הנגיד הבא: 4 המשימות החשובות של המחליף של פישר

עוני, אי-שוויון, ריכוזיות, תחרותיות, שווקים פיננסיים ומחירי הדירות. אפשר לחלום?

איתן אבריאל
איתן אבריאל

פסטיבל הפרישה של סטנלי פישר בעיצומו. הנגיד נואם כמעט בכל יום, ומעניק רעיונות פרישה לכלי התקשורת. ביום שלישי ייערך כנס מקצועי לכבודו בהשתתפות הנגיד האירופאי, מריו דראגי, ובכירים נוספים מחו"ל, וגם ועידת הנשיא של שמעון פרס תהיה סוג של פרידה מפישר.

זהות המחליף עדיין לא נקבעה. שלושת השמות האחרונים שמוזכרים הם המשנה לנגיד ד"ר קרנית פלוג, פרופ' מנואל טרכטנברג - ואולי גם פרופ' אלחנן הלפמן, שמתגורר בחו"ל ושלא ברור אם הוא מעוניין בתפקיד.

בימים הקרובים, ולכל המאוחר עד סוף החודש, צריכים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האוצר, יאיר לפיד, לקבל את ההחלטה. דרך אחת למקד את הדיון בבחירת האיש הכלכלי החשוב בישראל היא לענות על השאלה מהן המשימות החשובות שעליו לבצע.

סטנלי פישרצילום: עופר וקנין

הנגיד הבא יכול להיות טכנוקרט יבש שיסתפק בקביעת מדיניות מוניטרית מסורתית וישאיר את כל שאר העניינים לממשלה ולדרג הפוליטי. כך המשימה שלו תהיה פשוטה: לדאוג ליציבות מחירים, לקבוע את שער הריבית ולייעץ לממשלה - שכבר תחליט מה לעשות ומה לא. אבל זה יהיה פספוס ענק למשק ולחברה הישראלית.

לאחר שנים שבהן היה כאן מבוגר אחראי שהיה מוכן להציב מראה בפני מהממשלה, לצאת למלחמה בבנקאים סוררים ולבצע מהלכים נועזים ובלתי מקובלים - רכישת הדולרים ורכישת האג"ח הם שני מקרים בולטים - נגיד טכני יפער בור ביכולת הכלכלית של המדינה.

כך, כל האחריות לניהול הכלכלה, לביצוע רפורמות ואפילו לבקרה לוחמנית על השווקים ועל הבנקים תיוותר בידי הפוליטיקאים - שדואגים בעיקר לתוצאות הבחירות הבאות, כשכבר עכשיו הקואליציה מראה סימנים של חוסר יציבות.

מי יודע? ייתכן שזוהי בדיוק החלופה המועדפת על ידי נתניהו ולפיד. מדוע שיבחרו בנגיד חזק ודעתני, ויצטרכו לקרוא מדי כמה חודשים ידיעות בתקשורת על "מתיחות בין האוצר לבנק ישראל"? למה שלפיד יבחר בדמות שתרבה להתעמת עמו? כל שנותר הוא להתפלל שבעת הבחירה הסופית, נתניהו ולפיד יתעלו מעל האינסטינקט הפוליטי, וישימו לנגד עיניהם את טובת המשק והציבור.

כתבות נוספות ב-TheMarker

כך הפכו ביה"ד לעבודה את ועדי המונופולים הממשלתיים למורמים מעם

כץ קורא לפטר את חסן; ההסתדרות תזמן אותו לוועדת המשמעת

נחשפו שמות של מאות ישראלים עם מקלטי מס: היכנסו וחפשו

אם זה יקרה, אילו יעדים חשובים יהיה על הנגיד החדש להציב לעצמו? דרך אחת לענות על השאלה היא לפנות לפישר עצמו, ולדברים שאמר בימים האחרונים על האתגרים הגדולים של ישראל. דרך נוספת היא להכיר בעובדה שנגידים בכל העולם כבר מזמן אינם מופקדים רק על יציבות מחירים.

בארה"ב נקבעת המדיניות המוניטרית, בנוסף לעניין האינפלציה, גם על בסיס יעדי תעסוקה וצמיחה. יפן עברה למדיניות מוניטרית "משוגעת" ששמה את הצמיחה לפני כל שיקול אחר.

בבריטניה ובאירופה, עד לא מזמן מעוז השמרנות המוניטרית, אימצו בחודשים האחרונים מדיניות שבה יעדי הצמיחה חשובים לא פחות מיעדי המחירים. ובכלל, בניגוד לעבר הלא רחוק, שבו רק מעטים הבינו את הקשר בין מדיניות מוניטרית לחיי היום־יום, הציבור כעת מודע להשלכות של שער הריבית ושל פעולות בשוק המט"ח.

הציבור מתחיל להבין את הקשר בין הריבית למחירי הדיור, והוא מבין שהדפסת כספים וניפוח ניירות ערך מטיבים בעיקר עם בעלי נכסים כאלה. הוא אפילו מבין שהקרב על הורדת שער הדולר אולי מיטיב עם היצואנים, אבל הוא מעלה את יוקר המחייה.

הציבור למד להבין שהנגיד משפיע על איכות ורמת החיים שלו. אפילו לא יעשה הרבה ולא יתרחק מתחומי האחריות המסורתיים שלו.

אז אילו אתגרים עומדים בפני המדינה ובפני הנגיד החדש?

1. העוני והאי־שוויון. בנאומיו מהעת האחרונה, לאחר שהוא מסיים לספר על המשימות שרשם בפתק קטן במטוס בדרכו ארצה, פישר מגיע לסיפור החשוב: העוני בישראל - שהוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות - והאי־שוויון.

פישר אמנם מרבה לדבר על כך, אבל את האחריות הוא מעביר לממשלה, שצריכה לטענתו לייצר תעסוקה לחרדים ולנשים ערביות. הוא אפילו משבח את לפיד על נחישותו לטפל בתעסוקת החרדים.

הנגיד הבא לא חייב להסתפק בכך. אם הנגיד האמריקאי, בן ברננקי הוסיף באופן רשמי למדיניות המוניטרית שלו יעד מוצהר של פחות מ–6.5% אבטלה, אין סיבה שהנגיד ישראלי לא יעשה כך.

לכאורה אין לישראל בעיית אבטלה חריפה בהשוואה לארה"ב ואירופה, אבל זה מקסם שווא: רבים מהגברים החרדים והנשים הערביות כלל לא משתתפים בכוח העבודה - ולכן הם לא נמספרים. בנוסף, איש בישראל כבר לא קונה את הטיעון שלפיו כל העוני הוא רק של חרדים וערבים. הציבור כבר מבין שלא פחות משני מגזרים אלה, בעיית העוני והאי־שוויון נובעת מהשכר הנמוך של העובדים בעשירונים התחתונים.

אם זו הבעיה הגדולה של המשק, בנק ישראל יכול לאמץ יעד שאפתני לתעסוקה, וגם לשכר ממוצע - כחלק מיעדי המדיניות המוניטרית שלו. וכיועץ כלכלי של הממשלה, הנגיד יכול לדחוק בה, בשיחות פנימיות וגם באופן פומבי, לאמץ יעדי מדיניות רשמיים להפחתת העוני והאי־שוויון.

2. הריכוזיות והתחרותיות. לאחר שבשנים הראשונות של כהונתו פישר כלל לא הכיר בריכוזיות ובהיעדר התחרות, הוא מסיים את הקדנציה שלו עם מסר ברור. "הכלכלה ריכוזיות מדי - ויש בעיה של תחרותיות בבנקים", הוא אמר בשבוע שעבר, והוסיף שהכנסת מנסה לטפל בכך, ברמז לדיוני ועדת הכספים על חוק הריכוזיות.

אלא שלמרות הזיהוי ‏(המאוחר‏) של הבעיה, פישר מיעט לטפל בה. אף שחלק גדול ממנה נמצא בתחומי אחריותו. בסוגיית הריכוזיות פישר דווקא צינן את חברי הכנסת, ודחק בהם לבחור פתרונות זהירים ו"מידתיים" כדי "לשמור על היציבות". זה מוזר, כי פתרונות כאלה עלולים שלא להשיג את מטרת החוק - שהיא לשבור את קבוצות הריכוזיות שהשתלטו על חלקים גדולים של המשק.

עוד יותר מוזרה היא ההתייחסות לתחרותיות בבנקים: פישר הרי היה האחראי על הפיקוח על הבנקים, אך לא עשה דבר משמעותי במשך כל כהונתו. הנגיד אמנם ניסה להביא לישראל בנקים זרים כדי שיתחרו וייעלו את הבנקים המקומיים, אך רק המחאה החברתית של קיץ 2011 גרמה להקמת "ועדת זקן" לתחרותיות בבנקים, שגם היא הציגה סל המלצות מתונות, שלא ברור אם יביאו לתוצאות.

להוציא את פרשת ההדחה של דני דנקנר, פישר טיפל בבנקים בכפפות של משי. הוא לא היה מוכן לשמוע על שום פתרון ש"יסכן את היציבות" ולא עשה דבר לשכר הבנקאים למרות שה"יציבות" הזאת פגעה בציבור ובעיקר שירתה את מועדון המקורבים לבנקים ולשליטה בפנסיות ובחסכונות של הציבור.

הנגיד החדש יכול לאחוז את השור הזה בקרניו ולהאיץ את הרפורמות הדרושות. הוא יוכל להביא לבעלות מבורזת בבנקים ‏(כמו בבנק לאומי‏), להאיץ את פירוק קבוצות הריכוז, להפריד באופן יעיל בין עסקים ריאלים לפיננסיים, לבצע רפורמה בפעילות הדירקטוריונים של הבנקים ובמערכות הביקורת עליהם, ולהכין את השטח להתייעלותם. זה דורש מינוי של נגיד שאינו חלק ממועדון הבנקאים־טייקונים־מבקרים.

3. השווקים הפיננסיים. אף שעקב מקרוב אחר השווקים הפיננסיים באמצעות מסכי ה"בלומברג" שעל שולחנו פישר לא חיפש רפורמות בשוק ההון, וחבל. לא עובר שבוע מבלי שמתברר עוד עד כמה השווקים האלה רקובים, ועד כמה הפעילים בהם דואגים לעצמם, על חשבון הלקוחות - ובדרך שוברים כל שארית של אמון שהציבור אולי עוד רוחש כלפי המוסדות הפיננסיים. רק בשבוע שעבר נחשף כיצד סוחרי מט"ח בבנקים גדולים בחו"ל נוהגים להטות את השערים היציגים של מטבעות שונים על ידי ציטוטים מפוברקים או עסקות שנועדו לכך - כדי ליהנות מ"שערוכים" שנוחים להם.

זה לא סיפור שנוגע רק לחדרי עסקות בלונדון. אלה אותם בנקים וסוחרים שפועלים בישראל. כל סוחר מטבע, כל מנהל השקעות וכל איש עסקים בישראל צריכים לדעת שאלה בדיוק השערים שלפיהם חושבו הרווחים או ההפסדים שלהם מעסקות מטבע, גידור או אשראי - ואין ספק שהנתונים התאימו לאינטרס של הבנקים.

אמת, הנגיד המקומי לא יכול להשפיע רבות על התרבות בשווקים הבינלאומיים, אך בכובעו כמפקח על הבנקים הוא בהחלט יכול להדק את הפיקוח, לחקור, לתפוס עבריינים ולעודד תרבות שבה פיברוקים, הרצות ומניפולציות יהיו אירועים יוצאים מהכלל - ולא נוהל עבודה שוטף.

4. שוק הדיור. בנאומי הפרישה שלו פישר עסוק בהגנה על ההשפעה של ההחלטות שלו על שוק הדיוק ועל המחירים המטורפים בו. הוא מדגיש שהורדת הריבית מנעה משבר גדול, שהפתרון למחירי הדיור נמצא בידי הממשלה, שצריכה לשחרר קרקעות ולעודד בנייה - ושיש להיזהר, כמו מאש, מירידה מהירה מדי של המחירים.

"כל משבר פיננסי גדול התחיל מקריסה של מחירי הדיור", הוא אומר, ומוסיף: "אנחנו בוודאי לא רוצים ירידה דרמטית. רצוי שמחירי הדירות יתייצבו ואולי ירדו בכמה אחוזים". זו אולי מדיניות שנוחה למי שאחראי על היציבות ולא רוצה לקחת סיכונים, אבל איזו תועלת יש ליציבות אם היא מאמללת את האזרחים? הנגיד החדש צריך לערער על האקסיומה של פישר שלפיה מחירי הדיור הנוכחיים הם גזירה שחייבים לחיות עמה.

זו לא רק הריבית: הוא יכול להפעיל את מלוא כובד משקלו על הממשלה ולדחוק בה לקבוע יעדים למחירי הדיור. הוא יכול להפעיל עוד כלים על מערכת מתן המשכנתאות - והוא יכול לשכנע את הממשלה לפעול באמצעות מערכת המיסוי. פישר זיהה את הבעיה וניסה לא מעט כלים כדי לעצור את המחירים, אך נכשל. הנגיד הבא צריך להצליח, ויש לו את התמיכה של הפוליטיקאים ושל הציבור.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ