"איפה נוחי?" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"איפה נוחי?"

בכל פעם שדנקנר חושש שיצטרך לענות על שאלות קשות - הוא לא בא

32תגובות

ביום חמישי שעבר, כשברוב העיתונים השלימו את ההכנות למוספי סוף השבוע דלי החדשות, שיגר דובר כלל ביטוח הודעה: כלל פיננסים וקבוצת טהורי חתמו על ההסכם לפירוק השותפות.

ההודעה כללה כמה מלים מכובסות וברכות של המנכ"ל ‏("ההסכם הוא לטובת כל הצדדים"‏), אבל השורה התחתונה היתה ברורה: דן טהורי, לשעבר חברו הקרוב של נוחי דנקנר, מכר את העסק שלו לכלל ביטוח - חברה ציבורית שמנהלת מיליארדים מכספי הציבור ויש לה דירקטוריון בלתי תלוי - וקנה אותו מחדש, תוך שהוא מרפד את חשבון הבנק הפרטי שלו ב–30 מיליון שקל. המנכ"ל איחל לטהורי "בהצלחה בהמשך".

הדר כהן

דנקנר, שבין השאר חתום על הפארסה הזאת עם טהורי, חזר רק למחרת בשעות הצהריים מארגנטינה לאחר שהות של כמה ימים שבהם ניסה אף הוא להביא כסף הביתה. דנקנר צריך הרבה יותר מ–30 מיליון שקל, ובניגוד לטהורי, הוא חזר ללא בשורה של ממש. ההבדל הוא שאותם 75 מיליון דולר שכבר הובטחו לו בעבר על ידי אדוארדו אלשטיין יושקעו קצת אחרת - חלקם באי.די.בי וחלקם בגנדן, ולא כפי שדווח קודם - רק בגנדן.

הסביבה שמקיפה את דנקנר ניסתה אמנם להציג את הדברים כאילו קרה כאן נס, אך ברור שלדנקנר כבר אין כמעט תחמושת במחסנית, ושהוא נלחם עם אותם 75 מיליון דולר של אלשטיין בחוב עצום של 9 מיליארד שקל שחייבות החברות בארבע הקומות העליונות של הפירמידה ‏(בשלב זה הקומות התחתונות לא מעורבות‏). האם יצליח להחזיר את מלוא החוב כפי שהוא טוען? מובן שלא. האם לא יהיו תספורות ומחיקות? יהיו גם יהיו. זה אפילו מצחיק להבטיח אחרת. ייתכן שזאת הסיבה לכך שהוא לא בא אתמול לבית המשפט המחוזי.

השופט איתן אורנשטיין, ששאל "איפה נוחי", קיבל במקומו את החבורה המוכרת והמכובדת של עורכי הדין של האלפיון העליון ‏(למשל, רם כספי מצד אי.די.בי ופיני רובין מצד בנק הפועלים‏), וכן את חבורת המנהלים שלו. זהו דפוס שכבר נהפך לקבוע אצל דנקנר, שדירדר את קבוצת אי.די.בי, על שלל חברותיה, לשפל שבו לא היתה מעולם.

בכל פעם שיש חשש שהוא יצטרך לענות על שאלות קשות, הוא לא בא. דנקנר עדיין לא השתתף באף אחת מאסיפות בעלי האג"ח, שכונסו כדי להבין מדוע החברה שלו לא פורעת את חובותיה, והוא גם לא בא לדיון בוועדת הכספים של הכנסת בשבוע שעבר בנוגע להסדרי החוב שתופרים בעלי הון עם הבנקים. בניגוד לאתמול, לפחות אז היה לו תירוץ: ארגנטינה.

לאותו דיון בהסדרי החוב באו, מלבד חברי כנסת ונציגי תקשורת, גם יו"ר רשות ניירות ערך והמפקח על הבנקים, אבל לא מנהלי הבנקים, שנהגו כמו דנקנר ושלחו נציגים זוטרים יותר. ייתכן שחבילת שכר של יותר מ–200 אלף שקל בחודש כוללת גם פטור מהתחככות בציבור, גם אם מדובר בחברי כנסת ורגולטורים, וכן פטור מדיונים מעצבנים ושאלות קשות.

גם אתמול, בבית המשפט, נכחו רק עורכי הדין של הבנקים, מה שלא הפריע לאורנשטיין לתמוה בנוגע להלוואות הענק ללא ביטחונות שקיבלה אי.די.בי. מזלם של הבנקים הוא שבפני השופט לא הונחו הפרטים על ההלוואות שהעניקו לדנקנר החברות הפרטיות שלו ‏(העליונות בפירמידה‏) גנדן וטומהוק - כמיליארד שקל, שמרביתם כבר לא יוחזרו.

אפשר בוודאי לכתוב מוסף שלם על השאלה המצוינת של השופט. מוסף שיגלה כיצד קיבלו בעלי הון וטייקונים אשראי במערכת הפיננסית המעוותת שלנו, בניגוד לסתם אנשים מהיישוב. ייתכן שהוא צריך להתחיל במקום שבו למד דנקנר לדבר עם הבנקאים: כיו"ר ועדת האשראי בבנק הפועלים - הבנק שעליו השתלטה משפחתו באמצעות הלוואה מעוותת מבנק לאומי. לאומי היה גם הבנק שהעניק 450 מיליון שקל לגנדן לרכישת אי.די.בי.

אבל עד שייצא אותו מוסף, האוויר מתמלא בהמון יח"צנות, תדמיות, מיתוסים ודיסאינפורמציה. לעתים הלבן הוא בעצם שחור, והלילה הוא בכלל יום. כך למשל, דנקנר, ששרף מיליארדי שקלים מכספי הציבור, הוא האיש שאחד הפרשנים הכלכליים הגדיר כמי "שבחר להישאר ולהילחם למען הציבור במקום לברוח"; וכך מחזיקי האג"ח, שמבקשים את פירעון החוב, הם בעצם "אוכלי נבלות שמנסים להשתלט על הפגר כדי לגזור קופון לטובת האינטרסים האישיים שלהם". לא שמחזיקי האג"ח לא רוצים להרוויח, והם גם לא חסידי אומות עולם, אבל לפי כל הכללים, זכותם לממש את החוזים ולקבל את מה שמגיע להם - או לקבל את החברה. כך עובד שוק הון מודרני ומסודר.

אוהד אלוני, יועץ השקעות לשעבר ומתראיין סדרתי, שמציג את עצמו כנציג בעלי האג"ח הפרטיים באי.די.בי אחזקות, אינו מסייע לפתור את תסבוכת האמת־שקר הזאת: "יש לנו ניגוד אינטרסים עם קרן יורק, שמנסה להשתלט על החברה. דנקנר הוא לא האישיו, הוא לא מעניין אותנו, אנחנו מובילים קרב מול יורק, שמנסה להשתלט על נכסי הציבור. מחאת הקוטג' התחילה מקרן זרה שהשתלטה על תנובה, חברה שורשית שנטועה בהוויה הישראלית והרימה את מחיר הקוטג למחיר של ליטר דלק. תחשבו מה יקרה אם 130 מיליארד שקל ייפלו בידיים של קרן נוספת".

המסרים האלה נראים קצת כאילו יצאו דווקא מהמשרדים בקומה ה–44 במרכז עזריאלי. ממש כמו המסרים של מי שנקראו "המשקיעים הקטנים" ושנלחמו בעבור יצחק תשובה נגד ועדת ששינסקי.

אפשר אולי לסכם את ביקורו של דנקנר בבואונס איירס ולומר שהוא לא חזר משם עם הרבה כסף טרי, אבל הוא הצליח כנראה לשרוד את המשבר מול לאומי, וייתכן שגם את השלב הראשון של השופט אורנשטיין. אחת הסיבות לנפילתו היא כנראה גם הסיבה להישרדותו: הקונסטרוקציה מורכבת כל כך, ועורכי הדין, המתווכים והאינטרסנטים רבים כל כך, שלא רק שהציבור מבולבל - גם המשקיעים, חברי הכנסת והרגולטורים מבולבלים.

צריך לקוות שלפחות השופטים יראו לכל אלה את הדרך הנכונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#