מה ילמדו הבנקים מפרשת גנדן - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה ילמדו הבנקים מפרשת גנדן

התקוממות הציבור נגד ההסדר של לאומי נבעה מכך שלא מדובר במקרה רגיל

8תגובות

“יש אווירה לא פשוטה עכשיו. כל אחד סורק את תיקי האשראי של הלווים הגדולים כדי לוודא שאין בהם הפתעות לא נעימות. המקרה של לאומי והחוב של גנדן ודנקנר עומד לכולם מול העיניים. גם כשחושבים אצלנו לתת אשראי חדש לטייקון כלשהו - זה נעשה בחשש ותוך הפעלת הרבה מנגנוני הגנה”. במלים אלה תיאר בשבוע שעבר בנקאי בכיר את הלך הרוח השורר במחלקות העסקיות בבנקים בימים אלה. גם בשוק ההון שומעים דברים דומים.

מבחוץ עדיין לא רואים זאת, אבל מערכת הבנקאות בישראל עוברת טלטלה. זו נובעת מגלי ההדף שהתפשטו בשוק מאז שנחשפה כוונת לאומי למחוק לחברת גנדן הולדינגס של נוחי דנקנר כשליש מחוב בסך של 450 מיליון שקל. בסופו של דבר, בעקבות הלחץ הציבורי וההבנה שלא תהיה עסקה עם אדוארדו אלשטיין, החליטה מנכ”לית הבנק, רקפת רוסק עמינח, לסגת.

מוטי קמחי

הדרך שבה צעד לאומי - מחיקת חלק מהחוב תוך הקדמת תשלומים של יתרת החוב - אינה אירוע חריג בבנקים, שעובדים כך שנים על גבי שנים. במתן הלוואות יש סיכון, וכשמגיע אירוע של כשל אשראי המטרה של הבנק היא למזער נזקים. לפעמים הדרך לעשות זאת היא למחוק חלק מהחוב, ולנסות לקבל אותו בחזרה דרך השבחת ערך עתידית של החברה שמצויה בהסדר. בשפת המימון והסדרי החוב מהלך כזה נקרא “ריקברי” ‏(Recovery) - קבלת הכנסות בגין גביית חובות שהופרשו. הבנקים עושים זאת עם חייבים באופן כמעט יומיומי.

אז מה השתנה? התקוממות הציבור נגד ההסדר של לאומי עם דנקנר נבעה מכך שלא מדובר במקרה רגיל. דנקנר נהפך בשנים האחרונות לסמל של צבירת כוח מופרז תוך נטילת מנופי אשראי שהתבססו על כספי הציבור ופיקדונותיו. האשראי המופרז שנטל הוא שהפיל אותו.

רוסק עמינח, שהצטרפה ללאומי ב–2004 כראש החטיבה העסקית, הבינה בתוך זמן לא רב שעסקות של העברת אמצעי שליטה שבהן החברה הנרכשת היא הבטוחה לחוב הן מסוכנות מדי. מול הסיכון הגדול עומדים סיכויי רווח קטנים למדי. בלאומי החלו לצאת מעסקות כאלה, והעדיפו לממן חברות בעלות פעילות תזרימית עצמאית. זאת להבדיל מהפועלים, שהמשיך לממן פירמידות כמו טומהוק ואירופה ישראל.

למרות זאת, בכל מה שקשור לגנדן - לאומי מעד. רוסק עמינח והמנכ”לית הקודמת של הבנק, גליה מאור, לא ניהלו נכון את החוב ולא התעקשו לגבות אותו חזרה כאשר הדבר היה אפשרי. הן העדיפו למחזר את החוב, ולא לאבד את הקשר עם האיש החזק של המשק דאז.

התקלה של לאומי עם גנדן לא צריכה לשנות מהותית את הדרך שבה הבנקים אמורים לתת אשראי, או את הדרך שבה הם פונים להסדרי חוב. מחיקה חלקית של חובות היא חלק לגיטימי מחוקי המשחק, בתנאי שלחייב יש מה לתרום להסדר. מובן שאפקט לאומי־גנדן יוצר תקדים במערכת הבנקאות, אך השאלה אם הבנקים יפיקו ממנו את הלקחים הנכונים. אם הבנקים יימנעו מלתת אשראי לחברות רק כדי לא לקחת סיכונים - המשק יהיה בבעיה.

הבנקים צריכים לשאוף להימנע מהפרשות ומחיקות, כפי שכל פירמה צריכה לשאוף להשיא את רווחיה. ייתכן שהלקח החשוב הוא שהם צריכים לוודא שאשראי לא יינתן על סמך קשרים אישיים, אלא על סמך אנליזה קרה של חברות תוך כדי דרישת ביטחונות אמיתיים ותגובה בזמן אמת לתמרורי אזהרה שנדלקים במשך חיי החוב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#