איפה הכסף של אלשטיין?

כל־כך הרבה יח"צנות וסיבובים בתקשורת - אפילו השופט אורנשטיין התבלבל

רותם שטרקמן
רותם שטרקמן

כל־כך הרבה רעש וצלצולים היו סביב אדוארדו אלשטיין, המשקיע המושיע של אי.די.בי , כל־כך הרבה הודעות, הסכמים ומכתבים, כל־כך הרבה יח"צנות וסיבובים בתקשורת - עד כי נראה שלא רק המשקיעים התבלבלו, אלא גם השופט איתן אורנשטיין. למעשה, זה זמן רב שהכסף שאלשטיין מתעתד, כן או לא, להשקיע בקבוצת נוחי דנקנר הקורסת, אותם 75 מיליון הדולרים - שעל הנייר אמורים להציל את כל העסק החייב מיליארדים - מרחפים באוויר כאילו מובטחים כפרס שיוענק למי שיתנהג יפה.

פעם הם מתעופפים מעל האוויר הדליל של גנדן ‏(בטיסת ישראייר?!‏) כדי לנפנף לבנקים שיש להם למה לחכות, ופעם הם חגים סביב הגופה המדממת של אי.די.בי, כדי שבעלי האג"ח יוכלו להרגיש איך מריח כסף אמיתי. ואז הם פתאום מתיישבים מצוחצחים במחלקה הראשונה בטיסת אל על לבואנוס איירס לשבוע של דיאטת בשרים משובחת, וכשהם חוזרים לשמש הישראלית הקופחת, הם נמלטים היישר ללובי של הילטון תל אביב כדי להתראיין לערוץ 2. ופתאום, פּוּף, הם שוב נעלמים ועולים על מטוס פרטי לניו יורק בדרך לבר מצווה חרדית בהשתתפות הרב הראשי ומחליפו המיועד.

גם אלשטיין עצמו אינו עוזר במיוחד לפזר את האי־ודאות. מצד אחד, הוא מצטלם עם הרב פינטו כאילו מה שגרר אותו לאי.די.בי הקורסת היא האמונה ‏(מי שמאמין, לא מפחד‏), ומצד שני, הוא מסביר שהכל ביזנס, ושהוא מתכוון להשביח את אי.די.בי ‏(שכן "הנכסים מצוינים” ו”נחתוך בהוצאות הניהול"). בשלב אחד הוא מוצג כמיליארדר שאין לו בעיה לשים כל סכום שיידרש, “בתנאי שיהיה לו כדאי”, אבל אחר־כך מתברר שבכלל לא מדובר רק בכסף שלו, אלא גם בכסף של קבוצת משקיעים עלומה שתיחשף רק בהמשך. ומה שעוד יותר מסייע למיסוך הם המון ספינים, הבטחות, ידיעות, לחשים ודוברים שברקע - והכל כדי לתחזק את התקווה החבויה במזוודה של אלשטיין, שאיש אינו יודע מה יש בה, אם בכלל.

אדוארדו אלשטיין בבית המשפטצילום: דניאל בר און

תשעה חודשים שהסיפור של אלשטיין הוא מה שמונע מאי.די.בי לשלם חובות לפנסיונרים, ומה שמונע מדנקנר לשלם חובות לבנקים. כולם מחכים לאלשטיין. אז איפה בכלל הכסף שלו? האם כל הסיוט הזה היה שווה רק כדי להגיע סוף־סוף השבוע למרחק נגיעה ממנו, או שזוהי בעצם רק פאטה־מורגנה, וככל שאנחנו מתקרבים אליו, הוא מתרחק?

בהחלטה שנתן השופט אורנשטיין ביום ראשון השבוע, הוא התייחס דווקא ברצינות להסכם שחתם דנקנר עם אלשטיין, אולי גם בשל הביקור של הגביר עצמו בבית המשפט פעמיים, ביום חמישי וביום ראשון, לפני שהמריא מכאן שוב. אלא שנראה שה"הוּ־הא" התקשורתי לא סייע לשופט אורנשטיין שהבין בטעות שרוב הכסף שהיה מיועד להשקעה, 50 מיליון דולר, כבר הופקד בחשבון נאמנות לטובת הנושים. נאמנות - כלומר, מבנה משפטי שמחייב שהכסף ייצא מכאן רק ישירות לאי.די.בי, ושאין לו כמעט מוצא אחר.

וכך כותב השופט אורנשטיין בהחלטתו ‏(עמוד 5, בקיצורים מינורים‏): “סמוך לאחר חתימת מזכר ההבנות ועוד בטרם הוגשה בקשה לאישור הסדר ההבראה, הודיעה אי.די.בי אחזקות לבית המשפט כי הושגה הסכמה בין בעל השליטה בקונצרן, נוחי דנקנר, לבין אדוארדו אלשטיין וגורמים מטעמו ‏(בהמשך להסכמה קודמת‏). לפי ההסכמה הנוספת, יזרים המשקיע לקופת אי.די.בי סך נוסף של 75 מיליון דולר. המשקיע, כך צוין, כבר העביר לחשבון נאמנות סך של 50 מיליון דולר”.

אלא שזה לא נכון, וגם לא צוין באף מקום על ידי אי.די.בי. אין 50 מיליון דולר ואפילו לא 50 מיליון שקל, וודאי אף לא שקל אחד הופקד בחשבון נאמנות. איך אנחנו יודעים? להלן מכתבו של היועץ המשפטי של אי.די.בי, שוני אלבק, לנציגות בעלי האג”ח, מכתב שהעביר למחרת החלטתו של השופט אורנשטיין ‏(ביום שני‏): “שלום לכולם. אנו מזמינים אתכם להיכנס באופן מיידי למשא ומתן אינטנסיבי לגיבוש הסדר מפורט באי.די.בי אחזקות על בסיס הצעת החברה במכתבה לנאמנים ‏(3 ביוני‏), התחייבות להפקדת כספים בנאמנות ‏(7 ביוני‏) ותוכנית הפעולה לחיזוק המבנה הפיננסי של פיתוח ‏(7 ביוני‏)”.

והנה הפואנטה של אלבק: “בכוונתנו להשקיע את כל המשאבים הדרושים על מנת לגבש הסדר מפורט עד ליום 21 ביוני, בין היתר, כדי לעמוד ביעד הראשון אשר יביא להפקדה בנאמנות של 25 מיליון דולר, כמפורט במסמך ההתחייבות להפקדה בנאמנות. למותר לציין כי בכוונת החברה לעמוד בלוחות הזמנים שקצב בית המשפט להגשת בקשה להסדר נושים”. אהה, היעד הראשון הוא הפקדה בנאמנות של 25 מיליון דולר. בקיצור, בשלב זה הכסף עדיין באוויר, אבל אם תהיו ילדים טובים, והכל ילך לפי התוכניות שלנו, ותהיה תספורת - אז העניינים יתקדמו. המכתב של אלבק מגלה סופית כי השופט הבין משהו שלא קרה במציאות.

אבל איפה באמת הכסף של אלשטיין עכשיו? באי.די.בי לא עונים על כך, אבל מפנים אותנו לשש הודעות רשמיות ‏(מתוך אינספור‏) שמסרו באחרונה, כמה מהן גם לבית המשפט. לפי אותן הודעות, 50 מיליון הדולרים של אלשטיין נחתו, כנראה, מתישהו לאחרונה בחשבון כלשהו בניו יורק. בקרוב, לא ברור מתי, הם אמורים לעבור לחשבון אחר, הפעם בבנק הפועלים בניו יורק. עדיין לא בנאמנות.

למה להעביר חשבון בין שני בנקים ניו־יורקיים? מה המשמעות של הפקדת הכסף דווקא בבנק הפועלים? ייתכן שזה נותן תוספת ביטחון יחסית למישהו מהנושים, שכן זהו בנק ששייך לבנק ישראלי, אבל למעשה אין לזה כל משמעות. מחשבון כזה אין בעיה למשוך את הכסף בחזרה כאילו הוא כלל לא היה שם. למה בינתיים הכסף לא הופקד בבנק הפועלים? מקורבים יכולים לשער שלאדם זר ‏(לא ברור אם לאלשטיין יש אזרחות אמריקאית‏) לוקח זמן לפתוח חשבון בבנק אמריקאי.

ומה עם חשבון נאמנות של ממש, כמו שהובטח? ומתי יעברו כל 75 מיליון הדולרים לשם, ולא רק 25 מיליון? ומתי כל זה ייצא מנאמנות ויעבור לתל אביב באופן קבוע כדי שאי.די.בי תוכל לשלם איתו חובות? גם אנחנו, גם השופט, וייתכן שגם באי.די.בי לא יודעים. נראה שתיאלצו להישאר עמנו כל הקיץ.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ