קחי את הכסף, רקפת - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

קחי את הכסף, רקפת

אך במקביל ודאי שמהחוב של גנדן, כ–400 מיליון שקל, לא תימחק אגורה

13תגובות

"לא היה מתח והיא לא שידרה פאניקה. היה לה חשוב שכולם יבינו למה ההחלטה על מתווה ההסדר עם דנקנר היא באמת ההחלטה הכי מוסרית שיכול בנק לאומי לקבל. באיזשהו שלב היא באה לצוות שלה וביקשה שיתקפו אותה בשאלות כדי שהיא תוכל לענות. היא רצתה לוודא שכולם מבינים למה הליכה להסדר היא הדבר הנכון לעשות".

ציטוט זה שייך למקורב למנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, שהתראיין לכתבה על רוסק עמינח שפורסמה באתר מאקו ‏(mako‏) של זכיינית הטלויזיה קשת.

הכתבה עצמה החמיאה מאוד להתנהלותה של רוסק עמינח במהלך ימי המשבר. עולה ממנה רוח של מנכ"לית קשוחה אך גם קשובה ליועציה ועמיתיה. כזו שלמרות תפקידה הבכיר וזמנה הקצוב אינה מוותרת על זמן איכות עם משפחתה. קרת רוח, אך גם כזו שמבינה היטב שהיא נקלעה למשבר קשה, אולי בגלל טעות שעשתה, היא או מישהו מהצוות שלה.

מוטי מילרוד

זה משבר שאותו צריך לנהל כמו "מלחמה". לקיים בו "ישיבות מרתוניות", להקים "חמ"ל וירטואלי", לקבל מיועצי התקשורת עדכונים "מדי רבע שעה ‏(!‏)", ולהישאר קשובה לאמצעי התקשורת "כל שעות היממה: מאות הפתיחה של תוכניות הבוקר דרך הסטטוסים בצהריים ועד אחרון המבזקים בלילה".

הכדור חוזר 
לבנק לאומי

נו, טוב. אנשים אחרים, כאלה שלא התראיינו לכתבה של איילת רוזן במאקו, קיבלו בשבועיים האחרונים רושם קצת אחר על התנהלות המנכ"לית של הבנק השני בגודלו במדינה. בואו נגיד שהביטוי "לא היה שום מתח" לא היה הראשון שבו היו בוחרים כדי לתאר את התנהלותה בימי המשבר.

כך או כך, רוסק עמינח קיבלה בסופו של דבר החלטה אמיצה ותקדימית. היא העדיפה להיכנע - בניגוד לדעתה המקורית ולדעת הדירקטוריון שלה - לדרישת הציבור, ולבטל את מתווה הסדר החוב עם חברת גנדן של נוחי דנקנר.

רוסק עמינח הבינה שההסברים האנליטיים על "100 מיליון שקל שיזרמו לבנק חזרה כמזומן" לא מעניינים את הציבור הרחב - שכועס על כך שמוחקים לטייקון בסדר הגודל של דנקנר חוב בסך של 150 מיליון שקל.

עכשיו, אחרי שדנקנר חזר ממסעו לארגנטינה שנועד לוודא שהאביר הלבן שלו, אדוארדו אלשטיין, עדיין מעוניין לחלץ אותו מחובות העתק שלו, הכדור חוזר אל רוסק עמינח.

לדבוק בהחלטה האמיצה?

הבשורה החדשה על פי דנקנר אומרת שאלשטיין יהיה מוכן להשקיע כ–65 מיליון שקל בגנדן וכ–205 מיליון שקל באי.די.בי אחזקות. ההשקעה של אלשטיין מותנית בביצוע הסדר חוב כולל בגנדן ואי.די.בי אחזקות. הסדר כזה, חשוב מאוד לציין, לא פותר כלל את הטוויסט החדש בעלילה - הניסיון של בעלי האג"ח באי.די.בי פיתוח לנשל את דנקנר מכיסא הנהג ולהשתלט על החברה.

כעת צריכה רוסק עמינח לקבל החלטה חדשה. לאומי כבעל החוב העיקרי בגנדן ‏(לצד מזרחי טפחות‏) יוכל לשים יד רק על כ–55 מיליון שקל מכספי אלשטיין. קודם הבטיחו לו 100 מיליון שקל במזומן, כך שמצבו ממילא הרבה פחות טוב. בנוסף לכך, קודם היתה ההשקעה של אלשטיין אמורה להגיע כולה לגנדן, ורק אחר כך, עם הרבה תנאים, לאי.די.בי אחזקות. כעת המצב שונה.

אז מה צריכה רוסק עמינח לעשות כעת? האם לדבוק בהחלטה האמיצה לבטל את הסדר החוב או לחזור ולנסות לתפור הסדר אחר? בגדול נראה שההחלטה קלה. הרי כעת מדובר על סכום קטן הרבה יותר שיוכל לאומי לקבל במזומן ‏(55 מיליון שקל לעומת יותר מ–100 בהסדר שגובש עד לפני שבועיים‏) ולכן צריך לדחות את הרעיון הזה על הסף.

אבל ישנה גם אפשרות אחרת. יכול להיות שהיהודי התמוה מבואנוס איירס בכל זאת מעוניין להזרים כסף לגנדן חדלת הפירעון. למה? איש לא יודע. רק לאלשטיין, דנקנר והקב"ה פתרונים.

בנק לאומי, בסופו של יום, הוא אינו עמותה לגמילות חסדים. לאומי הוא מוסד בעל כוונות רווח. אם מישהו נותן לו כסף בחינם - הוא צריך לומר לו תודה. כמו שם סרטו של הבמאי וודי אלן מ–1969 - קח את הכסף וברח.

אבל אחרי שתיקח את הכסף, צריכה רוסק עמינח לוודא שני דברים: הראשון הוא, שמהחוב שיוותר לגנדן לבנק לאומי - כ–400 מיליון שקל, לא תימחק אגורה. והשני הוא להמשיך בניסיונות לגבות את יתרת החוב בכל האמצעים העומדים לרשותה, לרבות השתלטות על נכסיה של גנדן והדחת המנהלים הכושלים שדירדרו את קבוצת אי.די.בי למצב של חדלות פירעון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם