לבעלי האג"ח של אמפל יש נכס גדול למימוש

גל הסדרי החוב מדגיש עד כמה משמעותית האישיות של בעל השליטה בחברה

חגי עמית
חגי עמית
חגי עמית
חגי עמית

מוטי זיסר, נוחי דנקנר, אילן בן דב ועוד רבים אחרים ממשיכים לחיות ברמת חיים גבוהה המנותקת ממצב החברות הציבוריות הנמצאות בשליטתם - מה שמעורר את חמתו של הציבור, במיוחד על רקע הגזירות הכלכליות. ואולם, על אף שאנשי עסקים אלה מנתקים את חייהם הפרטיים מחברות שבשליטתם, גל הסדרי החוב השוטף את המשק בימים אלה מדגיש עד כמה משמעותית האישיות של בעל השליטה בחברה שמנפיקה אג”ח. ניתן לחלק את בעלי השליטה לשלוש קבוצות, כאשר לקבוצה שאליה הם משתייכים יכולה להיות משמעות רבה ביום שבו החברה תיקלע לקשיים.

בקבוצה הראשונה נמצאים בעלי השליטה הראויים ביותר להלוואה; אלה הם בעלי שליטה המתייצבים מאחורי החברה בזמן שהיא נקלעת לקשיים. בשבועות האחרונים נתנו דודי ויסמן ושרגא בירן תזכורת נוספת לכך שהם משתייכים לקבוצה זו.

בתחילת אפריל דיווחה חברת הנדל”ן רוזבאד כי קיבלה הלוואה מבעלי השליטה בסכום של 47 מיליון שקל; הלוואה זו איפשרה לחברה לפרוע את התשלום האחרון של האג”ח מסדרה ב’. לא היתה זו הפעם הראשונה. בשנים האחרונות הזרימו ויסמן ובירן כסף לחברה בגין הרפתקת הנדל”ן הכושלת שלהם. השניים מתקרבים להזרמה מצטברת של 200 מיליון שקל וכבר שילמו את מרבית החוב לבעלי האג”ח. לכן, אם ימשיכו בדרכם, הם יהיו ראויים להמשיך ולהנפיק אג”ח בשוק ההון הישראלי.

הקבוצה השנייה כוללת בעלי שליטה שאינם מועילים ואינם מזיקים כמו, ככל הנראה, רוני אלרואי, בעל השליטה בחברת האחזקות קמ”ן. בימים אלה בודקים בעלי האג”ח מה הם יכולים להציל מהקבוצה המורכבת מסדרה ארוכה של חברות תעשייה קטנות שלצורך רכישתן הם הלוו לאלרואי כסף. אלרואי הציע בעבר לבעלי האג”ח הסדר חוב, ולפיו, היה מוכן להזרים לחברה סכום לא משמעותי. משהבין אלרואי כי בעלי האג”ח אינם מעוניינים בהצעתו, הוא העניק להסדר החוב תרומה צנועה ויצא מהתמונה. כונס הנכסים של החברה מחפש בימים אלה רוכשים לחברות שבהן מחזיקה קמ”ן. אלרואי מסתפק בתפקיד הדמות הזמינה לשאלות.

יוסי מימןצילום: עופר וקנין

הקבוצה השלישית מובילה אותנו לאמפל . ניתן להניח שבעלי האג”ח של אמפל היו רוצים בעל שליטה דוגמת אלרואי, שכן התנהלותו של יוסי מימן נותנת הרגשה שהוא החליט להקשות ככל האפשר על מי שקנה את האג”ח שלו. וכך, בשעה שבכירי אמפל המשיכו למשוך משכורות עצומות עד לרגע האחרון, מימן הקשה על בעלי האג”ח כשאלה ביקשו להיפגש עם עורכי הדין המייצגים את החברה בעימות המשפטי על צינור הגז המצרי שבו היא מחזיקה.

ואם לא די בזה, בקיץ 2012 הגיש מימן בקשה להקפאת הליכים נגד אמפל בארה”ב - מה שמנע מבעלי האג”ח הישראלים, המיוצגים על ידי עוה”ד עופר שפירא ואריה דנציגר, לפעול נגד החברה, אבל לא מנע מהבנקים הישראליים למשוך כסף שהחברה היתה חייבת להם באמצעות החברות־הבנות שלה. הליך הקפאת ההליכים רוקן את קופתה של אמפל והותיר אותה עם חובות של מיליוני דולרים.

גם בהמשך סירב מימן להשלים עם רצונם של בעלי האג”ח לקבל את מפתחות החברה וטען שמדובר במיעוט קיצוני שאינו מבטא את רצון הרוב, וההסדר שהציע לא כלל הזרמת כספים. בנובמבר 2012 הראה מימן סימני כניעה והכריז על העברת המפתחות לבעלי האג”ח. ואולם לאחר התפטרות הנהלת החברה והדירקטורים בתחילת אפריל 2013 מימן נותר בתפקיד היו”ר והודיע כי יתנגד למינוי הדירקטורים שהציעו בעלי האג”ח. מימן גם הבהיר כי יקשה על הדירקטורים מטעם בעלי האג”ח לקבל גישה למחשבי אמפל, בטענה שעסקיה של החברה הפרטית שלו, מרחב, נוהלו על אותו השרת שבו אוחסנו מסמכיה של אמפל. בתחילת מאי הסתיימה הסאגה, ובית המשפט האמריקאי קיבל את בקשת בעלי האג”ח לפירוק בחסותו.

באופן פרדוקסלי, התנהלותו של מימן בשנה החולפת מדגישה כי הנכס העיקרי שנותר לאמפל, ואשר אותו יוכלו בעלי האג”ח לממש, הוא זכות החברה לתבוע את מימן בגין עסקות בעלי העניין בעשרות מיליוני דולרים שביצע מולה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ