"מי שעוזב את ישראל לא בהכרח יוצא מרשת המס הישראלית"

רו"ח דורון סדן מסביר מדוע רוב ניתוח המיסוי בפרשת המעבר ללונדון של עידן עופר - לקוח החברה - אינו נכון ■ סדן: "צריך להוכיח לרשות המסים שמרכז חייך יצא מישראל - וזה אומר למכור את כל נכסיך פה"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

תוכניתו של עידן עופר לעזוב את ישראל ולעבור ללונדון משיקולי מס עוררה מהומה בקהילת העסקים ובתקשורת המקומית. הרי בסופו של דבר, מי רוצה לשלם מסים מיותרים? אבל מסתבר שבעולם העסקים יש דברים לא פחות חשובים משיעור מס ורווחים. את הלקח הזה למד רו”ח דורון סדן, שותף ומנהל מחלקת מסים בחברת PwC ישראל, מלקוח אמיד מאוד שלו.

“הלקוח, שבבעלותו נכסים בשווי כ–200 מיליון דולר, היה אמור לשוב לישראל. מועד החזרה המתוכנן היה בתחילת שנת הלימודים - אם היה חוזר חודשיים מאוחר יותר, הוא היה חוסך תשלום מס של 5 מיליון דולר.

“מה אתם הייתם עושים?”, שואל סדן וממהר להשיב: “אותו לקוח אמר לי, ‘מה אתה חושב, הילדים יזכרו אם השארתי להם 205 מיליון דולר או רק 195 מיליון דולר כירושה - לא’. הם יזכרו לי שטירטרתי אותם עם תחילת שנת הלימודים. אני חוזר מתי שנוח לי, עם תחילת שנת הלימודים”. הלקח שלמד סדן: “אל תיתנו לשיקולי המס לנהל לכם את החיים”.

אז מה אתה אומר על עידן עופר?

“אני לא יכול לדבר עליו הוא לקוח שלנו”.

ובכל זאת?

“אני לא מכיר את התיק, כי אנחנו לא מטפלים בנושא זה. אבל ממה שקראתי, רוב מה שכותבים לגבי ניתוח המיסוי לא נכון”.

מה לא נכון?

“ראשית, קשה לנתק את הזיקה ממערכת המיסוי הישראלית ולהיחשב לא תושב - זה תהליך מורכב. אלה שעוזבים את ישראל לא בהכרח יוצאים מרשת המס. צריך להוכיח לרשות המסים שמרכז חייך יצא מישראל, ובשביל להראות זאת - עליך למכור את כל הנכסים בישראל, כשבעת המכירה תשלם מס על הרווח, מיידית או במימוש בפועל.

“שנית, אנו רואים שקשרו יחדיו שני אירועים. החברה לישראל מחזיקה בכיל, שהגדרתה כחברה ישראלית לא תשתנה כאשר עופר יעזוב את ישראל”.

נראה לי שהכוונה היתה לכך שעופר מנסה להתחמק מהיום שבו החברה לישראל תחלק דיווידנד, ואז במקום לשלם 30% מס - הוא ישלם מס מופחת.

“מי שרוצה להתחמק ממס מטפל בכך באמצעות יצירת הסדר נאמנות - בעל הנכס מעביר את כל הזכויות בנכסיו לנאמן, שמנהל אותם לפי הוראות הסכם הנאמנות. הוא רשאי לקנות, למכור וגם לחלק את הנכסים למי שמוגדר כנהנה”.

האם הרבה ישראלים יוצרים נאמנויות בשביל להתחמק ממס?

“בהשוואה לארה”ב, יש מעט מאוד הסדרי נאמנות בישראל. בארה”ב, ההנאמנות נועדה להתחמק ממסי ירושה ומתנות”.

האם אנחנו מתחילים לראות מגמה של עשירים שבורחים לחו”ל?

“אני לא רואה מגמה כזו - אני לא חושב שקרה משהו שיגרום לשינוי דרמטי”.

האם לדעתך המקרה של עידן עופר הוא כשל חינוכי?

“אני בטוח שעופר ישלם את המס על פי חוק. תכנון מס אינו מלה גסה - יש להפריד בין תשלום מס מקסימלי לתשלום מס אמת. מאף אזרח, ישראלי או אחר בעולם, לא מצפים כי יכלכל את צעדיו העסקיים כדי לשלם את המס המקסימלי”.

אי־ודאות מיסויית

סדן קם מכיסאו ומביא שני ספרים. האחד עב כרס שכתוב בכתב צפוף - ספר חוקי המס של ארה”ב - וספר חוקי המס של ישראל, שנראה לעומתו כחוש ומרווח. “אתם רוצים לגבות יותר מס, תקנו את חוק המס הישראלי כך שיהיה יותר ברור. כמובן שאם רשות המסים רק תקבל דו”חות ולא תבצע אכיפה ראויה, לא עשינו כלום. לכן, התיקון חייב להיות מבוצע בו־זמנית עם חינוך לתשלום מס אמת ואכיפה יעילה.

“מי שהיה בארה”ב יודע ששיעור התיקים הנבדקים על ידי רשות המסים זניח, אבל האמריקאים חוששים כי ברגע שה–IRS ‏(רשות המסים האמריקאית‏) בא לבדיקה, אין לו שיקול דעת כי מערכת המס נוקשה מאוד. אם העלמת מס, תשלם קנסות דרקוניים או תלך לכלא בהתאם לחוק, כשלפקידים אין כל שיקול דעת. רשות המסים הישראלית מבזבזת את משאביה על דברים לא רלוונטיים, כמו בדיקה של אישורי פטור, במקום לבדוק יותר שומות. המשטר בישראל חייב לשנות את תפישת עולמו - ולהפסיק לראות באזרח שקרן. רשות המסים חייבת להתחיל לראות באזרח הישראלי אדם ישר המספק דיווחי אמת, אלא אם כן הוכח אחרת. כיום, האינטראקציה היא שאנחנו תמיד צריכים להוכיח אחרת”.

כדוגמה מביא סדן דווקא עסקה שמבצע תושב חוץ בישראל. “מתחיל הליך ארוך ומייגע לקבל פטור ממס במקור המיועד למנוע כפל מס. האמריקאים עובדים אחרת - הם אומרים: ‘תמלא הצהרה, תשלם מה שאתה חושב שאתה אמור לשלם, ואנחנו נבדוק; אם נמצא אחרת, תשלם על כך הרבה אחר כך’. באמצעות הגישה הזאת יש ודאות במערכת המס האמריקאית ולא נתקעות עסקאות. אותה ודאות חסרה מאוד במערכת המס הישראלית”.

במה מתבטאת האי־ודאות?

“חוק המס בישראל לא הגדיר מה זה דיווידנד. בארה”ב, ההגדרה היא חלוקה עד גובה הרווח השוטף או המצטבר. יכול להיות שהחברה רווחית בספרים, אבל אין לה הכנסה חייבת. יש ודאות”.

אבל ההגדרה קיימת בחוק החברות הישראלי. מה הבעייתיות?

“חוק החברות נועד להגן על בעלי המניות והנושים. כאשר אין ודאות, זה מקשה הן על רשות המסים הן על הנישומים. המערכת הישראלית מתעסקת יותר מדי בפרהּ־רולינג ובאישורים - הדבר מקשה על העסקים. המחוקק חייב להתערב במהרה ולחוקק חוקים יותר ברורים שיעניקו לפעילים בשוק הישראלי ודאות. בכך הוא ישחרר את רשות המסים מלהתעסק בדברים שהיא לא צריכה ולאפשר לה להתעסק בעיקר באכיפה ובבדיקה האם הנישומים משלמים מס אמת - ונישומים טובים יוכלו לעשות עסקים.

“16 מיליארד שקל תקועים בדיונים בבית המשפט, יותר תיקים מאשר בעבר. אני לא חושב שהמדינה צריכה לוותר, אבל משם היה אפשר לכסות את הבור התקציבי”.

מדוע לדעתך לא מתקנים את חקיקת המיסוי הישראלי. מדובר בפקודת מס מתקופת שלטון המנדט הבריטי, ומאז מכניסים בה טלאים על טלאים של שינויים?

“רשות המסים צריכה להוביל את החקיקה ולהתייעץ עם המומחים הרלוונטיים כמו רואי חשבון, אנשי עסקים ועורכי דין בכירים. כל פעם שמישהו רוצה לשנות את החקיקה מפלס החששות עולה. כיום, כנראה החשש הוא שאי אפשר לבצע שינוי רדיקלי כאשר המדינה מתמודדת עם גירעון כה עמוק.

"כלי כלכלי דינמי"

“כאזרח, אני רוצה שישימו את הגירעון בצד ויחשבו איך כדאי שמערכת המס תיראה בעוד 10 שנים. איזה סוג של אינטראקציה הממשלה מעוניינת שהאזרח ינהל מול הרשות. בסופו של יום, מערכת המס אמורה להיות כלי כלכלי דינמי. יש כיום המון ביקורת על כך שחברות משלמות 10% מס בישראל ובעולם הן משלמות יותר. ואני אומר מי אמר שזה רע.

“ברגע שחברה משלמת פחות מס בישראל, היא תביא יותר הכנסה ופעילות וגם תגייס יותר עובדים. לישראל אין יתרון יחסי מול העולם בכוח עבודה זול, אוצרות טבע או קרקע זולה - את הייצור החברות יכולות להפנות לסין והודו. המחוקק הישראלי היה חכם ויצר הטבות כדי שלחברות יהיה כדאי לייצר בישראל. אנחנו יכולים לריב על שיעור התשלום - האם צריך לשלם 10% או 12% - אבל לא על העיקרון”.

אבל לפני רגע דרשת ודאות.

“אם כבר נתנו הטבה אסור לקחת אותה, אבל ממפעלים חדשים ניתן לגבות יותר. המדינה צריכה להחליט את מי היא רוצה לעודד. אם היא רוצה לעודד תעסוקה בפריפריה, שלא תתנה את זה ביצוא. אם המדינה חושבת שהכי חשוב לעודד תעסוקה של חרדים וערבים, שתעניק הטבות למי שמעסיק אותם”.

אתה לא חושב שבשני המגזרים הללו מעלימים יותר מסים?

“סביר להניח שחלק מהדתיים והערבים במעגל העבודה, אבל לא משלמים מסים. חשוב להבדיל בין שני המגזרים. את החרדים חשוב לעודד לצאת לעבודה בלא קשר לשירות הצבאי - כמו שהם יוצאים לעבוד בארה”ב, שם אנחנו רואים אותם בחנויות אלקטרוניקה ובמשרדי עו”ד ורואי חשבון. אם הם היו עובדים, הם לא היו מגיעים לרמת עוני כזאת.

“את המגזר הערבי צריך לחבר עם תשתיות, כך שיוכל להגיע לעבודה. כל עוד לא יפתרו כאן את בעיית הרכבות, גם בעיית הנדל”ן לא תיפתר. ברגע שישחררו קרקעות ויפרסו רכבות בכל רחבי המדינה - כך שיהיה אפשר להגיע ממקום למקום בנוחות, כפי שעמיתי בניו־ג’רסי מגיעים לעבודה בניו יורק - לא תהיה סיבה לאנשים להצטופף בתל אביב. לדעתי, פתרון בעיית התחבורה יוביל לשיפור משמעותי בתחומי הנדל”ן והתעסוקה”.

האם אי אפשר לקרר את בועת הנדל”ן הישראלית באמצעות מיסוי חכם?

“רק באמצעות מיסוי זה לא יעבוד - חלק מהבעייתיות היא בהיצע, ולא במשטר המס. זה נכון שהפטור על דירות מגורים גורם לעליית מחירים, ואולי צריך לבצע חשיבה האם להעניק פטור ממיסוי רק לדירה שאני משתמש בה או לכל עסקת נדל”ן. יש מדינות שמעניקות פטור לסכום מסוים לכל החיים”.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker