לאלשטיין לא אכפת ממצבה של אי.די.בי

ההסכם החדש של אי.די.בי ואדוארדו אלשטיין שוב מצליח להפתיע

עמי גינזבורג
עמי גינזבורג

בליל שישי בשעה 23:30 קיבלנו דיווח: "האורות בקומה 44 במגדלי עזריאלי עדיין דולקים. מספרים שגדי סומך הגיע לשם עכשיו כדי לנסח סופית הערת עסק חי לאי.די.בי פיתוח". דקות ספורות לאחר מכן נחתה אצל כתבי ועורכי שוק ההון בדואר האלקטרוני הודעה מטעם משרד יחסי הציבור של קבוצת אי.די.בי. ההודעה סיפרה על "הסכם השקעה חדש של קבוצת אלשטיין והערת עסק חי משפטית־טכנית לדו"חות אי.די.בי ‏(פיתוח‏)". עוד חצי שעה עברה וגם הדו"חות הכספיים של אי.די.בי פיתוח - בתוספת ההערה האמורה ומסר משונה נוסף מטעם מנהלי החברה, נחתו אף הם במייל. תם עוד יום של עמל במגדלי עזריאלי. אפשר לסגור את הבאסטה וללכת לישון.

הסכם ההשקעה החדש של אי.די.בי ואדוארדו אלשטיין שוב מצליח להפתיע. הוא מזכיר את הבדיחה הידועה על הבחורה המצודדת שנשאלה אם לא מפריע לה שהעלו יום קודם לכן את מחירי הדלק. "ממש לא", השיבה. "אני תמיד ממלאת באוטו שלי דלק ב–100 שקל".

כתבות נוספות ב-TheMarker

מדוע קק"ל העבירה חצי מיליון דולר לקרן קלינטון בעבור הרצאה של נשיא ארה"ב לשעבר?

אדוארדו אלשטייןצילום: בלומברג

מדריך לח"כים המבולבלים: איך הטייקונים שולטים בנו באמצעות הכסף שלנו

מסתבר שגם לאלשטיין לא כל כך אכפת ממצבה המידרדר של אי.די.בי , מכושר הפירעון שלה ומשוויים של נכסיה. הוא עיקש בדעתו להשקיע בקבוצה 75 מיליון דולר ולהשליך כסף טוב אחרי כסף רע ‏(25 מיליון הדולר שהשקיע בה בספטמבר והתפזרו לכל עבר‏). אם לא בפברואר אז באפריל. או במאי. מתי שנוחי דנקנר יגיד. ואם לא בחברה האם גנדן, אז באי.די.בי אחזקות.

מתברר שלמרות השגותיו של המנהל המיוחד של אי.די.בי אחזקות, אייל גבאי, שביום חמישי באסיפת בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות אמר שההשקעה של אלשטיין רק מתרחקת, טייקון הנדל"ן הארגנטינאי נחוש להשקיע את כספו בפירמידת החברות של דנקנר הנוטה על צדה באופן מסוכן. "אני שמח מאוד על ההסכם שהקבוצה בראשותי חתמה היום עם נוחי דנקנר לכניסה לשותפות בחברה חשובה כמו קבוצת אי.די.בי", נמסר מטעם הקבוצה. "לאחר שעשינו מאמצים מקסימליים לביצוע העסקה, ההחלטה הסופית תהיה שייכת לבעלי החוב של אי.די.בי אחזקות ולבית המשפט".

נו, טוב. בהקשר זה חשוב לציין שאלשטיין מעולם לא הסביר בפומבי מדוע הוא מעוניין להשקיע באידיבי ו/או גנדן. כל המלים שצוטטו עד כה בשמו נמרחו על גבי ההודעות לעיתונות שניסחו היחצנים של אי.די.בי. הוא לא התראיין לשום כלי תקשורת בישראל, ובוודאי שלא דיבר עם כתבי ועורכי TheMarker. עיתונאים ספקנים וציניקנים היו עלולים לפקפק אחרי כל כך הרבה זמן ושינויים בהסכם ההשקעה אם האיש הזה מארגנטינה בכלל קיים. אבל אנחנו לא כאלה, מה גם שהיחצנים של אי.די.בי שלחו לנו לפני כשנה צילום של אלשטיין עם דנקנר ונשיאת ארגנטינה.

אבל גם אם אלשטיין קיים - כלל לא בטוח שהוא אכן מעוניין להשקיע כסף באי.די.בי. הדחיות החוזרות ונשנות במימוש ההשקעה, והשינוי הפתאומי בייעוד שלה - מגנדן לאי.די.בי אחזקות - רק מחזקים את מה שטען גבאי, הכסף של אלשטין תלוי אי שם על עץ גבוה וכלל לא ברור אם ניתן יהיה אי פעם להוריד אותו.

ג'רמי בלנקצילום: מוטי מילרוד

ואם אלשטיין אכן משקיע כסף ישירות באי.די.בי אחזקות ולא בגנדן - מדוע הוא צריך שם עדיין את דנקנר? האם הוא כל כך התרשם לטובה מכישורי הניהול המצויינים שלו, אלה שגרמו לאי.די.בי אחזקות להידרדר לפשיטת רגל וחדלות פירעון?

"הרצחת וגם ירשת?" - ספין מארץ הספינים

המכתב השני שנשלח שלשום בלילה מקומה 44 עסק בסוגיית ה"עסק החי" של אי.די.בי פיתוח. יו"ר החברה, דנקנר, לא חסך במאמצים וניסוחים מפותלים כדי להסביר שבעצם אין כאן דבר מהותי. זה סתם משפט שנכתב בסקירת הדו"חות על ידי משרד רואה החשבון של הקבוצה מסיבות טכניות בלבד. פלפול משפטי שאין מאחוריו ולא כלום. "דירקטוריון החברה דן בנושא וקבע חד־משמעית כי החברה כשרת פירעון וכי יש ביכולתה לשרת את התחייבויותיה כסדרן ובמועדן ובכוונתה לעשות כן", מסר דנקנר במכתבו. "הערת העסק החי, בנסיבות מקרה זה, נובעת מסבך משפטי, ולא בשל החמרה במצב העסקי של החברה". ובמלים אחרות, עם כל הכבוד להערות המחכימות והמזהירות של משרד סומך חייקין, אנחנו הדירקטורים המקצועיים של אי.די.בי פיתוח סבורים שמדובר בפרט טכני ולא מהותי.

כאן המקום להזכיר למר דנקנר ולקוראים שלפני כשנה הוא אמר דברים ברוח זו בדיוק גם על אי.די.בי אחזקות. דנקנר הופיע אז לראיון קצר לטלוויזיה ואמר שלא תהיה תספורת ולא תגלחת והחברה תשלם את כל התחייבויותיה במועדן. מעט לאחר מכן, בספטמבר 2012 חזרו מנהליה הבכירים של אי.די.בי אחזקות, שוני אלבק ואייל סולגניק, על אותה טענה בדיוק. מעל הבמה באסיפת בעלי האג"ח של אי.די.בי אחזקות, שכונסה לבקשת נאמני האג"ח, הם אמרו שלחברה יש מספיק כסף לשלם את התחייבויותיה המיידיות ולכן אין צורך בכניסה למהלך של הסדר חוב. כנראה שמנגנון ההדחקה לגבי מצבה הפיננסי של קבוצת אי.די.בי עובד שעות נוספות ונהפך שם לסוג של תרבות ארגונית. אם כך, מה הפלא שבעלי האג"ח החליטו לסגת מהמו"מ עם חבורת ה"יסמנים" שמנהלת את אי.די.בי והעדיפו להשתלט על נכסי החברה ישירות?

נוחי דנקנרצילום: מוטי מילרוד

המשך המכתב שנשלח מהנהלת אי.די.בי הזוי אף יותר: "החברה התריעה מראש", נכתב שם, "כי קרן זרה טורפנית שרכשה את אגרות החוב של אי.די.בי פיתוח במחירי רצפה, מובילה ניסיון להשתלטות עוינת בשיטת "הרצחת וגם ירשת". "תחילה יוצרים אי ודאות בחברה על ידי שימוש באמצעים משפטיים אלימים. אחר כך מציבים מכשולים בפני ההנהלה כדי להפריע, לעכב ולטרפד קידום פתרונות חיוניים לייצוב החברה ולשיפור הנזילות. ולבסוף מנצלים את הכאוס, שהם יצרו במו ידיהם, כדי לשים יד על נכסים מצוינים כמו אלה של אי.די.בי פיתוח, שערכם הכלכלי גדול בהרבה מסך כל ההתחייבויות".

זהו כמובן ספין מארץ הספינים. למרבה הצער העובדות בפרשת אי.די.בי הן כמובן שונות לחלוטין.

"הרצחת וגם ירשת" הוא ביטוי שמקורו בדברי התוכחה שנושא אליהו הנביא כלפי המלך אחאב בפרשת כרם נבות היזרעאלי. משמעותו היא שבעל העוון עושה עוול על פני עוול ומוסיף חטא על פשע. אחאב שניסה לנשל את נבות מהקרקע שברשותו תמורת תשלום נתקל בסירוב. עם איזבל אשתו הוא רוקם מזימה, מסית את ההמונים נגד נבות, גורם להריגתו בסקילה ולאחר מכן משתלט על קרקעותיו וכרמו ונהנה מפירותיו.

דנקנר מנסה במכתבו לכוון את האש לקרן יורק ומנהלה, ג'רמי בלנק, שרכש את האג"ח של אי.די.בי פיתוח במחירי רצפה. למרבה הבושה, מי שגרם למחירי האג"ח של אידיבי לצנוח הוא דנקנר עצמו. הוא זה שמשך מהחברה דיווידנדים במיליארדי שקלים, הוא זה שניפח את מאזנה בהלוואות עתק והוא זה שאחראי במידה רבה להשמדת הערך העצומה שחלה בנכסיה של החברה.

דנקנר הוא זה שטווה ורקם את עסקות בעלי העניין התמוהות בקבוצת אי.די.בי, הוא זה ששילם למנהלים בקבוצה מיליוני שקלים בשנה כדי שלא יעמדו בדרכו ויעלימו עין מכל גחמותיו. הוא זה שביצע כמה עסקות גרועות שדירדרו את השווי של נכסי אי.די.בי. אין לדנקנר מה להלין על בלנק ויורק, שרק מנסים לנצל את ההזדמנות שנקרתה בידיהם להפיק רווחים מרכישת האג"ח של אי.די.בי. כפי שהדברים נראים כעת, בעלי האג"ח של אי.די.בי פיתוח מאמינים לבלנק. לא לדנקנר.

המלך דנקנר והחרב

"הנה תמו יום קרב וערבו/ המלא זעקת מנוסה/ עת המלך, המלך נפל על חרבו/ וגלבוע לבש תבוסה".

כך מתאר המשורר נתן אלתרמן את נפילתו של שאול המלך בקרב בהר הגלבוע ובבשורה המרה שנמסרת לאמו. דנקנר, שלא כמו שאול המלך, מסרב להיכנע. הוא נאבק בכל דרך אפשרית כדי לשמר את שארית אחיזתו באימפריה שהיתה לו. הוא עדיין לא הפנים את מצבו - שכולל בין השאר חובות של כ–850 מיליון שקל לחמישה בנקים בשתי החברות פושטות הרגל הפרטיות שלו, גנדן וטומהוק, המחזיקות באי.די.בי אחזקות.

אולי כדאי שאלבק וסולגניק, שני אנשים הגונים שכיהנו בעבר הלא רחוק בתפקידים בכירים ביותר ברשות ניירות ערך, יתחילו להסביר לו שהמשחק נגמר. הוא לא צריך ליפול על חרבו חלילה. לא צריך להגזים. אבל מוטב שיפנה את עצמו ואת אנשיו מהקומה ה–44 במגדלי עזריאלי ויאפשר לקבוצת אי.די.בי לצאת לדרך חדשה - בלעדיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ