אותם אנשים, אותה תרבות, אותן תחזיות

אין סיבה לחשוב שמשהו יסודי ישתנה בניהול הכלכלי בארה"ב, בעולם או בישראל

איתן אבריאל

לפני עשרה ימים בלבד, כחלק מהפסטיבלים סביב יום ההולדת של הנשיא שמעון פרס ופרישת הנגיד סטנלי פישר, ישבו בבנייני האומה בירושלים כמה מהדמויות הבולטות והחשובות של הכלכלה העולמית והסבירו בלהט שמצב העולם מצוין. בפאנל כלכלנים שאותו הנחה לא אחר מאשר פישר עצמו, היה קשה שלא לשים בצד את הבעיות, הציניות והספקות - ולהידבק באופטימיות שנשבה מהבמה.

לארי סאמרס, שהיה שר האוצר של ארה"ב ונשיא אוניברסיטת הרווארד, הודיע שארה"ב יוצאת מהמשבר. באמצעות אנרגיה זולה, סקטור פיננסי ששיקם את עצמו, טכנולוגיות חדשות, מדיניות הגירה ליברלית וחוש היזמות והיצירתיות של האמריקאים, הסביר סאמרס, ארה"ב תצמח השנה ב-3% - וצמיחתה תואץ בשנים הבאות.

על פי סאמרס, שוק הנדל"ן הוא מהגורמים לשגשוג שאנחנו אמורים לראות בקרוב בארה"ב. "הצמיחה, שהיתה אטית במשך ארבע שנים, צפויה להאיץ, שכן שוק הדיור התאושש באופן מהותי. מחירי הבתים עלו ביותר מ-10% בשנה האחרונה. אנחנו צריכים 1.4 מיליון בתים חדשים בכל שנה".

יעקב פרנקל (מימין) ולארי סאמרס, בירושליםצילום: אמיל סלמן

כתבות נוספות ב-TheMarker:

איזה משבר? עשירי אירופה ממשיכים להתעשר

מגפה || סכנת חיים: 10% מהמזון שאנחנו קונים מזויף

דובר בכיר אחר בפאנל, סטיבן שוורצמן, יו"ר ומנכ"ל קרן ההשקעות הפרטיות בלקסטון, חיזק את דבריו: "לא כדאי להעריך בחסר את היכולת של הסקטור הפיננסי האמריקאי, שנמצא כעת במצב פנטסטי בעקבות העבודה של הממשל לאחר המשבר".

דובר נוסף, רוני צ'ן, יו"ר קבוצת האנג לונג, הבהיר שהמנוע השני של הכלכלה הגלובלית, יחד עם ארה"ב, יהיה סין. "האם מישהו יכול לוותר על הצטרפות לגאות הנוכחית?", הוא אמר. "האם אנשי עסקים ישראלים יכולים לוותר על ההזדמנות הזאת?".

פישר עצמו סיכם את הפאנל כך: ארה"ב נמצאת במצב טוב ומשתפר, סין ואסיה עדיין צומחות מהר, דרום אמריקה מתפתחת, אפריקה סוף-סוף מתעוררת - ורק לאירופה יש בעיות לא פשוטות, אבל האירופאים מנסים לטפל בהן.

ומה בישראל? בפאנל הגלובלי לא דיברו על ישראל, אבל בנאומים של השבוע האחרון התחרו פישר, שר האוצר, יאיר לפיד, ושר האוצר הקודם, יובל שטייניץ, בהצהרות שלפיהן מצבה של ישראל טוב - למעט העניין הפעוט ההוא עם הבור שהתגלה בתקציב. התגובה הרציונלית של מי ששמע את כל הנאומים האלה היתה עשויה להיות כזאת: לרוץ לבנק, לקחת את כל הכסף ולקנות מניות בארה"ב, בסין ובישראל.

הכל נופל

ומה קרה מאז שהתקיים הפאנל? פחות מחצי שבוע לאחר אותו פסטיבל כלכלי ואותן תחזיות ורודות, כמעט כל השווקים צנחו. בחודש האחרון, ובעיקר החל מאז 22 במאי, לא משנה אם החזקתם איגרות חוב, מניות או מטבעות, כנראה שהפסדתם כסף.

לפתע כולם שוב מדברים על בעיות, סיכונים ומשברים, וכאילו שאובדן הביטחון בשווקים אינו מספיק, גם הציבור יוצא לרחובות נגד המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלות שלהם. בברזיל, בטורקיה, בצ'ילה, בסין (אף שלא שומעים על כך הרבה) ובקרוב אולי גם במצרים, צעירים יוצאים לרחובות ודורשים שינוי.

ארה"ב עדיין מחוברת לאינפוזיה

זוכרים את הדיבורים בפאנל על מנועי צמיחה? המשבר של השבוע האחרון והירידות בשווקים מיוחסים לשני גורמים: הראשון הוא בארה"ב, שם חוששים מסיום הזרמת הכספים של הבנק המרכזי האמריקאי, שרוכש מדי חודש 85 מיליארד דולר של איגרות חוב, על בסיס כסף אלקטרוני שאותו הוא מייצר יש מאין. הגורם השני הוא בסין, שם נקלעה מערכת הבנקאות למצוקת נזילות כתוצאה מסירובה של הממשלה להמשיך ולהזרים כסף זול ללא הגבלה.

התוצאה: איגרות החוב ל-30 שנה של ממשלת ארה"ב ירדו בחודש האחרון בכמעט 4%. שוק המניות האמריקאי ירד ביותר מ-3%, ומחיר הזהב צנח ב-11%. בסין ירדה הבורסה בלא פחות מ-16%. בישראל, להשלמת התמונה, ירדה הבורסה (מדד ת"א 100) ביוני ב-3.5%.

בארה"ב נזכרו לפתע כולם שהשווקים, ודרכם הכלכלה כולה, עדיין תלויים בהזרמת הכספים החודשית - והבכירים ממהרים להסביר שהבנק המרכזי לא ירצה לסכן את ההתייצבות, ולא יפסיק את רכישות איגרות החוב מוקדם מדי. מי שחשב שהכלכלה האמריקאית יכולה לצאת מבית החולים ולהתחיל להתהלך בלי האינפוזיה הצמודה של מזומנים, ככל הנראה טעה. עדיין מוקדם מדי לכך.

ואילו בסין כולם מדברים על כך שגם שם התפתחו בועת אשראי, מינוף יתר והלוואות רעות לענף הנדל"ן. כולם שואלים כעת האם יצליח הממשל הסיני לטפל בבעיה טוב יותר משטיפלו בבעיות כאלה בארה"ב ובאירופה. כולם שואלים גם כיצד יגיב העולם להאטה הצפויה שם.

בינתיים שוק הסחורות מתרסק בציפייה לירידת ביקושים מצד הענק הסיני. הנה כמה מספרים: בחודש האחרון ירדו מחירי התירס ב-18%, הנחושת ב-8% פולי הסויה ב-5% - וזה ללא צונאמי, רעידות אדמה או מלחמות חדשות. ההתרגשות והתגובות של השווקים היא לא יותר מתוצאה של פער בין ציפיות לעובדות כלכליות בשטח.

כל זה אינו אומר שהעולם שוב גולש למיתון, או שאנחנו נמצאים ערב משבר חדש. ייתכן שהאירועים האחרונים בשווקים הם חלק מההפנמה שהעולם חוזר לשגרה ולממוצע ארוך-הטווח שלו.

בעולם רגיל שכזה לא מדפיסים כסף, והריבית היא לא אפסית, ולכן ההתאמה היא תהליך שיפגע בלא מעט שווקים - למשל שוק איגרות החוב. בשנה הקרובה אנחנו נקרא כנראה רבות על טריליוני דולרים שהתאדו מהשווי של תיקי איגרות החוב בכל העולם. אולי גם ישראל.

עדיין גדולים מכדי ליפול

אבל הפער העצום שבין תחזיות הכלכלנים למציאות מלמד אותנו שגם שש שנים מאז שפרץ המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז 1929 יש דבר אחד שלא השתנה. התרבות של עולם העסקים בכלל, ושל ענף הפיננסים בפרט נותרה כשהיתה.

הבנקים והלוביסטים בארה"ב עדיין שולטים בזירה הפוליטית. הבנקים עדיין גדולים מדי מכדי ליפול, והם אפילו יותר גדולים וחזקים ממה שהיו ערב המשבר. הבנקאים, בעיקר הבכירים שבהם, ממשיכים לשלם לעצמם סכומים עצומים - מעל, מעבר, ובמנותק מכל מקצוע אחר. הרפורמות שנעשו היו מעטות, והבכירים הכלכליים הם אותם אנשים שכיהנו לפני המשבר. הם ממשיכים לדלג בין הבנקאות לממשל, ממשיכים לשבת בדירקטוריונים וממשיכים לקבל אותם סכומים מהחברות הגדולות.

לא השתנה גם עולם האקדמיה והכלכלנים הבכירים. ישנם אמנם כמה קולות אלטרנטיביים בודדים, אבל העולם הכלכלי עדיין מנוהל על ידי אותם אנשים ששלטו בו לפני המשבר, ובמהלכו. פרופ' סאמרס, שהוזכר למעלה, הוא דוגמה לכך. מצד אחד הוא נחשב לכלכלן מבריק. מצד שני, הוא היה האחראי לדה-רגולציה הבנקאית שאיפשרה את המשבר הפיננסי. מצד שלישי, הוא צבר הון המוערך בעשרות מיליוני דולרים בתפקידי ייעוץ וניהול במערכת הבנקאות. מצד רביעי זה לא מנע ממנו לחזור ולהיות יועץ בכיר לנשיא אובמה.

קרוב יותר אלינו, גם הנגיד החדש-ישן יעקב פרנקל שייך לאותה משפחה. מצד אחד הוא כלכלן מוערך, הוא נגיד שפתח בקדנציה הראשונה שלו את שוקי המט"ח של ישראל והכניע אינפלציה בת 20 שנה. מצד שני, הוא אדם שמילא תפקידים במריל לינץ', AIG וג'י.פי מורגן לפני, במשך, ולאחר השערוריות הפיננסיות הגדולות של הדור. גם הוא צבר בדרך מיליוני דולרים בשכר ותשלומים מהמערכת הפיננסית.

כשאותם אנשים, אותה תרבות ואותם תמריצים ממשיכים להכתיב ולשלוט בממשלות, בבנקים ובמוסדות הבינלאומיים, אין סיבה לחשוב שמשהו יסודי השתנה, או ישתנה, בניהול הכלכלי בארה"ב, בעולם או בישראל. המשמעות היא שאפשר להמר גם בשנים הקרובות על עוד מאותו הדבר: גלים של גאות ושפל, שערוריות ומשברים פיננסיים, ניהול כלכלי שפוזל לאינטרסים של בעלי האמצעים, וקשר קלוש בין תחזיות כלכליות למציאות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker