האם ״מתווה אלשטיין״ החדש יציל את דנקנר? - שוק ההון - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ״מתווה אלשטיין״ החדש יציל את דנקנר?

הסכומים שגייס מאלשטיין בטלים ביחס לחובות, ואינם מונעים תספורות לנושים

45תגובות

מי שחשב שהזעקה הציבורית סביב הסדר החוב של גנדן לבנק לאומי וחשיפת היקף החובות של חברת טומהוק היו האקורד האחרון בשלטונו של נוחי דנקנר על פירמידת אי.די.בי, כנראה שטעה. דנקנר, שותפיו לשליטה בקונצרן ומועדון בעלי ההון שאליו הוא שייך מתכוונים להמשיך להילחם על השליטה באי.די.בי - ומנקודת מבטם למאבק הזה יש את כל הסיבות הראויות.

ראשית, כמו כל קבוצת אנשים מלוכדת וצמודה, הם מגינים על חברי המועדון. שנית, התקדים של דנקנר מאיים גם על כל אחד מהם. מערכת הקשרים בינם לבין מנהלי הכסף הציבורי בבנקים ובגופים המוסדיים היא זו שהפכה אותם למיליונרים, ולאנשים ששולטים על מנגנונים ועל תקציבים ענקיים - ולאיש מהם אין רצון לשנות את המציאות הזו.

התהליך הנוכחי, שבו הקשרים האלה נחשפים, ההעדפות שהם מקבלים בבנקים ובשוק ההון והמשכורות שהם משלמים למנהלים שלהם, מערערים את השיטה כולה - ולכן גם את הביטחון האישי של כל אחד מהם. מה הטעם להיות טייקון, מנכ"ל או מנהל בכיר בבנק גדול אם אי אפשר לנצל את התפקיד כדי לקבל כספים גדולים ולארגן עבודה למשפחה ולמקורבים?

הדר כהן

למועדון האלפיון אין כל עניין בהעברת הכוח וקביעת האג'נדה הציבורית לידי "המון פופוליסטי" או קבוצות מחאה בפייסבוק.

שלישית, הם מאמינים בצדקתם ובצדקת הדרך שלהם. מבחינתם, כך עובדת השיטה הקפיטליסטית: גיוסי הון מהציבור; הלוואות נון־ריקורס שבהן כל הסיכון הוא על הציבור המממן; רשת של חברים מקושרים; והעיקרון של "חברה בע"מ" וההפרדה המשפטית בין החברה לבעלי מניותיהם - הם מנגנונים שכלכלה חייבת כדי להתקיים.

בחלק מהדברים הם צודקים, כמובן: עיקרון ה"ישות המשפטית" הנפרדת הוא אחד מהיסודות של הכלכלה המודרנית, אך אי אפשר להפעיל אותו מבלי לדבוק בעקרונות אחרים, למשל העיקרון שלפיו הבעלות של חברה שאינה עומדת בהתחייבויותיה עוברת לידיהם של בעלי החוב.

עוד הרבה לפני פרשת בנק לאומי, המועדון נחלץ לעזרתו של דנקנר. יאיר המבורגר, בעל השליטה בקבוצת הביטוח הראל, החזיק באמצעות החברה שלו בכמות גדולה של אג"חים של אי.די.בי בימים שבהם הן צנחו, הוא השתתף באופן אישי ב"הנפקת החברים" שדנקנר ביצע באי.די.בי אחזקות לפני קצת יותר משנה, והוא רכש מדנקנר חלקים גדולים מכלל פיננסים במחיר שנראה נוח.

בשבוע שעבר הראל הגישה התנגדות למהלך שבו פנה בית ההשקעות פסגות לבית המשפט בדרישה ליישם תוכנית הבראה בחברת אי.די.בי פיתוח, מהלך שאם יאושר יביא לאיבוד שלטונו של דנקנר בקבוצה. העובדה שהרשות לניירות ערך פסלה את הראל מלהשתתף במגעים להסדר החוב באי.די.בי אחזקות בגלל חשש לניגודי אינטרסים, לא הרתיעה את המבורגר מלהיאבק למען דנקנר במהלך שמאיים על אי.די.בי פיתוח, על אף שמדובר באותם נכסים כלכליים.

גם יצחק תשובה עוזר. תשובה שולט בבית ההשקעות אקסלנס, וכבר נכתב כאן כמה פעמים שמנכ"ל אקסלנס, עוזי דנינו, קיים פגישות אישיות עם דנקנר בעת הדיונים על הסדר החוב באי.די.בי אחזקות ללא נוכחות של נאמנים ושאר בעל בעלי החוב. אקסלנס תמכה בסופו של דבר בהסדר החוב.

את אותו הסיפור אפשר לראות בקשרים של דנקנר עם ראשי הבנקים. מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, כבר היתה בדרך לאשר לדנקנר מחיקה של בין 100 ל–200 מיליון שקל בחברת גנדן, לפני שהלחץ הציבורי והחשש מפגיעה במוניטין של הבנק הביאו אותה ואת הדירקטוריון לבטל את העסקה. רוסק עמינח וגם היו"ר דוד ברודט ניסו עד אותו רגע לשכנע את כל מי שרק היה מוכן לשמוע, שהעסקה ומחיקת החוב הם הדבר הטוב ביותר לבנק.

בבנק הפועלים אמנם לא היתה דרמה דומה, כי שם לא נחשפו פרטים על תוכנית מחיקה כלשהי, אבל דנקנר חייב לבנק הפועלים ‏(באמצעות חברת טומהוק‏) מאות מיליוני שקלים, שככל הנראה אין לו מהיכן להביא. בינתיים, בנק הפועלים ממשיך לעזור: גם הוא בין המתנגדים למהלך של פסגות בבית המשפט, וגם הוא טוען שאין מה למהר עם התוכנית להבראת החברה.

מתווה שהוא 
כשל מימוני

לאחר שברוב השבוע שעבר שהה דנקנר בארגנטינה, חזר בעל השליטה באי.די.בי לישראל ביום שישי, ואנשיו מיהרו לבשר על החדשות הטובות: דנקנר סיכם עם היהודי אדוארדו אלשטיין מתווה חדש וטוב יותר.

על פי המתווה המתוקן, אם יושג הסדר חוב באי.די.בי אחזקות עם בעלי האג"ח והבנקים, ואם יושג הסדר עם הבנקים שמימנו את גנדן, אזי אלשטיין ישקיע 55 מיליון דולר באי.די.בי אחזקות ועוד 20 מיליון דולר בגנדן. האם זו העסקה שתציל את דנקנר ותאפשר לו לשמור על השליטה בקבוצה? התשובה תלויה בשני גורמים .

הגורם הראשון הוא עקרונות המימון, וכאן התשובה היא שלילית. שני הסכומים, 55 מיליון דולר באי.די.בי ו–20 מיליון דולר בגנדן, הן טיפה זעירה בים החובות של פירמידת אי.די.בי. לקבוצה חוב כולל של 9 מיליארד שקל, מהם 6 מיליארד באי.די.בי פיתוח, 2 מיליארד באי.די.בי אחזקות, ויותר מ–500 מיליון שקל בגנדן. הסכומים של אלשטיין, לפיכך, לא ימנעו תספורות כואבות לציבור באי.די.בי אחזקות, או לבנקים ‏(שגם הם מנהלים הרי כסף ציבורי‏) בגנדן.

כתוצאה מכך, עצם המתווה של דנקנר־אלשטיין הוא כשל מימוני, שכן כולו מותנה ב"הסדרים" עם כל הגופים שלהם חייבים גנדן ואי.די.בי כספים. ומהו כאן "הסדר"? מחיקת חובות ותספורות של כספי ציבור, כמובן.

ההסדר המוצע באי.די.בי אחזקות, שהוא תנאי לקבלת כספי אלשטיין, כולל תספורת של 50% לחוב של 2 מיליארד שקל. זהו בדיוק המקום לחזור לעקרונות הקפיטליזם: שמירה על הישות המשפטית הנפרדת ועל החברה בע"מ, אבל העברת החברה לבעלי החוב כשמתקיים "דיפולט" ‏(אי־פירעון חוב‏).

הנושים - ולא נוחי דנקנר - הם אלה שצריכים להחליט איזו תספורת לבצע, איך למקסם את הנכס שלהם, ואת מי למנות כמנהלי החברה שכשלה. בסופו של דבר, השבוע של דנקנר בארגנטינה לא משנה שום דבר עקרוני: הוא עדיין לא מביא כסף מהבית, הסכומים שהוא ‏(אולי‏) גייס מאלשטיין בטלים ביחס לחובות הכוללים, והם אינם מונעים "תספורות" כואבות לנושים.

ומה אם אלשטיין היה מביא סכומים גדולים הרבה יותר, שהיו מכסים את מירב החובות? מצוין: בעלי החוב יוכלו למכור לו את החברה ואת השליטה, אבל עדיין אין זו סיבה להשאיר את השליטה בידי דנקנר. לעתים, במקרה של חברה תפעולית שנקלעה לאי יכולת פירעון וכאשר למנכ"ל יש ידע ייחודי על עסקי החברה, יש היגיון להשאירו כמנהל גם לאחר שנקלחו ממנו רוב מניותיו. אבל זהו אינו המקרה של אי.די.בי, חברת אחזקות שבה בכל אחת מהחברות במורד הפירמידה ישנו צוות הנהלה עצמאי.

הגורם השני שיקבע אם דנקנר יצליח לשמור על השליטה הוא הציבור והתקשורת. במשך שנים, רוב התקשורת עמדה לצד דנקנר ובני משפחתו, צבעה את עסקיו כמוצלחים ופסלה ביקורות כאשר אלה צצו. לאחר שנגיד בנק ישראל דרש להדיח את דני דנקנר מתפקיד יו"ר בנק הפועלים, למשל, כתבו חלק מהעיתונים שהמהלך שגוי ויש לדחות אותו, ואף תקפו את המפקח על הבנקים ואת הנגיד באופן אישי. הציבור ונציגיו, לעומת זאת, לא ממש התעניינו בנושא.

אבל לאחר שפרצה המחאה החברתית נכנס הנושא של הטייקונים, המונופולים, הקשרים עם הממשלה והבנקים וכללי המשחק בעולם העסקי עמוק לתודעה הציבורית. היום, לאחר המחאה הציבוריתסביב כוונת המחיקה של בנק לאומי והתגייסות חברי כנסת ושרים נגדה - דנקנר תלוי בשיח הציבורי יותר מבכל תקופה אחרת בקריירה.

השיח הציבורי מושפע בין השאר מהתקשורת, ושניהם משפיעים על ההחלטות של הבנקים ושל הגופים המוסדיים שעמם דנקנר מנסה להגיע להגיע להסדרי חוב. מבלי שקראו ולמדו על הדברים, הציבור, חברי הכנסת, והארגונים החברתיים לא היו ככל הנראה מתגייסים לעניין באותה עוצמה.

התובנה הזו התבהרה במלוא עוצמתה בשבועיים האחרונים, כשלאומי ביטל את הסדר החוב בגנדן, שכלל מחיקת מאות מיליוני שקלים לדנקנר. לאומי רצה לבצע את אותו הסדר. בנק הפועלים מסייע לדנקנר מזה שנים. חלק מהמשקיעים המוסדיים עומדים לצדו. התודעה הציבורית ובעקבותיה המחאה אמנם החלו להשפיע על תהליכים אלה, אבל אותה תודעה תלויה גם בתקשורת ובדרך שבה היא תציג את הסיבוב הבא של משאי ומתן להשגת הסדר ו"מתווה אלשטיין" החדש.

דנקנר מנסה להציל את שליטתו בפירמידה. זה טבעי, וכנראה שרבים מאתנו היו עושים כמוהו במקומו. השאלה, גם עם כספי אלשטיין, היא האם הבנקים והמשקיעים המוסדיים יסכימו למחוק לדנקנר ולחברות שלו מיליארדים תמורת הזרמה של 75 מיליון דולר. זה תלוי בעד כמה הם ייצמדו לכללי המימון ולעקרונות הקפיטליזם, וכיצד המהפכה התודעתית, הציבור והתקשורת ישפיעו על החלטותיהם.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#