כנגד ארבעה בנים

את מי נקטלג השנה כרשע, את מי כתם ואת מי כזה שאינו יודע לשאול?

אשר שכטר
אשר שכטר

בעוד כמה שעות, כשהמוני ישראלים יישבו לשולחן הסדר, הם יספרו, כבכל שנה, כיצד “כנגד ארבעה בנים דיברה התורה”. בשלב זה, אלה מהם שקראו בשנה האחרונה את המוספים הכלכליים ועקבו אחרי החדשות הכלכליות יחייכו בינם לבין עצמם, כי כל אחד מהם יידע בדיוק את מי מגיבורי השנה האחרונה הוא היה מלהק כחכם, את מי כרשע, את מי כתם ואת מי כזה שאינו יודע לשאול. אחרי הכל, השנה האחרונה העניקה לנו לא מעט הצעות לליהוק. הנה כמה מהן.

צילום: אי פי

חכם. לא מוטי זיסר, לא נוחי דנקנר וודאי שלא יאיר לפיד. החכמה ‏(אולי היחידה‏) של השנה האחרונה בכלכלה היא אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, שאמנם לא עונה להגדרה הביולוגית של “בן”, אבל בהחלט חזקה יותר ‏(ונקמנית יותר‏) מרוב הבנים שכנגדם דיברה התורה. מרקל, שמשחקת בימים אלה משחק מסוכן על עתידו של גוש היורו מעל ראשה של קפריסין, משדרת במקביל מסר חכם למדינות גדולות וחשובות לה יותר כמו פורטוגל, יוון וספרד: או שתצייתו לי, או שתעזבו את גוש היורו ותסבלו מהר המרורים שהולך ליפול על ראשם של הקפריסאים. במקביל, היא גם הצליחה להסיח את המשקיעים כך שלא ישימו לב לבעיה מטרידה הרבה יותר: גם כלכלת גרמניה מתקשה להתרומם.

רשע. באתונה ובווודאי בניקוסיה יש אמנם כאלה שיבקשו להעניק גם את הטייטל הזה לאנגלה מרקל, אבל ישנם רשעים גדולים בהרבה ממנה. למעשה השנה האחרונה נתנה לנו כל כך הרבה רשעים לבחור ביניהם, שקשה לבחור. האם שוב נעניק את התואר, כבכל שנה, לבנקאים החמדנים, שהפילו הפעם את כלכלת קפריסין ברשתם - כפי שעשו לכלכלות גוש היורו וארה”ב לפני כן? אולי לבנקאי וול סטריט, שהבונוסים שלהם צפויים לעלות השנה ב–15%? ואולי בכלל לבנקאים המרכזיים, שהביאו השנה את המושג “התמכרות לחוב” לרמה חדשה לחלוטין?

תם. קשה שלא לרחם על הציבור הקפריסאי, אפילו יותר מאשר על הציבור היווני, הספרדי, הפורטוגלי, האיסלנדי או האירי לפניהם. בניגוד לכל האחרים, קשה לומר על הקפריסאים שהם נהנו בשנים האחרונות מבוננזת אשראי שיצאה משליטה, או שהם היו עצלנים ולא עבדו ולכן הם משלמים, או כל אחד מהתירוצים האחרים שהושלכו על קודמיהם. במקרה של הקפריסאים, בניגוד לאיסלנדים, קשה אפילו לדעת אם הם הבחינו במגזר הבנקאי הפרוע שצמח מעל לראשיהם וכעת מצפה מהם, מילדיהם ומנכדיהם לשלם את החשבון.

שאינו יודע לשאול. טוב, האמת היא שזאת הבחירה הקלה ביותר. הציבור הישראלי מעולם לא הצטיין בשאילת שאלות, אבל בשנה האחרונה נראה שהוא שואל פחות מאי פעם. למשל, כששר האוצר הטרי אומר “לקחו הלוואות ועשו מסיבה” ואינו מסביר, מדוע אותו שר והציבור שהצביע לו מסתפקים במלים האלה ואינם שואלים: “איזו מסיבה? מי ערך אותה, מי החליט שהיא צריכה להתקיים ומדוע לא הוזמנו?”. לשנה הבאה, נאחל לנו שסוף סוף נדע לשאול.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ