כולם שונאים את הראלי

גם אם החגיגות בשווקים נראות כאילו יוכלו להימשך לנצח, הסוף תמיד נוטה להיות עגום

אשר שכטר
אשר שכטר

כשמדדי המניות בוול סטריט מגיעים לשיא, בדרך כלל מישהו, איפשהו, פותח בקבוק שמפניה; מישהו אחר, שעשה שורט על המדדים, אולי קופץ מחלון, אבל זה כבר סיפור אחר. ובכל זאת, כאשר השבוע הן דאו ג'ונס והן 500 S&P זינקו לשיאים חדשים - דאו ג'ונס זינק, לראשונה בהיסטוריה, לרמה גבוהה מ-15,000 נקודות, ו-500 S&P עלה לרמה גבוהה מ-1,625 נקודות - לא רבים חוו התרגשות.

פרשני העיתונות הכלכלית לא יצאו מגדרם. באופן כללי, היה קשה למצוא מי שיניד עפעף. שיא בשוקי המניות? למי אכפת? יתרה מזו, הראלי שנרשם מאז תחילת השנה בשוקי המניות בארה"ב ובעולם, נתקל במרמור לא קטן מצד פרשנים ומשקיעים כאחד, והמרמור, במידה רבה, מובן. בשבועות האחרונים, בשעה שוול סטריט נוסקת לסטרטוספירה, כלכלת ארה"ב החלה להאט, במיוחד מאז נכנסה לתוקף חבילת הקיצוצים האוטומטיים הידועה בשם "סיקווסטר" וגילחה 85 מיליארד דולר מתקציב הממשל האמריקאי.

למרות התקוות להתאוששות מהירה יותר, ועל אף ששיעור האבטלה בארה"ב ירד באפריל לרמתו הנמוכה זה ארבע שנים, האבטלה בארה"ב עדיין מגיעה ל-7.5%, ומיליונים מתקשים למצוא תעסוקה. כלכלנים אחדים טוענים שארה"ב נכנסה למיתון ברבעון השני של 2013 לאחר צמיחה מתונה של 1.8% ברבעון הראשון. מכון המחקר המשפיע ECRI אפילו יותר פסימי - כלכלני המכון מעריכים שכלכלת ארה"ב נמצאת במיתון מאז אמצע 2012. בכל מקרה, אפילו החזאים האופטימים ביותר מודים שהכלכלה מאטה, שההתאוששות המיוחלת עדיין לא הגיעה, ושהמצב באופן כללי אינו פשוט.

מדוע, אם כן, שוקי המניות פורחים כאילו השנה היא 1999? מעולם, כך נדמה, לא היה הניתוק בין וול סטריט ל"מיין סטריט" בוטה כל-כך. בעוד ההתאוששות הכלכלית מהמשבר ממשיכה להתמהמה, שוקי המניות ממשיכים לעלות ואינם עשויים לרדת בעתיד הקרוב. הריבית האפסית של הבנק הפדרלי בשילוב הבועה המתנפחת בשוקי המניות העולמיים ‏(ניקיי גם הוא זינק לשיא של חמש שנים, וגם בורסת פרנקפורט ‏), מבטיחים שדאו ג'ונס ו-500 S&P ימשיכו לעלות לזמן מה. התוכניות לרכישת האג"ח של הבנק הפדרלי מבטיחים זאת, פחות או יותר. המשקיעים, במיוחד קרנות הנאמנות, מרגישים בטוחים יותר, וזה מגביר את התיאבון שלהם לסיכונים.

כל זה אינו אומר שהסוף לא יהיה עגום, גם אם לא יתרחש בקרוב. הכלכלן נוריאל רוביני, שצפה את המשבר הפיננסי עוד ב-2006, העריך השבוע ששוקי המניות עוד לא הגיעו למצב של בועה, אבל הוסיף כי אחרי ראלי של שנתיים במחירי המניות השווקים יהיו בסכנת התרסקות. "ישנו פער אדיר בין הסנטימנט בוול סטריט והסנטימנט במיין סטריט", אמר רוביני. אז נכון, אמנם לא נראה שהסוף של הראלי קרוב במיוחד, אבל גם אם החגיגות בשווקים נראות כאילו יוכלו להימשך לנצח, ראוי לזכור שהסוף - ולכל בועה יש הרי סוף - נוטה תמיד להיות עגום.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ