זקן צריך למנות חוקר מיוחד לבדיקת האשראי שנתנו פועלים וקינן לדנקנר

מפקח צריך ללכת רחוק יותר, ולברר את הקריטריונים לפיהם ניתן האשראי

“הנחת היסוד שלנו היא שהלוואות צריך להחזיר עד השקל האחרון”, אמר אתמול המפקח על הבנקים, דודו זקן, בוועדת הכספים של הכנסת: “גדול כקטן, משק בית, עסק קטן ועסק גדול”. הדברים של זקן נאמרו בדיון שאליו נקראו גם מנהלי הבנקים הגדולים ולווים גדולים. רוב המוזמנים לא הגיעו לדיון.

“החשש שעולה לגבי הסדרי חובות נבדק וייבדק באופן יסודי. הוועדה שהקמנו ‏(לבדיקת הסדרי החוב בבנקים‏) אינה מייתרת את פעולת המפקחים”, אמר זקן. צודק זקן. אכן יש מה לבדוק בהסדרי החוב שרוקמים הבנקים מול הלווים הגדולים. היכן הם מוותרים להם, היכן הם מעגלים פינות, ואיך בדיוק נסגרים העניינים - האם באגף לאשראים מיוחדים שבו מועסקים מקצועני הבנק, או בקומת ההנהלה שבה יושבים אנשים טובים והגונים, שעיקר מומחיותם היא פוליטיקה ארגונית.

ציון קינן (מימין), יאיר סרוסי יו"ר בנק הפועלים, ונוחי דנקנרצילום: מוטי קמחי

ואולם זקן לא צריך לעצור רק שם. למה לבדוק רק את הסדרי החוב? אולי הוא צריך ללכת קצת יותר רחוק ולברר גם את הקריטריונים שלפיהם ניתן האשראי מלכתחילה. אולי היה מגלה שחלק ניכר מהאשראי למי שנהוג לכנות “טייקונים” ניתן לפי אמות מידה ותרניות ומקלות. בדרך הטבע, אשראי שניתן בצורה כזאת, גדלים סיכוייו להפוך לאשראי בעייתי.

ובכלל, למה ללכת סחור, סחור? לו אני המפקח על הבנקים, הייתי מתחיל את הבדיקה מהקשרים הסבוכים בין נוחי דנקנר לבנק הפועלים, שאותו מנהל כיום ציון קינן. חלק גדול מהאשראי הבעייתי שנמצא כיום בידי דנקנר - כמעט מיליארד שקל - זרם אליו מהפועלים; בנק שבעבר דנקנר היה יו”ר ועדת האשראי שלו, ושבן הדוד שלו, דני דנקנר, כיהן כיו”ר הדירקטוריון. דני דנקנר, חשוב להזכיר, הודח מתפקידו על פי דרישת המפקח על הבנקים הקודם, רוני חזקיהו.

האשראי שקיבל נוחי דנקנר מבנק הפועלים נחלק בערך כך: 
כ-200 מיליון שקל בחברה הפרטית טומהוק, שנמצאת בראש הפירמידה שמחזיקה בקבוצת אי.די.בי; ו-770 מיליון שקל באי.די.בי פיתוח. על טיבו הבעייתי של האשראי באי.די.בי פיתוח נטוש כיום ויכוח. נציגות בעלי האג”ח של פיתוח ביקשה השבוע מבית המשפט לפתוח בהליכי הסדר חוב כפוי נגד החברה בטענה שהיא חדלת פירעון.

בנק הפועלים, שהוא הנושה הגדול ביותר של אי.די.בי פיתוח מבין כל הבנקים, עדיין לא אמר את מילתו בעניין. ואולם האשראי הבעייתי באמת נמצא בטומהוק הפרטית של דנקנר. עליו אין כל ויכוח, כי טומהוק היא חדלת פירעון. לו אני המפקח על הבנקים הייתי ממנה קצין בודק מיוחד רק למקרה של טומהוק. הייתי שולח לשם איש חרוץ ונאמן שיחפור במסמכי הבנק, שינבור בפרוטוקולים של ועדת האשראי, שיהפוך כל אבן במטרה להבין מדוע ניתנה ההלוואה הזו, מי בדיוק אישר אותה, ובמיוחד מתי בדיוק גולגלה וניתנה, ומהו לוח הסילוקין שנקבע לה.

סיכון גבוה

ב-TheMarker כתבנו יותר מפעם אחת, כי לפחות חלק מהאשראי של הפועלים לטומהוק ניתן בשנתיים האחרונות. מנהלי הפועלים מילאו את פיהם מים, ומעולם לא הגיבו על כך. אין לנו אלא להבין שהמידע הזה נכון.

עכשיו נניח לרגע שחלק מהאשראי לטומהוק ניתן במחצית השנייה של 2011. באותה תקופה נסחרה אג”ח ד’ של אי.די.בי אחזקות ‏(הסדרה הגדולה ביותר‏) בתשואות שנעו בין 8% ל-10%. לפי ההיגיון הזה, תמחור החוב של החברות שמחזיקות באי.די.בי אחזקות, גנדן וטומהוק שמעליה, היה צריך לשקף סיכון גבוה יותר. זה גם ההיגיון שלפיו פועלות חברות דירוג האשראי S&P מעלות ומידרוג.

כלומר, אם החוב של אי.די.בי אחזקות תומחר בשוק בתשואה של 9% בממוצע, אז החוב של גנדן היה צריך להיות מתומחר בתשואה של 11%-12%, והחוב של טומהוק היה צריך להיות מתומחר ברמה של 13%-15%. בשפת השוק קוראים לכך “תשואת זבל”, שמשקפת סיכון גבוה שהחוב לא יוחזר.

מדובר כמובן רק במספרי אצבע. שכן אילו לדנקנר היו נכסים אישיים שיכלו לעמוד כביטחונות לחוב, ניתן היה לתמחר אותם בריביות נמוכות יותר. כך או אחרת, מדובר, כך נדמה, באשראי שניתן לפי אמות מידה מאוד לא שמרניות. לו אני המפקח על הבנקים, מתן אשראי בצורה כזו היה מטריד אותי מאוד. הייתי מנסה לרדת לעומקו, ולבדוק מי מאנשי הבנק הבכירים טיפל בו ואישר אותו. אחרי שהייתי בודק את תפוח האדמה הלוהט הזה, הייתי בודק עוד כמה לווים גדולים בעייתיים של בנק הפועלים, שהחובות שלהם מתגלגלים משנה לשנה ומוחזרים לבנק שלא על פי לוח הסילוקין המקורי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ