כך מוחקים לבעל השליטה חוב באירופה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך מוחקים לבעל השליטה חוב באירופה

אסטבן גומז נדאל - האחראי לאזור אירופה, אפריקה והמזרח התיכון בפירמת הייעוץ למנהלים פלדיום - מזכיר כי כשמוחקים חוב לבעל שליטה בקשיים אפשר גם להגדיר לו אילו מנהלים יגייס, כמה כסף ישלם להם ואיזה שיעור מהתזרים יופנה להחזר החובות

5תגובות

בימים שבהם הציבור הישראלי סוער וגועש לאחר שנחשף למידת הרחמים שמפגינה מערכת הבנקאות הישראלית כלפי כמה מהטייקונים שנטלו ממנה אשראי ואינם יכולים להחזיר אותו - דבריו של אסטבן גומז נדאל, האחראי לאזור אירופה, אפריקה והמזרח התיכון בפירמת הייעוץ למנהלים פלדיום, נשמעים אקטואליים מתמיד. פלדיום, הפעילה בעשרות מדינות, מייעצת ללא מעט מוסדות פיננסיים כמו HSBC ו–AKABANK באירופה. בישראל היא מיוצגים על ידי פירמת הייעוץ B–Pro המייעצת לבנקים לאומי, הפועלים, דיסקונט והבינלאומי.

“כל עולם המימון באירופה משתנה. נכסים שהתייחסנו אליהם כאל בעלי ערך גבוה בעבר הם חסרי ערך כיום, ואנשי הפיננסים והרגולטורים ביבשת צריכים להמציא עצמם מחדש. הכלים שבהם הם השתמשו בעבר פשוט לא עובדים עוד”, אומר נדאל, שהגיע לישראל במסגרת שיתוף הפעולה עם B–Pro, וצפוי להיפגש עם ההנהלות של הבנקים הגדולים ועם בכירים במערכת הפוליטית.

“כל האמצעים שבהם הבנקאים השתמשו להערכת הסיכונים שלקחו, נכשלו - וזו עובדה. במערכת הבנקאות היתה מסיבה גדולה, הבנקים הלוו כספים למגזר העסקי בהנחה שהכדור המתגלגל של המימון שלהם ימשיך להתגלגל כל הזמן, אבל הכדור הזה נתקע בחומה.

TheMarker

"הסיטואציה הזו החמירה עוד יותר בגלל הכלל הידוע שלפיו אם יש לך חוב ענקי, הבנקים ידאגו לך - בעוד אם יש לך משכנתא קטנה, אתה גמור. כלל זה הביא לכך שהבנקים המשיכו להלוות למי שלא יכול לשלם והעצימו בכך את הבעיה החמורה שאליה נקלעו.

בנקים רבים בישראל ניצבים מול אנשי עסקים שיש להם חובות גדולים, ומתלבטים: האם לקחת להם את החברה או למחוק את החוב ולתת להם עוד הזדמנות?

“זו בעיה גם של בנקים באירופה. הבנקים אצלנו לא אוהבים לקחת את המניות של החברות שמשועבדות להם. הם לא יודעים לנהל אותן, והמאזנים של החברות האלה מלאים נכסים גרועים. מערכת הבנקאות עסוקה בניקוי המאזנים שלה, והשתלטות על חברות בעייתיות אינה טובה עבורה. פעמים רבות הם נותנים מימון מחדש לתקופה קצרה של שנתיים עד ארבע שנים, ולעתים מוחקים חלק מהחוב - אבל בתנאים קשוחים מאוד לנוטל האשראי”.

למה הכוונה בתנאים קשוחים?

“הגדרה של שיעור מסוים מהתזרים של החברה שיופנה להחזר החוב בשנים הקרובות; הגדרה לבעלי השליטה בחברה אילו מנהלים הם יכולים לגייס ואילו לא, והגדרות שכר שאינן מאפשרות לבעל שליטה לשכור את שירותיו של מנהל בשכר שיהיה גבוה מתקרה שהבנק קבע”.

איך אתם מייעצים לבנקים לדאוג לכך שהתקלה שראינו בשנים האחרונות לא תישנה?

“אנחנו מנסים לייעץ לבנקים לגבי הדרך שבה הם יכולים לממש אסטרטגיה נכונה לנטילת סיכונים - ובמיוחד להוציא את האסטרטגיה הזו לפועל. בבנקים רבים היתה נהוגה אסטרטגיה טובה שלא חילחלה לעובדים בסניפים או במחלקות האשראי. כך שבסופו של דבר העובדים לא ידעו לאיזה סוג פעילות הם אמורים לאשר הלוואות - ולכן גם איזה שעבוד הבנק יקבל במקרה של אי עמידה בהחזרים.

יכולת ממשלות לבצע אסטרטגיה - עלובה

נדאל חוזר בשיחה על המנטרה שלפיה הבעיה הגדולה של חברות, גם בישראל, טמונה לאו דווקא בקביעת אסטרטגיה - אלא בהוצאה לפועל של האסטרטגיה הזו. נדאל ואמיר רסקין, שותף ב–B–Pro, מזכירים שוב ושוב כי מחקרים מעידים על כך ש–90% מהאסטרטגיות שעליהן מחליטים ארגונים אינן יוצאות לפועל.

הבעיה של הוצאת אסטרטגיה אל הפועל ניכרת בעוד מגזר שבו נדאל ופלדיום מעניקים ייעוץ ורלוונטי בהחלט לישראל בימים אלה - גופים ציבוריים כמו ממשלות ועיריות. לאיחוד האמירויות הם עשו פרויקטים אסטרטגיים בתחומי הפיננסים והתחבורה, ולעיריית ברצלונה הם ייעצו בנוגע לניהול מלא של האג’נדה הפוליטית על בסיס מודל לניהול עיר.

“הפער בין ההצהרה על מדיניות במועד ההתמודדות בבחירות לבין היכולת להוציא אותה לפועל הוא גדול. ממשלות ומוסדות ציבוריים הם גופים שהיכולת שלהם לבצע אסטרטגיות שהם רוצים לקדמן היא הרבה פעמים עלובה. גם בישראל המצב כזה”.

 

בוקסה:

רוסק עמינח העדיפה מוניטין על פני כסף

>> שבועיים וחצי חלפו מאז הסערה שהתעוררה בעקבות תוכניתו של לאומי למחוק לנוחי דנקנר את מרבית חובותיה של גנדן, שדרכה הוא מחזיק באי.די.בי. רקפת רוסק עמינח, מנכ”לית לאומי, אמרה אז כי חובת הסודיות אינה מאפשרת לה לחשוף את הנתונים שמאחורי ההחלטה, אבל אמיר רסקין, שותף בפירמת הייעוץ B–Pro, משרטט את מפת הערך של מנהלי הבנקים בבואם להעריך את האפשרויות הניצבות בפניהם כשאנשי עסקים מתקשים להחזיר את חובותיהם. לדברי רסקין, בחינה של מפת הערך מבהירה כי החלטתה של רוסק עמינח לא היתה מופרכת.

לפי הניתוח של רסקין, רוסק עמינח רואה לנגד עיניה שלוש מטרות מרכזיות: שמירה על גנדן כחברה עסקית בריאה ומתפקדת, החזר מקסימלי של האשראי שהעניקה, ושמירה על המוניטין והתדמית של הבנק.

השגת המטרה הראשונה מצדיקה לכאורה את המחילה שהתכוונה רוסק עמינח להעניק על החוב של גנדן לבנק לאומי. עם זאת, ההחלטה מעוררת שתי שאלות שמעניין לדעת אם נשאלו גם בהגדרת הצעדים להשגת מטרה זו: האם הנהלת גנדן היא אכן הנהלה בריאה ומתפקדת? ועוד קודם לכן, מאחר שגנדן אינה חברה יצרנית, אלא חברה שכל מהותה היא הנכס הבודד שהיא מחזיקה - מניות אי.די.בי אחזקות - האם יש משמעות לשמירה עליה כחברה מתפקדת?

המטרה השנייה שראה בנק לאומי לנגד עיניו במקרה של גנדן היתה החזר מקסימלי של האשראי שהעניק. בהיבט זה ניתן להניח שהמחילה על החוב מצד לאומי היתה מסייעת לדנקנר ולגנדן לקבל הזרמה של הון חיצוני מצד המשקיע היהודי־ארגנטינאי אדוארדו אלשטיין. בנוסף, ניתן לקוות כי המחילה על החוב כללה מקסום של ההחזרים מגנדן בטווח הקצר ושל הערבויות שקיבל לאומי מגנדן, גם אם היה ספק באשר לנכסים המשמעותיים שנותרו לגנדן במונחים של תזרים וערבויות.

כך אנו נותרים עם המטרה השלישית - הרצון של לאומי לשמור על מוניטין ועל תדמית חיוביים. דווקא פרמטר זה הוא שהתגלה כמהותי מבין השלושה. השינוי בהחלטת בנק לאומי מביא למסקנה כי המשקל המקורי שהעניקו בבנק למטרה השלישית בקבלת ההחלטה הראשונית היה זניח. שבוע של זעם ציבורי הספיק לגרום לכך שבבנק לאומי יבינו כי המשקלים במפה שמולה הם ניצבים השתנו.

חגי עמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#