השרלטנים בכנסת שוכחים מי חילק את הטבות המס

המבקרים של ההטבות מתעלמים גם מהתועלת שהניבו למשק

יורם גביזון
יורם גביזון

בתום מאבק ציבורי ממושך פירסמה רשות המסים את רשימת החברות שזכו להטבות מס מהמדינה ב–2006–2011, ובראשן חברת התרופות טבע - שקיבלה בשנים אלה הטבות מס ב–11.8 מיליארד שקל.

חברי הכנסת, אותו גוף שאישר כל אחת ואחת מההטבות ואף עיגן אותן בחקיקה, סופקים את ידיהם ומתחרים מי מהם יטיח ביקורת קשה יותר בחברות. אותה קלות הראש שאישרה את ההטבות לטבע, לאינטל, לכיל ולצ'ק פוינט עומדת עתה מאחורי הביקורת כלפי החברות - שאף לא אחת מהן אנסה את הכנסת והממשלה לתת אותן.

טבע, למשל, קיבלה הטבת מס בעבור הקמת מפעל חדש בירושלים. הצורך במתן הטבות להקמת מפעל בעיר הבירה צמח משום שירושלים נהפכה, בהשראת ראשי עיר כמו אהוד אולמרט, לעיר ענייה ונחשלת שכל בר דעת ברח ממנה כל עוד נפשו בו - ונותרה ללא מקורות תעסוקה. ראשיה של ירושלים השמידו את העיר בעסקת בעלי עניין פוליטית בזויה ושפכו ערימות כספים על מוסדות שלרובם מכנה משותף אחד: הם אינם מייצרים הכנסה.

השרלטנות של הביקורת נמשכת גם במדידת גודלן של הטבות המס. החברות הגדולות אמנם קיבלו הטבות מס ענקיות - אבל עובדיהן שילמו מס לקופת המדינה. עובדיה של כיל , שקיבלה הטבת מס של 458 מיליון שקל ב–2011, למשל, שילמו מס בסכום של 415 מיליון שקל ב–2012. תשלומי המס הם של המעגל הראשון של העובדים - ואינם מתחשבים בספקיה של כיל, שגם הם משלמים מס הכנסה וביטוח לאומי.

עובדי כיל, שאחראית ל–20% מהתוצר בנגב ולפעילות רווחה בערים שננטשו על ידי השלטון המרכזי, שילמו ב–2012 כ–291 מיליון שקל לביטוח הלאומי, אותו מוסד שקופתו מתרוקנת במהירות, בגלל אותו מגזר שמקבל את מלוא הזכויות האזרחיות אבל לא נושא ולו בחובה אזרחית אחת.

מפעל תרופות של חברת טבע בירושליםצילום: בלומברג

בעיית מדידה אחרת נוגעת לתוצרי הטבות המס. כאשר ניתנת הטבת מס לאינטל , שמעסיקה מהנדסים בקרית גת, כיצד נמדדת התרומה שלהם כעבור שנים - כאשר הם מקימים סטארט אפ ומוכרים אותו לענק תוכנה אמריקאי? האם אפשר לשלול את האפשרות שאלמלא אינטל העסיקה את המהנדס ונתנה לו הכשרה והתנסות, לא היה מצליח אוצר המדינה לגבות מס ממכירת הסטארט־אפ?

הביקורת על הטבות המס מבוססת על האמונה המוצקה שישראל מסוגלת לאלץ את החברות הרב־לאומיות הגדולות לשלם מס חברות מלא. הנכונות לשנות הטבות מס שניתנו על פי חוק ועל פי הסכמים מחייבים עם החברות, נשענת על ההנחה שלא תהיה לכך כל השפעה על רמת ההשקעות במשק ועל הצמיחה בעתיד. שתי ההנחות אינן מבוססות - בוודאי לא בעולם שעדיין סובל מאחת מתקופות השפל הארוכות בתולדותיו, ושהגלובליזציה היא עובדת חיים בו, בדיוק כמו כוח המשיכה.

לכתבות נוספות באתר TheMarker:

הנה הכסף: "לראות את הטבות המס ולבכות - אנחנו רבים על קצת הטבות והאוצר שופך עשרות מיליארדים"

15 השאלות שדני נוה לא ענה עליהן

בגדי הבנקאים החדשים: הספר שגורם לבנקאים בעולם לרעוד מפחד

ישראל היא שחקנית זניחה בכלכלה העולמית. שיעורי המס נקבעים על פי תחרות יופי בין מדינות שונות, שכל אחת מנסה לקדם השקעות בשטחה. טבע הקימה בשלוש השנים האחרונות מפעלים בהונגריה, ברוסיה ובצ'כיה. כיל מסיטה השקעות במאות מיליוני דולרים לספרד, וכמותה עושות חברות אחרות. ישראל החליטה, בעקבות ועדת ששינסקי הראשונה, לסטות מהעיקרון המקובל על אזרחיה בחייהם האישיים - שהסכמים יש לכבד.

פתיחה מחודשת של הסכמי מס עם חברות היא סטייה כזאת, ויש לה מחיר. כאשר יגיע הרגע לשלם אותו, לא כדאי לבנות על אבי ליכט ‏(משנה ליועץ המשפטי לממשלה‏), שלי יחימוביץ' ‏(יו"ר האופוזיציה‏) ועוד גיבורי תרבות כמותם שיישאו באחריות. הם יהיו כבר במקום אחר.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ