האם זו עסקת "בעל עניין"? עוד 6 סיבות ליד הקלה של הבנקאים כלפי נוחי דנקנר - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם זו עסקת "בעל עניין"? עוד 6 סיבות ליד הקלה של הבנקאים כלפי דנקנר

רוסק עמינח חשבה שהציבור לא ישים לב שדווקא במקרה של דנקנר, חלופת הפירוק הגיונית יותר

111תגובות

טור עמדה שנכתב כאן לפני שלושה ימים, תחת הכותרת "8 סיבות מדוע מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לנוחי דנקנר", פגע בעצב פתוח וחשוף בציבוריות הישראלית. הטור והידיעות בנושא צברו תגובות בהיקף יוצא דופן, מצד אזרחים ונציגי ציבור רבים, חברי כנסת, ראשי עמותות, שרים ואנשי עסקים. כולם דרשו את אותו הדבר: בדיקה לעומק של תהליך קבלת ההחלטות בבנק לאומי, ובמידת הצורך - עצירה של העסקה שבה נוחי דנקנר ימשיך להיות איש העסקים הראשי ובעל השליטה באי.די.בי, אף שיימחקו מאות מיליוני שקלים מחובותיו האישיים.

באותו טור, התחברו הקוראים והמגיבים בעיקר ל'סיבה מס 2": העובדה שרוסק עמינח ודנקנר חברים באותו מועדון חברתי הדואג לחבריו ולילדיהם, ושהחברות הזו משפיעה על שיקול הדעת המקצועי שלה, אף שמדובר בכספי ציבור. אלא שמאז יום ראשון פנו אלינו אנשים רבים שרואים זוויות מטרידות נוספות בעסקה המתרקמת, וביקשו לשתף בהם את הציבור. לכן, כתוספת לדברים מתחילת השבוע, הנה עוד שש סיבות לכך שרקפת רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר.

ניר קידר ודודו בכר

הערב הודיע בנק לאומי כי החליט להשהות, בתגובה ללחץ הציבורי, את המגעים לחתימה על העסקה, עד שתסתיים בדיקת המפקח על הבנקים. בינתיים, כשירות לבנק ישראל ולציבור, הנה עוד שש סיבות לכך שרוסק עמינח תיכננה למחוק חוב לדנקנר.

1. רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר כי היא חושבת שהציבור לא ישים לב שדווקא במקרה שלו, חלופת הכינוס דווקא הגיונית וכלכלית יותר. כשחברה תפעולית נקלעת לקשיים ולא יכולה להחזיר חובות, יש לעתים היגיון בשמירה על זהות ההנהלה ומעורבות של מנהל העסקים הראשי. הטיעון הזה עלה, למשל, בעת הסדר החוב באפריקה ישראל, בשל הקשרים המיוחדים שהיו אמורים להיות ללב לבייב עם השלטון הרוסי. אבל אין שום היגיון לבצע עסקה כזו בחברת אחזקות, שבה כל הנכסים הן חברות אחרות שלהן הנהלות מקצועיות עצמאיות משלהן.

דנקנר וחבורת המנהלים שלו אינם מנהלים כעת דבר, חוץ מאשר את הניסיון שלהם לשרוד, ולכן אין בהם צורך. בהנהלת הבנק מסבירים שהמו"מ האמיתי הוא לא עם דנקנר, אלא מול המשקיע החיצוני, אדוארדו אלשטיין, שעשוי להזרים עד 100 מיליון שקל, ושהוא עדיף על אי קבלת דבר במקרה של פירוק. אלא שאפילו לשיטתה של רוסק עמינח לא ברור מדוע יש לדנקנר ואנשיו תפקיד בחברה לאחר העסקה. במקרה כזה, החברה צריכה להיות מנוהלת על ידי אלשטיין עם נציג מטעם לאומי. דנקנר, שגם לא הביא כסף, גם נכשל בניהול, גם הביא את החברה לחדלות פירעון וגם צבר חובות אישיים של קרוב למיליארד שקל - לא מתאים לאי.די.בי החדשה.

2. רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר כי על פי החוקים של מועדון האלפיון שאליו היא שייכת - חובות אישיים שבין חברי המועדון יש להחזיר. הדרך של רוסק עמינח לראשות בנק לאומי לא היתה קלה. היו לה מתנגדים, ובישורת האחרונה התמודד מולה מועמד בעל מוניטין: רוני חזקיהו, שסיים את תפקידו כמפקח על הבנקים. רוסק עמינח היתה צריכה תמיכה של המועדון - וקיבלה אותה.

גורמים בשוק ההון יודעים לדווח שרו"ח גדי סומך, מי שגידל אותה במשרד סומך חייקין, פעל למינויה, כמו גם דנקנר. על פי העדויות, דנקנר פעל למענה בעיקר באמצעות בכירים באי.די.בי. רוסק עמינח חייבת את המינוי לשורה של אנשים, בהם דנקנר - והיא צריכה להחזיר את החוב.

3. רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר כי היא דווקא יודעת למחוק חובות. רבים בציבור ובקרב המגיבים זעקו כי "לנוחי מוחקים חובות, אבל לנו לא מוותרים על גרוש". זה לא מדויק: בנקים, כולל בנק לאומי, יודעים היטב למחוק לנושים קטנים ובינוניים חובות, אלא שנשים אלה סופגים מהם עונש כבד. בשונה מטייקונים, לקוחות פשוטים נכנסים לאחר מחיקת החובות לרשימה המכונה בשם "טעוני בדיקה" - והמשמעות של השיוך לרשימה זו היא כניסה לבית קברות כלכלי. ומי שחושב שרוסק עמינח מוותרת לדנקנר כי היא עדינה, נחמדה, נמנעת מעימותים או פשוט לא עומדת בפני הלחץ של הטייקונים הגברים - טועה בגדול. על פי מי שעשה עמה עסקים, רקפת יודעת להיות קשוחה יותר מכל בנקאי אחר בישראל.

4. רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר כי היא עשויה לקבל על כך בונוס אישי. בבנק לאומי, כמו בכל הבנקים, מנהלים בכירים מקבלים בונוסים גם על רווחים וגם על אשראי שנתנו, כי מתן אשראי הוא "מכירה" עבור הבנקים והצטיינות במכירה מזכה את המנהלים בבונוסים שמנים. אפשר להעריך בהסתברות גבוהה, למשל, שחלק מהבונוסים שניתנו לגליה מאור ב-2003 היו גם בגין האשראי שנתנה לדנקנר - בונוס שהיא לא החזירה כשהתברר שהעסקה נכשלה.

אבל לא רק מאור. גם רוסק עמינח עשויה לזכות בבונוס. מכיוון שהחוב כבר נמחק ‏(והתקבלו זיכוי מס בגינו‏), ומכיוון שהסדר יביא למצג כאילו הבנק מקבל חזרה מאות מיליוני שקלים מההלוואה - כשכל הסכום יגיע ישירות לשורת הרווח של הבנק - דבר המזכה את המנכ"לית והמנהלים הבכירים בבונוס. קשה להאמין וקשה לעכל, אבל כך הדברים עובדים בעולם הבנקאות.

5. רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לדנקנר כי היא מעריכה שהציבור ומנגנוני הבקרה של הבנק לא יסווגו את העסקה כעסקת בעל עניין. אלא שגם זה מוטל בספק: גם אם הדבר נמצא בסימן שאלה משפטי, מבחינה כלכלית ומוסרית ברור לכל שכל פעולה שרוסק עמינח מבצעת מול דנקנר, היא עסקת בעל עניין. הם שייכים לאותו מועדון. אחותה של רוסק עמינח, איילת בן עזר, היתה דירקטורית בכור, חברה בת של אי.די.בי. הבן של המנכ"לית הקודמת מאור, רון מאור, שרוסק עמינח היא בת טיפוחיה, עובד כיום אצל דנקנר כמנכ"ל מודיעין אנרגיה.

רוסק עמינח מודעת לבעייתיות של הקשרים שלה עם טייקונים: במקרה של הקירבה שלה למשפחת עופר, הדמוכרת יותר, החליטה רוסק עמינח להצהיר על הדברים ולקבל אחריות. היא לא לוקחת חלק בדיונים ובהחלטות של בנק לאומי הנוגעות למשפחת עופר.

הגדרה רשמית של "בעלת עניין" גם מול דנקנר היתה גוררת שורה של פרוצדורות המחייבות טיפול שונה ממה שקורה עתה בבנק. אז רוסק עמינח לא יכולה היתה להיות מעורבת בדיונים, היא היתה מנועה מלהשפיע על תוצאת התהליך, וההחלטות היו צריכות להתקבל ברוב של אנשים שאינם קשורים לדנקנר. אבל רוסק־עמינח כנראה מאמינה שתשכנע את הציבור שהטיפול שלה בחובות גנדן אינו מהווה עסקת בעל עניין.

6. רקפת רוסק עמינח מוחקת חוב אישי לנוחי דנקנר כי היא מעריכה שבנק ישראל, ממשלת ישראל, כנסת ישראל, גופי הבקרה בישראל ובעיקר הציבור הישראלי לא יתעניין, לא יבין ולא יעסוק בנושא. אלא על פי מה שקרה השבוע ואתמול - אולי היא טועה.

ציון קינן וטומהוק: למה אין כינוס נכסים?

רקפת רוסק עמינח, שלה חייבים נוחי דנקנר וחברת גנדן כ-400 מיליון שקל, היא לא הנושה הגדול היחיד של דנקנר. מעל גנדן נמצאת עוד חברה פרטית, בשם טומהוק, שבאמצעותה מחזיקים דנקנר ובני משפחתו בשליטה בגנדן, באי.די.בי אחזקות ובקבוצה כולה.

גם בטומהוק יש לדנקר חובות עתק, כ-400 מיליון שקל, בעיקר לבנק הפועלים. ובדומה למערכת היחסים הבעייתית בין דנקנר לבין רוסק־עמינח, לדנקנר יש מערכת יחסים מאוד דומה עם ציון קינן, מנכ”ל בנק הפועלים.

גם כאן, מערכת היחסים מעלה חשש לניגוד עניינים: דני דנקנר, אז יו”ר בנק הפועלים ובן דודו של נוחי, היה זה שפעל למינויו של קינן. בנק הפועלים וקינן הזרימו כסף לטומהוק גם כשכבר היה ידוע שאי.די.בי כולה בקשיים. קינן מחל חובות לעיתון “מעריב”, כשנוחי דנקנר רכש אותו.

כמו רוסק עמינח, קינן יכול היה, לו רצה, לבחור בדרך אחרת. מאחר שהוא הנושה של החברה שבראש הפירמידה, הוא יכל לקחת לידיו את החברה, להחליף את ההנהלה, להקטין עלויות בכל חברות המטה - ולקבל, ככל הנראה, תמורה גדולה יותר לבעלי המניות של הבנק.

אלא שכמו רוסק עמינח, קינן שייך לאותו מעגל חברתי ולאותם הסדרים - וגם הוא ממשיך לנסות לסגור את הסיפור בתוך המועדון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#