו לתועלת הציבור. אחד הכלים הוא תביעות ייצוגיות או נגזרות ‏(תביעות שמוגשות בשם החברה נגד נושאי משרה בה, ע"א‏)".

מדוע החלטתם להעניק את האות לתנועת הצלח"ה?

עו”ד אלעד מן אייל טואג

לאוטרבך: "הצלח"ה היא העמותה הראשונה שהגישה תביעה ייצוגית נגד חברה בלי שתהיה בעלת מניות בה ‏(התביעה נגד כהן פיתוח, ע"א‏). התנועה ייצרה תקדים משמעותי לכך שהתארגנויות ציבוריות יכולות לפעול למען הציבור בשוק ההון במקום המשקיעים. זה צעד קדימה, כי עמותות הן גורם מקצועי ומנוסה יותר. התקדים של הצלח"ה הפך את התביעות הייצוגיות לאפיק מעניין של רגולציה חדשה".

בתביעה הייצוגית נגד כהן פיתוח, הצלח"ה טענה כי מכירת השליטה לקבוצת דלק מידי המשפחות כהן ותדמור בוצעה שלא כדין, וקיפחה את בעלי המניות בציבור. ההישג של התנועה הוא בעובדה שבית המשפט התיר לה להיות צד בתביעה בלי שתחזיק במניות. התנועה דורשת פיצוי של כ–50 מיליון שקל לציבור, השווה לפרמיית השליטה שקיבלו כהן ותדמור במכירה. עדיין לא התקבלה פסיקה בעניין.

"הגשת תביעות ייצוגיות או נגזרות היא הליך שלא מוצה די הצורך", מדגיש מן. "זהו מסלול שצריך לעשות בו שימוש לתועלת הציבור. בנוסף לכהן פיתוח, הגשנו בפברואר 2013 תביעה שעוסקת בקרטל הטסת המטענים שנחשף בארה"ב, ובו נתבעות אל על, לופטהנזה, סוויס ובריטיש; ותביעה שלישית באפריל נגד חברת התרופות פריגו, והיא עוקבת לתביעה דומה בארה"ב".

איך אתם מסבירים את המעורבות הגוברת של העמותות בשוק ההון?

לאוטרבך: "זה הכול נגזרת של המחאה החברתית. היתה פה אווירה, מוצדקת בעיני, שלבעלי השליטה יש יותר מדי השפעה והם נוגסים בחלק גדול מהעוגה שמפיקות החברות. היתה הגזמה בנתח שבעלי השליטה לקחו לעומת הציבור, מה שגרם להתמרמרות המשקיעים. את ההתמרמרות אפשר לתעל לכמה אפיקים: אפיק אחד הוא ההפגנות, המחאה החברתית או המאמרים בתקשורות. זה מצוין מבחינת אווירה אבל לא יותר מדי אפקטיבי.

"האפיק השני הגיע מצדם של אנשים מקצועיים יותר, שהזדהו עם המחאה וחיפשו דרכים מעשיות ותכליתיות", מוסיף לאוטרבך. "דרכים אלה אמנם לא פותרות את כל התופעה, אך הן מסייעות בחלק מהבעיות. האנשים האלה פנו לאפיק שהוא נגיש - התביעות הייצוגיות והנגזרות, וזה מצליח. התביעות נהפכו לגורם פיקוחי משמעותי של השוק, שבהחלט מקזז את הכוח של בעלי השליטה ומעלה את הנתח של הציבור בעוגה. צריך גם לתת קרדיט לרשות ני"ע שמאפשרת את התביעות הייצוגיות ומממנת אותן".

מן: "המעורבות הגדלה והולכת בשוק ההון נועדה לצמצם פערים של כוח ולמנוע ניצול לרעה של הציבור על ידי בעלי שליטה בחברות. המעורבות נובעת מהעובדה שלציבור יש יותר מידע נגיש על המתרחש בשוק ההון - בעידן המדיה החדשה דברים נחשפים בקלות ובזמן אמת. הציבור מבין כיום טוב יותר מפעם שיש תופעות שליליות שקשה לגלות כלפיהן סובלנות.

"יש גם הרבה גופים בעלי תמריצים להוציא את המידע לאור, כמו עורכי דין", אומר מן. "אנחנו כמובן מברכים על כל מהלך שמביא לשיפור במצבם של כלל בעלי המניות. זה מעיד על כך שהתביעה הייצוגית היא מכשיר מרכזי בהסדרת היחסים בשוק ההון. עם זאת, עדיין קיימים פערי מידע משמעותיים בשוק, ועוד אי אפשר לומר ששוק ההון בישראל נהפך למשוכלל".

"בישראל המוסדיים רק מגיבים"

לרגל הענקת אות הממשל התאגידי להצלח"ה ייערך בשבוע הבא באוניברסיטת בר אילן כנס פתוח לציבור, שיעסוק באקטיביזם של גופים מוסדיים ‏(כמו חברות ביטוח, קופות גמל וקרנות נאמנות המנהלות את כספי הציבור‏) בנושא הממשל התאגידי. "אקטיביזם מוסדי" הוא כינוי לפעולות שגופים מוסדיים יוזמים במטרה לחזק את ההגנה על המשקיעים מהציבור.

אקטיביזם זה יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, בהן החלטת השקעה בחברות בהתאם לאיכות הממשל התאגידי; העלאת דרישות יזומות להנהלות ולדירקטוריון; מעורבות בעצם הליך גיבוש הדירקטוריון; הגשת תביעות ייצוגיות או נגזרות; מעורבות בהסדרי חוב ומעורבות בניסוח תנאים בשטרי נאמנות.

"האקטיביזם המוסדי בישראל עדיין חלש ולא מספק", מדגיש לאוטרבך. "ארה"ב היא המודל, ואצלנו האקטיביזם של המוסדיים נמוך בכמה דרגות. למעשה בישראל מדובר בפאסיביות - המוסדיים רק מגיבים. צריך פעילות אקטיבית, כלומר ליזום שינויים ודרישות בנושא ממשל תאגידי. יש כיום בעיות שכלל לא עולות לדיון, והמוסדיים צריכים להכניס אותן לסדר היום, ממש כמו בארה"ב".

מן שותף לעמדתו של לאוטרבך: "אין מספיק אקטיביזם בשוק ההון הישראלי. המוסדיים צריכים להיות פעילים לא רק בעתות משבר, אלא גם במהלך החיים התקין של החברה. המוסדיים צריכים להגיש יותר הצבעות מנומקות ולשתף פעולה, כך שיוכלו לשמש ה’מבוגר האחראי’ לטובת העמיתים ובעלי המניות מהציבור. אבל יש שינוי מעודד בהתנהלותם של חלק מהמוסדיים ומעבר מפאסיביות לאקטיביות".

ממה נובע חוסר המעורבות של הגופים המוסדיים?

לאוטרבך: "הגורם הראשון הוא ניסיון וזמן. הפיקוח המוסדי החל אצלנו מאוחר יותר מאשר בארה"ב. צריך גם להכיר בעובדה הבסיסית שהמוסדיים עסוקים בתחרות על תשואות. ניהול השקעות זה משימה קשה ומפרכת, שמצריכה אנרגיות ומשאבים. ענייני הממשל התאגידי מקבל חשיבות משנית. אז אולי בצדק, ברגע שהמוסדיים נדרשים להחלטה בנושא מסוים הם נעזרים בגורם חיצוני ‏(כמו חברת אנטרופי, ע"א‏). זה פתרון לא רע. צריך, כמובן, לשמור על רמת המקצועיות ושהניתוח יהיה תמיד מעמיק".

המתנגדים יגידו שאקטיביזם עודף יגרום לחברות לברוח מהבורסה, כמו שמלאנוקס עשתה באחרונה.

לאוטרבך: "לא אמרתי שלכל דבר יש תוצאות חיוביות. לרגולציה יש לפעמים צדדים שליליים. רצוי, למשל, שהמוסדיים יקימו גוף או ועדה, אולי איגוד, שיהיה אחראי לנושא הממשל התאגידי. הוא יוכל ליזום שינויים, לפקח על אנטרופי או למנות דירקטורים חיצוניים ‏(דח"צים‏) בחברות. כיום החברה היא זו שבפועל ממנה את הדירקטורים החיצוניים, שלעתים מקורבים לבעלי השליטה. היה הרבה יותר יעיל אם ועדה של מוסדיים תמליץ על דח"צים, שיפקחו וייצגו את האינטרסים של הציבור. הדח"צים לא צריכים להיות מוצעים על ידי החברה - זו טעות קולוסאלית. הדח"ץ מחויב למי שממנה אותו".

"על פטור מתביעות להיות מתומחר בנפרד"

אחת הזירות המרכזיות שבהן פועלים המוסדיים בישראל היא הסדרי החוב. מתחילת 2008 נערכו בשוק ההון הישראלי קרוב ל–100 הסדרי חוב בסכום כולל של כ–34 מיליארד שקל, ואשראי נוסף של כמה מיליארדי שקלים נמצא בהליכים לקראת הסדר. לפי הערכות, החוסכים איבדו 7–10 מיליארד שקל בשל תספורות, כלומר קיצוץ בחוב, והם עלולים לאבד סכום דומה עד 2017.

"גל הסדרי החוב הוא במידה רבה תוצאה של אי הפקת לקחים מהעבר", מסביר מן. "הגל הנוכחי - שאינו הגל הראשון - מעיד על ממשל תאגידי חלש בחלק מהחברות או ניהול סיכונים לקוי. במקרים אחרים הוא מעיד על התנהגות שבהחלט אפשר להגדיר הפרת חובות אמון וסטנדרטים מבעלי משרה בחברות. עם זאת, הסדרי חוב הם לעתים גם תוצאה של כשל עסקי לגיטימי".

בדומה לתנועות אחרות, תנועת הצלח"ה פועלת בתחום הסדרי החוב לטובת האינטרסים של הציבור. באחרונה הגישה התנועה נייר עמדה לוועדת התספורות, הוועדה לבחינת הסדרי החוב במשק. הוועדה, שבראשה עומדת מנכ"לית משרד האוצר הנכנסת, יעל אנדורן, מונתה על ידי שר האוצר ובנק ישראל כדי לנסח כללים לתחום הסדרי החוב, שאינו מוסדר מספיק במסגרת החקיקה הקיימת.

מה המלצתם לוועדה?

מן: "אחד הדברים שצריך לטפל בו טוב יותר הוא עניין המרת החוב להון והחלפת בעלי השליטה. צריך יותר הסדרים שבהם בעלי החוב יקבלו מניות. במקרים קיצוניים, בעלי החוב צריכים לקבל לידם את כל החברה. הסדרי חוב שיש בהם שימור השליטה הם הסדרים שצריך לחשוד בהם יותר. אם החוב היה מומר להון, אז היו תיקונים חיוביים בהתנהלות החברות והיה עובר מסר לשחקנים האחרים במערכת.

"המלצנו גם לטפל בשאלת הפטור מתביעות שניתן לבעלי שליטה ולנושאי משרה בחברות כחלק מהסדר החוב. הפטור צריך להיות מתומחר בנפרד, בנוסף לכסף שבעל השליטה מזרים כדי לשמור על שליטתו. כשמחיר הפטור מתביעות אינו מופרד מההזרמה, קשה לדעת מה העלות שלו. אנו מציעים שהמומחה שממנה בית המשפט ייתן את דעתו בעניין".

האם צריך להלוות שוב לבעלי שליטה ששמטו חובות בחברות אחרות?

מן: "לא צריך לקבוע משהו גורף. אם נותנים הלוואה לבעל שליטה שעבר הסדר חוב, צריך לתמחר את הסיכון על רקע תוצאות העבר. הכל שאלה של מחיר. כמו שהבנק מתמחר הלוואות בעקבות כשל פירעון, כך גם המוסדיים צריכים לשקלל את הפרמטר הזה, בייחוד אם היכולת לקבל בטוחות נמוך. צריך גם להתעקש על בטוחות הולמות יותר ולהתחשב בפרמטרים של ממשל תאגידי".

ניתן לשקם את חוסר האמון שיש בין הציבור לבין לא מעט מהחברות בבבורסה?

לאוטרבך: "חייבים לשקם את האמון בין החברה העסקית לבין הציבור הרחב. אפשר לעשות זאת, למשל, על ידי דירקטוריון מקצועי יותר. בישראל אין אמון בדירקטוריון, שאמור לפקח על החברה. הדירקטוריון ייהפך לאמין יותר אם הדח"צים יהיו באמת לא תלויים, ואז תידרש גם פחות רגולציה. רגולציה היא חוסר אמון בגופי הפיקוח הטבעיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם