רקפת צדקה: אלשטיין הוא סוג של הודיני - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רקפת צדקה: אלשטיין הוא סוג של הודיני

היה ברור שההשקעה של אלשטיין אינה הגיונית ושהכל נעשה כדי למשוך זמן

85תגובות

הטלפון מבנק ישראל הגיע שעתיים אחרי ששופט בית המשפט המחוזי, איתן אורנשטיין, השמיע ביקורת חריפה על ההלוואות שהעניקו הבנקים לנוחי דנקנר ולקבוצת אי.די.בי שבשליטתו - ללא ביטחונות ובלא בדיקה מספקת: הַעבירו אלינו את כל הפרוטוקולים של הדיונים בוועדות ובדירקטוריונים בנוגע להלוואות שהענקתם לדנקנר ולבני משפחתו מאז 2003, אמרו בבנק ישראל לבנקים.

זו היתה בקשה שהבנקים לא היו מוכנים לה. הם התרגלו שלדנקנר נותנים הלוואות מתי שהוא צריך וכמה שהוא מבקש. עכשיו הם לחוצים ועובדים שעות נוספות ומפעילים עורכי דין כדי לעבור על כל אלפי המסמכים שביקשו אנשיו של דודו זקן, המפקח על הבנקים, וכדי לוודא שהם מכוסים. גם שוק ההון התרגל לתת לדנקנר הלוואות חופשי על הבר. החברות שבשליטתו גייסו עשרות מיליארדי שקלים בעשור האחרון מכספי העמיתים.

מכונת הגיוסים של דנקנר, שאיפשרה לו לשלוט בפירמידה שלו ולהגדילה, נסמכה לא רק על פרמטרים כלכליים, אלא גם על קשרים מצוינים בבנקים, כולל קשרי משפחה, חברים ודירקטורים משותפים, על בעלות בחברת כלל ביטוח, המנהלת יותר מ–130 מיליארד שקל, ועל עוד כמה מנופי לחץ.

בשנה האחרונה הקריסה של דנקנר היא עובדה ברורה, ובכל זאת בבנקים נמשכו העסקים כרגיל. אף אחד לא מיהר שם לגבות מיליארדי שקלים שדנקנר חייב להם. גם לבית המשפט הם נגררו בגלל ההליך המשפטי שפתחו בעלי האג"ח - ואף העבירו תגובות אנמיות.

דניאל בר און

אין ספק: מנהלי הבנקים הישראלים נכשלו בעשור האחרון עם דנקנר כשהעניקו לו אשראי עצום בלא ביקורת מספיקה, והם נכשלו עוד יותר בשנה האחרונה, כשלא עשו דבר כדי לגבות אותו בחזרה. זהו כשל מוסרי שמשדר לציבור שיש שווים יותר, שאִתם לא מתעסקים. שאפשר להמשיך לחגוג ולהוציא שכר במיליונים, להמשיך לטוס במטוס פרטי, לנסוע עם נהג במכוניות פאר ולחגוג באירועי יוקרה גם כשלא פורעים חובות.

גם המנהלים בגופים המוסדיים לא מיהרו לעשות צעדים דרמטיים נגד דנקנר, וגם הם נגררו לבית המשפט רק כשלא היתה ברירה. בשבוע שעבר אפילו העניקו משקיעים בשוק ההון לדסק"ש, אחת החברות של דנקנר, 200 מיליון שקל נוספים.

לכן קשה להחמיא למנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, שכשלה ממש כמו עמיתה מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, ושאר מנהלי הבנקים שלנו. בכל זאת, אפשר לומר שביטול עסקת המחיקה ההיא עם גנדן ‏(חברה פרטית שבאמצעותה מחזיק דנקנר באי.די.בי‏) ואדוארדו אלשטיין - תחת לחץ ציבורי ובאיחור רב - היה צעד שאינו רק מוצדק ציבורית ואתית, אלא גם נכון מבחינה בנקאית.

רוסק עמינח גם כתבה זאת במכתב שהעבירה לתקשורת מיד כשביטלה את העסקה: "לאור ההתפתחויות האחרונות סביב עסקת אלשטיין־גנדן, הבנק מעריך כי אפסו הסיכויים להתממשותה". כלומר, הבנק העריך כבר אז שהכסף של אלשטיין לא יגיע לאי.די.בי, ושנכון מבחינה עסקית לחסום את האופציה הזאת. רבים ביקרו את רוסק עמינח על כך, אך היא צדקה.

פרישתו של אלשטיין ביום חמישי מ"המרוץ להשקעה באי.די.בי", כמו שיש מי שקוראים בטעות להלוויה הממלכתית שמתנהלת בשנה האחרונה לקבוצה של דנקנר, היתה צפויה. זאת היתה בדיחה מההתחלה. כל כך הרבה מלים וכותרות ומלל נשפכו על כך בעיתונות. באמצעות 100 מיליון דולר שיש לו כנראה אי שם בחשבון בנק כלשהו בארגנטינה, הוא היה אמור לפתור משבר חובות בהיקף של 9 מיליארד שקל שהקבוצה נקלעה אליו. והוא גם היה אמור לזכות בפרס גדול שהבטיחו לו הרבנים שתיווכו בעסקה, וודאי גזרו קופון מכספי ציבור: לשלש את כספי ההשקעה.

כמעט שנה נמשך מופע הקסמים הזה של הודיני־אלשטיין, ובין שאר המופעים בקרקס שקוראים לו פרשת אי.די.בי הוא היה הלוהט מכולם - חוצה ארצות, שפות ומגזרים. למה קסמים? כי היה ברור שההשקעה של אלשטיין אינה הגיונית מבחינה כלכלית, כי היה ברור שהכל נעשה כדי למשוך זמן ולהוביל באף את מנהלי הגופים המוסדיים שהשקיעו באי.די.בי ומאז משתדלים להאמין כמעט לכל שטות שנזרקת לכיוונם, וכן את מנהלי הבנקים שרצו גם הם לזלול מאותו תבשיל שנרקח במגדלי עזריאלי ‏(שבהם שוכנת הנהלת אי.די.בי‏) בעבור מנהלי הכסף הציבורי.

זאת, כי הזמן נמרח ונמרח, ובמקום להתקרב, אלשטיין התרחק כל הזמן. נכון - בתקשורת הכל נראה אחרת: הוא טס מכאן ולשם, נפגש עם דנקנר ועם המנהלים, סייר בין נכסי הקבוצה, ישב בישיבות דירקטוריון, התראיין בערוץ 2, כינס מסיבת עיתונאים, העביר כסף מכאן לשם, ובשבוע שעבר הוא אפילו מונה - תופים - לסגן יו"ר אי.די.בי.

אבל כל זה הסתיים בסוף השבוע, בפרישתו של אלשטיין עם הפסד של 100 מיליון שקל.
מספרים שקצת לפני שהודיני מת, הוא סיכם עם אשתו, בס, כי אם יש חיים אחרי המוות, הוא ינסה לתקשר אתה כדי שתוכל להבחין בין מדיומים אמיתיים לשרלטנים. הם סיכמו מראש על הודעה שיעביר לה בכל 1 בנובמבר ‏(ליל כל הקדושים‏). במשך עשר שנים היא קיימה את ההסכם, וניסתה לתקשר עמו בסיוע סיאנסים - אך נכשלה. לאחר הכישלון האחרון היא כיבתה את הנר ואמרה: "עשר שנים הן זמן ארוך דיו לחכות לכל אדם".

כבר יותר משנתיים שהסיאנס המגוחך בין שוק ההון, הבנקים ואי.די.בי נמשך, ובינתיים הנר שלה דולק. באי.די.בי ינסו בימים הקרובים, כמובן, להראות שהכל עדיין פתוח, שמתנהלים מגעים, שמוכרים נכסים, שמגייסים כסף, ובכלל שיש עוד כמה הודינים שמתחממים על הקווים. אלא שזה אבוד. אי.די.בי תמשיך בקריסה אטית לתוך בור שחור וגדול שאליו הושלכו גם הרבה מיליארדים מכספי ציבור.

השאלה היא כיצד תפנים המערכת הפיננסית הישראלית את הביקורת של אורנשטיין, ובכלל את הפרשה המזעזעת הזאת. יש לקוות שהבנקים והאנשים המנהלים את כספי הציבור בשוק ההון ייתנו את הדין על הכל. מה שברור הוא שאם בבנק ישראל יחליטו לעשות עבודה טובה, ואם באותו אופן יפעלו בוועדה בראשות יעל אנדורן לבדיקת הסדרי החובות במשק, שהקימו שר האוצר יאיר לפיד ונגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר - בוודאי המערכת הפיננסית המקומית תשתנה לתמיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#