הסכנה שלא הבחנתם בה: 5 גופי ענק מחזיקים 95% משוק חיסכון פנסיוני של 2 טריליון שקל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ניתוח

הסכנה שלא הבחנתם בה: 5 גופי ענק מחזיקים 95% משוק חיסכון פנסיוני של 2 טריליון שקל

חברי הכנסת, אתם מחמיצים את הריכוזיות הפיננסית-פיננסית ■ בתוך עשור יגיעו נכסי החיסכון הפנסיוני לשווי של 2 טריליון שקל ■ כל טעות בשיקול הדעת ההשקעתי עלולה להתגלגל לבעיה מקרו-כלכלית

58תגובות

דיוני ועדת הכספים על חוק הריכוזיות הגיעו לנקודה לוהטת, עם מאבק איתנים לגבי ההפרדה הפיננסית־ריאלית: מה יהיו המגבלות על מי שהוא איש עסקים גדול להחזיק בבעלותו גם בנק או חברת ביטוח, והאם ייקבעו מגבלות כאלה שבפועל יאלצו עריכת שינוי במרבית גרעיני השליטה הנוכחיים בבנקים.

השאלה היכן ייקבע הרף המגביל אחזקה פיננסית-ריאלית, גוררת אחריה מערכת לחצים עצומה, בגלל ההשלכות המיידיות שיהיו לה על הרבה אנשי עסקים בכירים בישראל שמחזיקים בהרבה בנקים. רק שהעיסוק הזה מעוור את עיני הכנסת מלראות את העיקר: הריכוזיות הפיננסית־ריאלית היא רק אחת משתי הצורות של הריכוזיות במערכת הפיננסית. הריכוזיות האחרת נותרה מחוץ לדיון, אף שהיא חמורה ומסוכנת לא פחות - הכוונה לריכוזיות הפיננסית־פיננסית שקיימת בעיקר בשוק הביטוח.

שווי נכסי החיסכון הפנסיוני בישראל, המנוהלים דרך שוק ההון, מוערך ב–800 מיליארד שקל. עד 2020, בעוד שבע שנים בלבד, אמורים הנכסים הללו להכפיל את שוויים ל–1.6 טריליון שקל. זוהי ההערכה של המטה לתכנון אסטרטגי במשרד רה"מ, והיא הוצגה לפני כמה שבועות בפני הממשלה. בשוק ההון יש גם מי שמעריכים כי בתוך עשור בלבד יגיעו נכסי החיסכון הפנסיוני לשווי של 2 טריליון שקל.

הסכום העצום הזה, שעתיד לגמד את נכסי הבנקים, מרוכז כולו בידי 5–6 גופים. מדובר על חמש חברות הביטוח הגדולות ועוד קבוצת פסגות הקטנה מהן. כל אחת מחמש חברות הביטוח מחזיקה בכל סל מוצרי הפנסיה ‏(פנסיה, גמל וביטוח מנהלים‏) לצד אחזקה בצינורות השיווק העיקריים של החיסכון הפנסיוני לציבור העובדים ‏(סוכנויות ההסדרים‏). כלומר, כל אחת מהן היא קונגלומרט פנסיה ענק, שלא ניתן למתחרים חדשים לאיים עליו והוא עומד לשלוט בפועל על נכסי השקעה בסכום של כ–400 מיליארד שקל בממוצע לכל חברת ביטוח. זה כמו מחצית מנכסי האשראי של הבנקים כולם כיום.

מיכל פתאל

חוקית, המציאות הזו אינה מעוררת כל בעיה. בעיית האחזקה הצולבת פיננסית־ריאלית היא קלה יחסית בחברות הביטוח - מתוך שש החברות המדוברות, הבעיה קיימת רק בשלוש ‏(הפניקס, כלל ביטוח ופסגות‏), והשתיים הראשונות צפויות להימכר בכל מקרה בעקבות חוק הריכוזיות והחולשה הפיננסית של אי.די.בי. מהבחינה הזאת, עולם הביטוח הוא דווקא הוכחה שאין מה לחשוש מהפרדה פיננסית־ריאלית. מחצית מבעלי השליטה בחברות הביטוח - מגדל שבשליטת שלמה אליהו, מנורה שבשליטת מנחם גורביץ' והראל שבשליטת יאיר המבורגר - מחזיקים כמעט רק בחברות ביטוח, ולא מרגישים מקופחים מכך.

גם מבחינה פיננסית גרידא, אין לכאורה בעיית ריכוזיות. החוק קבע כי אף מנהל של חיסכון פנסיוני לא יחזיק ביותר מ–15% מהענף - משמע, בענף אמורים לפעול לפחות שבעה מנהלים גדולים, וזהו בדיוק המצב בשוק.

עם זאת, כל מי שעיניו בראשו מבין שקיימת כאן בעיית ריכוזיות חמורה מאין כמוה. בלתי נסבל להעלות על הדעת שחמישה גופי ענק יחזיקו בידיהם 95% משוק החיסכון הפנסיוני, כשהשוק הזה יגיע אל סף 2 טריליון שקל. כל טעות בשיקול הדעת ההשקעתי של אחד או שניים מהגופים האלה עלולה אז להתגלגל לבעיה מקרו־כלכלית.

נזכיר כי בנק ישראל מצא, במחקר שערך במארס, דמיון מדאיג בתיקי ההשקעה של הגופים המוסדיים ‏(התאמה של 0.9 בהרכב התיק‏) וריכוזיות מדאיגה בתיקי ההשקעות - 40.3% מהתיק העסקי של המוסדיים זרמו לכיסהן של חמש הפירמידות הגדולות. בבנק ישראל הסבירו זאת במיעוט ההצע של נכסים בשוק ההון, בריכוזיות המשקית ‏(מרבית החברות הגדולות מסונפות לאחת מהפירמידות‏), וכן בתופעת העדר. משמע, הרצון של כל אחד מהמוסדיים להשקיע כמו מתחריו, כדי שלא יבלוט לרעה.

בבנק ישראל הזהירו מהסכנה הטמונה בכך: "דמיון רב בין התיקים המנוהלים פועל להפיכתם של הסיכונים הספציפיים בכל תיק לסיכונים מערכתיים". במלים אחרות, מיעוט הגופים המוסדיים והדמיון הרב בשיקולי ההשקעה שלהם מגבירים מאוד את הסיכון למשבר בשוק ההון - וכתוצאה מכך למשבר כלכלי כללי.

ורדי כהנא

את הסיכון של הדמיון בשיקולי ההשקעה מחריף עיוות שיטתי שקיים בשיקולי ההשקעה. המוסדיים נהנים מדמי ניהול, שאינם קשורים לביצועים של תיק החיסכון הפנסיוני המנוהל על ידם, וגם אינם חשופים לסיכון ההשקעות בתיק. הרווחים כמו ההפסדים בתיק הפנסיוני הם נחלת העמיתים בלבד, ואינם משפיעים על רווחי חברת הביטוח המנהלת את התיק. המצב הזה מוליד כמובן אדישות לביצועי התיק, עד כדי אדישות להשקעות גרועות.

גם לכך ייחד בנק ישראל מחקר, כשבחן בדו"ח שפירסם ל–2011 את ריבוי הסדרי החוב בשוק ההון, וניסה להשיב מדוע התעקשו המוסדיים להלוות כל כך הרבה כסף לכל כך מעט פירמידות - גם כשהיה ברור כי החובות של הפירמידות כבר מסוכנים. התשובה של בנק ישראל היא: "חולשות במבנה התמריצים של המוסדיים, שבגללן הם אינם מפנימים כראוי את הסיכונים שציבור החוסכים חשוף להם". משמע, דמי הניהול אינם מתמרצים את חברות הביטוח להשתדל יותר עבור החוסכים דרכן, ולכן לא היתה לחברות הביטוח בעיה לרכוש מיליארדי שקלים של אג"ח שהנפיקה אי.די.בי. את הקשרים הטובים עם הקונצרן חברת הביטוח הרוויחה, את ההפסדים שנצברו כתוצאה מכך - שילמו החוסכים.

תמונת המצב היא ברורה. שוק ההון סובל מריכוזיות יתר ומשיקולי השקעה ריכוזיים ומעוותים - ויש לכך השלכות מקרו־כלכליות מזיקות, כפי שעולה מריבוי הסדרי החוב של פירמידות בשנים האחרונות. כאשר החיסכון הפנסיוני יצמח ויגיע לסכומים של 1.6–2 טריליון שקל בתוך עשור, כל הבעיות הללו יחריפו פי כמה.

לכן, עם על הכבוד לריכוזיות הפיננסית־ריאלית, הכנסת חייבת לטפל גם בריכוזיות הפיננסית־פיננסית. חייבים לעשות מעשה ועדות ברודט ובכר, ולפצל את חברות הביטוח - כדי שיהיו הרבה יותר מנהלי השקעות פנסיוניים נפרדים. חייבים גם לתקן את העיוות בשיקולי ההשקעה של הגופים המוסדיים, באמצעות קשירת דמי הניהול שלהם לביצועי התיק. אם לא ייעשו התיקונים הללו, הבעיות של שוק ההון הישראלי רק יחריפו.

תומר אפלבאום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#