פרשנות |

דנקנר מאבד את השליטה באי.די.בי, הבנקאים חוטפים - אך מקבלים כוח ציבורי

מי מהגופים שהלוו כסף לפירמידה הקורסת של נוחי דנקנר יצליח לחלץ יותר כסף במצב החדש? זה הולך להיות מסובך מאוד ■ הבנקים מקבלים יותר כוח ציבורי לפעול בנחישות נגד כל חייב, ולא משנה מה שם המשפחה שלו ■ דנקנר: "העסקה עם אלשטיין תקפה, שרירה וקיימת"

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
סמי פרץ

ישיבת דירקטוריון דרמטית שקיים בנק לאומי ביום שישי בצהריים - אותה עסקה שבה מזרים איש העסקים הארגנטינאי אדוארד אלשטיין כ-75 מיליון דולר לחברת גנדן שבאמצעותה שולט נוחי דנקנר באי.די.בי. המשמעות היא שהחל מיום ראשון הקרוב, ואולי כבר בשעות הקרובות, נראה את כל הגופים שהילוו כסף לפירמידה הקורסת של נוחי דנקנר עושים מאמצים לחלץ כמה שיותר כסף במצב החדש שנוצר.

זה הולך להיות מסובך מאוד כי מדובר בבעלי חוב שונים: בנקים וגופים מוסדיים, גדולים וקטנים, כאלה שיש להם בטחונות מסוימים וכאלה שלא, וגם בין אלו שיש להם בטחונות יש הבדלים עצומים. דבר אחד ברור: הבחירה של בנק לאומי במה שהוא מכנה "מיצוי כל האפשרויות העומדות לרשות הבנק לגביית החוב" פירושה שהמסלול הנוח יחסית שבו פעל עד כה נוחי דנקנר הסתיים.

צילום: מוטי קמחי

הרעיון של תפירת הסדר שמתבסס על הזרמת חלק מהכסף, מחיקת חלק אחר ממנו, פריסת חלק נוסף וציפייה של כמה שנים כדי שמה שנותר ישביח ויעלה את ערכו - יורד מהפרק. הוא יורד מהפרק כי אין הזרמת כסף וכי אין טעם במצב שנוצר להשאיר את השליטה בידי מי שאינו מסוגל להזרים כסף לשורת החברות החייבות מיליארדי שקלים לבנקים ולבעלי איגרות החוב. זה יכול לקחת עוד ימים או שבועות, אבל המשמעות המיידית היא שנוחי דנקנר כבר אינו בעל השליטה באי.די.בי החזקות. זאת, למרות שגם הוא שהעסקה עם אלשטיין "תקפה, שרירה וקיימת".

מה זה אומר לגבי בעלי החוב? שוב, תלוי במי. ככל הידוע, יש לחלק מהבנקים ערבויות מסוימות של נוחי דנקנר ושותפיו בחברת גנדן והשאלה היא מה אפשר לעשות עם הערבויות הללו. זה כרוך בהליכים משפטיים כמו תפיסת נכסים, הרמת מסך (מהלך שנועד לזהות נכסים שברשותו ותפיסתם) ובעיקר מינוי מנהל מיוחד לפירמידת אי.די.בי מטעם בית המשפט. הבנקים מכירים את הפרקטיקה של מינוי מנהל מטעמם, אבל המקרה של אי.די.בי הוא מסובך משום שהחוב הגדול הוא לגופים המוסדיים.

לכתבות נוספות באתר TheMarker

לכאורה, תיאום עמדות בין כל בעלי החוב לגבי האופן המיטבי שבו ניתן לנהל את אי.די.בי בעידן של אחרי דנקנר הוא צו השעה, אך למעשה, ההבדל בין מצבם של הלווים השונים כלל אינו מבטיח הסכמה מהירה ותיאום מלא. זהו אחד הגורמים לכך שהבנקים והמוסדיים השתעשעו עד כה ברעיון של עסקת אלשטיין. הוא איפשר לכמה מהם להציג את ההסדר כהיחלצות בשן ועין, או נכון יותר, כהיחלצות טובה יותר מבעלי חוב אחרים. אין כאן שורה תחתונה, אבל יש התבהרות מסוימת של המצב שנראית כך: 1. עסקת אלשטיין בטלה 2. הבנקים ושאר בעלי החוב של אי.די.בי הולכים על המסלול המשפטי וכנראה יקחו מידיו של נוחי דנקנר את אי.די.בי 3. הבנקים ינסו לממש ערבויות אישיות של נוחי דנקנר ושותפיו לשליטה בגנדן. 4. בעלי החוב של אי.די.בי וגנדן אינם עשויים מקשה אחת ויהיו עוד הרבה מאוד מהמורות עד למציאת פתרון שיאפשר למנהל המיוחד שימונה לאי.די.בי למקסם את נכסי החברה כדי להשיב כמה שיותר מחובותיה.

שורה תחתונה אחת יש: הלחץ הציבורי שהופעל על בנק לאומי עשה את שלו וגרם לדירקטוריון הבנק להכיר בעובדה שלהחלטותיו במחיקת חוב לטייקון מסדר הגודל של דנקנר יש השלכות סביביתיות משמעותיות ויש כאן מסר לבנקים, לחברות עסקיות ולציבור כולו. ייתכן שבבנק לאומי חשים פגועים מהדינמיקה שנוצרה ושכוונה בעיקר אליהם (למרות שיש עוד בנקים שחשופים מאוד לעסקי דנקנר), אבל האפסייד של הביקורת הזו היא שהם מקבלים יותר כוח ציבורי לפעול בנחישות נגד כל חייב, ולא משנה מה שם המשפחה שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker