האם המהפכה התודעתית תביא את המהפכה הפיננסית? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם המהפכה התודעתית תביא את המהפכה הפיננסית?

הציבור הבין איך עובדת השיטה - והוא לא מוכן לשתוק יותר

165תגובות

בסוף, הסתבר, התסכול הציבורי והדרישה לשינוי כבר היו קרובים מאוד לפני השטח. כל מה שהיה צריך הוא עוד דחיפה קטנה, עוד סיפור מרגיז שייגע בעצב חשוף, עוד הבהרה על הדרך שבה העניינים מתנהלים בעולם הפיננסים, כדי שפרץ האנרגיה ייצא החוצה ויביא לשינוי דרמטי - ואולי אפילו שינוי היסטורי.

הסיפור הנוסף היה הידיעה הבלעדית שפירסמנו כאן לפני שבוע, על התוכנית של בנק לאומי לארגן מחדש את החובות בפירמידה של נוחי דנקנר מעל אי.די.בי, לרבות מחיקת חוב של כ-150 מיליון שקל.

ההבהרות היו כמה פרשנויות שבהן הוסבר מדוע יש אנשים שמקבלים בבנקים תנאים שכל השאר הלקוחות אינם זוכים להם, או במלים אחרות, כיצד עובדת השיטה. מרגע שהציבור מאס בשיטה והחליט להביע את מחאתו, השינויים היו חייבים להגיע.

ניר קידר

אפילו לא היה צורך בהפגנות. לאחר קיץ 2011 , הציבור למד שהוא יכול להשפיע על הדרך שבה המדינה מתנהלת גם מהבית - כל עוד יש לו אינטרנט. כיום כבר אין ספק: לאחר שנחשף לעובדות והבין כיצד מתנהל עולם העסקים של הטייקונים ומנהלי הכסף הגדול, הציבור עבר מהפך תודעתי.

הוא מאס במועדון הריכוזיות ולמד לא להאמין לגורמים המכחישים את קיומו. הוא למד שהמחאה שלו יכולה לעשות את ההבדל - גם בנושאים מורכבים כמו השוק הפיננסי. עוצמת המחאה ברשת הצליחה בתוך 48 שעות להזיז את הגלגל הפוליטי-ממסדי.

התוצאה: שבוע לאחר חשיפת הסדר החוב הוחלט על בדיקה של בנק ישראל להסדר, הדירקטוריון החליט על ביטולו ועל שינוי גישה עקרוני, והאוצר ובנק ישראל הודיעו על הקמת ועדה משותפת שתבדוק את הסדרי החוב, אלה שהיו ואלה שעוד יהיו.

יש לוועדה החדשה הרבה דברים לבדוק. מעבר לטיב היחסים בין בנק לאומי לדנקנר, הוועדה צריכה לבדוק את היחסים בין דנקנר לבנק הפועלים והמנכ"ל שלו ציון קינן. בפירמידה של דנקנר, מעל לחברת גנדן ישנה חברה בשם טומהוק, שקיבלה מבנק הפועלים הלוואות על אף שהבעיות של אי.די.בי כבר היו ידועות.

מוטי מילרוד

גם בטומהוק אפשר לזהות את האצבעות של מועדון האלפיון: קינן מונה לתפקידו בלחץ של דני דנקנר, בן הדוד של נוחי. הוועדה צריכה לבדוק, למשל, האם עובדה זו השפיעה על ההחלטות של הבנק לגבי אי.די.בי. והאם טיב היחסים וההיסטוריה לא הופכים את השניים ל"בעלי עניין" אחד בעסקי השני.

היא צריכה לבדוק אם ועדות הביקורת, האשראי והדירקטוריון בבנק הפועלים התייחסו לעסקות עם אי.די.בי כפי שהיו מתייחסים לכל אחד מלקוחות הבנק. הרי בסופו של דבר זה מה שהקפיץ את הציבור: הגילוי שהבנקים לא מתייחסים לכל הלקוחות באופן שווה, ובעיקר העובדה שההבדלים הם תוצאה של קירבה אישית ועסקית בין מנהלי הכסף הגדול במדינה לבין בעלי שליטה שיכולים להעסיק אותם ואת ילדיהם.

מעבר לדנקנר היו הסדרי חוב שהעלו שאלות גם אצל יצחק תשובה ואילן בן דב, ואם כבר מוקמת ועדה רצינית שבודקת את דברים, כדאי לבדוק איפה היו הבודקים עצמם. האם הפיקוח על שוק ההון באוצר באמת צדק כשהחליט לתת לשוק "לסדר את עצמו" ולסמוך על העצמאות של המוסדיים? האם הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ידע על מערכות היחסים בין מנכ"לי הבנקים לבין בעלי שליטה? ואם ידע, מה הוא עשה בעניין?

וזהו רק החלק הראשון והפחות חשוב של עבודת הוועדה, מאחר שהחלב כבר נשפך. את ההיסטוריה לא ניתן לשנות ואת רוב הכספים שהטייקונים שרפו לא ניתן להחזיר. יותר חשובות יהיו ההמלצות הנוגעות לנורמות והתנהלות הגופים הפיננסים בעתיד.

האם ייצאו הנחיות כיצד להתייחס לאיש עסקים שעשה תספורת ומעוניין ללוות כסף? האם תהיה התייחסות לשאלות כמו מתי קשרים בין מנהלי בנקים וגופים מוסדיים למקבלי אשראי נהפכים לעסקת "בעל עניין"?

דודו בכר

כשהוועדה תגיע למעורבות של הרשות לני"ע בהסדרים, האם היא תדרוש ממנה להוציא הנחיות לדרך שבה הסדרי חוב כאלה צריכים להתנהל? האם היא תסמן כיוון לסוגיות חשובות כמו אם ראוי שבעל שליטה יישב ללא רישום פרוטוקול עם מנכ"ל חברה שיושבת בנציגות של מחזיקי אג"ח - גם כשאותו מנכ"ל מונה לשותף עסקי של בעל החוב?

ובעיקר: האם הוועדה תבחר להתמקד בנושאים טכניים של אישורים וביקורת שבוצעו או לא, או שהיא תבחן לעומק כיצד פועלת השיטה, איך פועל מועדון הפלוטוקרטים - וגם תשרטט כיצד יש לבנות שוק פיננסי אחר, שוויוני ויעיל יותר?

הבעיות ברובן ידועות, והן נכתבו כאן בעבר, אבל צריך לזכור שגם חברי הוועדה - האוצר, בנק ישראל והרשות לני"ע - הם חלק מהשיטה. מספיק לבחון איפה עובדים רבים מהבכירים בגופים האלה לאחר שסיימו את הקדנציה, כדי להבין שהפקידים בוועדה הזו יבחנו את הסוגיות בלב חצוי.

מאמינים בצדקתם רוסק עמינח, היו"ר דוד ברודט ובכירים אחרים בלאומי נשבעו השבוע שהם עושים עבודתם בתום לב. למרות הציניות של מגיבים רבים ברשת, אנו מסכימים עם הבכירים בדבר אחד: הם לא משקרים, והם באמת מאמינים שהם צודקים.

אלא שזה לא מספיק. המצב שבו אנשים שמשתכרים הרבה משכנעים עצמם שמעשיהם נכונים עבור הציבור, הוא תופעה מוכרת שגם נחקרה באקדמיה. קוראים לזה "חטיפה קוגניטיבית" (c ognitive capture) מונח שטבע ווילהם בויטר, הכלכלן הראשי בסיטיגרופ.

בארה"ב, למשל, חוקרים טוענים שאנשי וול סטריט היו משוכנעים לפני המשבר הפיננסי שמה שטוב לבנקים וטוב להם אישית - טוב לציבור. אפילו הרגולטורים, שגם שם מדלגים בין שירות הציבור למשרות נחשקות, היו משוכנעים בכך - עד שהכל התפוצץ להם בפרצוף.

התופעה נבדקה גם על ידי דן אריאלי מאוניברסיטת דיוק שבארה"ב, והוא מסביר אותה כך (מתוך הספר "פלוטוקרטים: העלייה של הסופררעשירים", מאת כריסטיה פרילנד): "מתברר שאם אני משלם לך הרבה כסף לראות את המציאות בצורה מסוימת, זה מה שתעשה. ברור שאתה יכול לעשות כאילו אתה מאמין. השאלה היא אם באמת תאמין בכך. ומתברר שזה מה שקורה - אנשים משנים את האמונה הפנימית העמוקה שלהם".

בנוסף, מתברר שאנשים מתאימים את אמונתם לאינטרס של מועדון החברים שלהם. "אנו רואים את העולם דרך הפרספקטיבה של החברים שלנו, ולא דרך נקודת המבט של זרים", אומר אריאלי. אם נאמץ את המחקרים האלה למציאות הישראלית, כנראה שנשתכנע שמועדון האלפיון באמת חושב שהוא פועל ביושר - ושמה שהוא עושה הוא הדבר הנכון לחברות שלו ולמדינה כולה.

הבעיה היא, כמובן, שזה לא נכון - כפי שהוכח במשבר הפיננסי בוול סטריט, כפי שהוכח בהסדרי החוב בישראל, וכפי שהוכיחה מעבר לכל ספק ועדת הריכוזיות.

סיפור דומה אפשר למצוא בסקטורים אחרים שנהנים מסטטוס של "מחוברים" ו"מסודרים". אנשי מערכת הביטחון באמת חושבים שהתנאים שהם מקבלים הם חובה לשמירה על ביטחון המדינה. בחברת החשמל משוכנעים שרק השיטה הנוכחית מאפשרת לחשמל לזרום. תעשיינים ומפיקי אוצרות טבע משוכנעים שבלי פטורים ממס, תמלוגים נמוכים ודולר גבוה - המדינה תעצור מלכת.

וכולם זועקים לשמים כשמישהו מערער על או מבקש לקיים דיון על קריאת המציאות שלהם. על פי מקורות בבנק לאומי, לאחר ישיבת הדירקטוריון ביום שישי החליטה רוסק עמינח לא רק על ביטול עסקת דנקנר ומחיקת החוב, אלא על שינוי פרדיגמה בכל הנוגע ליחסים בין הטייקונים לבין הבנק.

לאומי הוא אחד משני הבנקים הגדולים במדינה והוא יכול להוביל מהלך כזה, אבל זה ידרוש הרבה יותר מהצהרות. לאחר שנים של קשרים בין מנהלי הכסף הגדול בבנקים ובגופים המוסדיים לבין בעלי השליטה בחברות גדולות, "השיטה" נהפכה לחלק מהתרבות של העולם הפיננסי הישראלי.

אתה חבר במועדון? יעזרו לך. לא חבר? יתייחסו אליך על פי הספר. מתחרה במועדון או מסכן אותו? יעשו לך את המוות. לאחר ההחלטה הזו וההחלטה על הקמת ועדה לבדיקת הסדרי החוב, ובעיקר לאחר שהציבור הבין שהוא יכול להשפיע על המערכת, הכפפה עוברת לידי מנכ"לי הבנקים והמוסדיים. אם הם לא ירימו אותה - הציבור לא יסלח להם.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#