רקפת צריכה להיפרד מנוחי

בנק הוא לא אמא, לא דודה ולא חבר - אפילו כשהוא מפרסם שהוא הולך אתכם יד ביד

עידו באום
עידו באום

המפקח על הבנקים לא צריך לבצע בדיקה מתוחכמת כדי להשיב לשר האוצר, יאיר לפיד, שביקש לבדוק מדוע שוקל בנק לאומי לוותר לנוחי דנקנר על חוב של מאות מיליוני שקלים. יש סיבות רבות, והן מופיעות היום באתר.

מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק עמינח, תשיב לזקן שהחוב ממילא כבר נרשם כחוב אבוד - כך שכספי הציבור שהושקעו אצל דנקנר כבר הופסדו מבחינה פורמלית. היא תסביר שהסיבה לוויתור הצפוי על חלק מהחוב מושפעת מהדרישה של המפקח על הבנקים בעצמו, לשמר את יציבות הבנקים על רקע המשבר הכלכלי העולמי. בתמורה לוויתור האפשרי על החוב, הבנק צפוי לקבל באופן מיידי חלק אחר של החוב - מהכספים שיוזרמו על ידי המשקיע הארגנטינאי, אדוארדו אלשטיין. חלק נוסף של החוב ייפרש לתקופה ארוכה יותר. בשורה התחתונה, הוויתור יציב את רוסק עמינח בעמדה שמשפרת את יציבות הבנק.

רקפת רוסק עמינח

על אף זאת, הבדיקה של המפקח על הבנקים הכרחית. הרי אין באמת ויתור על חוב ללא תמורה משמעותית. בנק הוא לא אמא, לא דודה וגם לא חבר. אפילו כשהבנק מפרסם בטלוויזיה שהוא הולך אתכם יד ביד מאז שהייתם ילדים, או מאז שנולדה המדינה - הוא לא באמת חבר.

תשובה אפשרית אחת לשאלה מה יקבל הבנק בתמורה לוויתור על החוב נעוצה בכוח שיש לדנקנר, כמי שעומד בראש אחת מהפירמידות העסקיות הגדולות במשק. כן, זו שוב הריכוזיות. בנק לאומי נהנה מרווחים מעסקים אחרים של דנקנר. ולא רק בנק לאומי - גם הבנקים האחרים. החברות במורד הפירמידה העסקית של דנקנר מספקות פרנסה לבנקים, והבנקים רוצים להמשיך ליהנות מהפירות הללו. לפחות לעת עתה, וכל עוד דנקנר ממשיך לשלוט בקונצרן אי.די.בי , הוא עדיין האיש שראשי הבנקים צריכים להתייחס אליו בכפפות של משי.

שים לב עכשיו, יאיר־איפה־הכסף־לפיד. הפרנסה שמספקים עסקיו של דנקנר לבנקים באה על חשבון הציבור, שמחזיק - הן ישירות והן באמצעות משקיעים מוסדיים שמנהלים פנסיה וחסכונות ארוכי טווח - ברוב המניות ואיגרות החוב בעסקיו של דנקנר. לעומתם, דנקנר עצמו שולט ברוב החברות העסקיות שבבעלות קונצרן אי.די.בי באמצעות החזקות משורשרות וממונפות. כלומר, דנקנר השקיע מעט כסף באופן יחסי (וגם את רוב ההשקעות עשה באמצעות הלוואות מהבנקים), אבל לבנקים כדאי לשמור על יחסים טובים אתו, כי הוא שולט בעזרת כספי הציבור בעסקים שמפרנסים את המגזר הבנקאי.

לכן, הבדיקה של המפקח על הבנקים אינה צריכה להתמקד רק בשאלה מדוע עשויה לוותר רוסק עמינח על חוב לדנקנר. השאלה הקשה שצריך לברר עם רוסק עמינח ועם שאר ראשי הבנקים, שהלוו מאות מיליוני שקלים מכספי החוסכים לדנקנר, היא מדוע לאפשר לו להמשיך לעמוד בראש הפירמידה העסקית.

לא מעט בעלי הון כבר עברו הסדרי חוב בישראל ונותרו עם שליטה בפירמידה. ההבנה שטייקון כושל צריך לוותר על השליטה לא נהפכה כאן לנורמה - טרם ראינו מקרה כזה בעיניים. לב לבייב הביא כסף מהבית - ונותר עם שליטה באפריקה ישראל ; יצחק תשובה הזרים כסף - והמשיך להחזיק בדלק נדל"ן.

חריג בולט הוא יוסי מימן, שמסר את השליטה באמפל לנושיו - אבל זה קרה בגלל שאמפל היא חברה אמריקאית. בארה"ב כללי המשחק חד־משמעיים: בעל שליטה שלווה כסף ונכשל, מעביר את השליטה לנושיו.

קונצרן אי.די.בי הוא מקרה קלאסי לשינוי הפרדיגמה. ראשי מערכת הבנקאות שבויים בקונספציה הישנה. חוץ מזה, לא נעים להדיח את מי שאתמול סעדו בחברתו או בילו בחתונת ילדיו. לעומתם, רגולטור כמו המפקח על הבנקים צריך לאמץ כללים נכונים יותר. זו שוב הריכוזיות: החברות במורד הפירמידה העסקית של נוחי דנקנר מספקות
פרנסה לבנק לאומי ולבנקים האחרים - והם רוצים להמשיך ליהנות מהפירות הללו.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ