חמישה בנקאים מחזיקים את הפירמידה של דנקנר בחיים באופן מלאכותי

ההסדר שגיבשנו עם נציגות בעלי האג”ח, מביא אותנו לשלב חדש ביחסים עם בעלי החוב של החברה. עכשיו פנינו מועדות לדרך חדשה, וכל מרצנו מופנה להשבחת ערכה של אי.די.בי אחזקות בשנים הבאות”.

בימים רגילים פסקה ברוח זו היתה, מן הסתם, מצורפת להודעה חגיגית לעיתונות שהיה משגר משרד יחסי הציבור שמלווה את נוחי דנקנר ואי.די.בי במשך שנים ארוכות. אבל חדי העין שמו לב מיד שהודעה כזאת לא הגיעה הפעם. נראה שדנקנר ויח”צניו מבינים שאין כרגע כל טעם לחגוג.

ההסדר באי.די.בי אחזקות עדיין צריך לעבור שורה של אישורים, כולל אישור בית משפט. גם לאחר שיתקבלו, ההסדר עדיין תלוי בחסדיו של אדוארדו אלשטיין שמנהל את עסקיו במרחק של 7,600 מייל מתל אביב. ההסכם שהושג בקומה 44 במגדלי עזריאלי, עדיין אינו מחייב את אלשטיין לדבר.

גם אם דנקנר יצלח את כל המהמורות באי.די.בי אחזקות, עדיין הוא ייוותר עם חוב פרטי עצום - כ–850 מיליון שקל שמפוזרים בין חמישה בנקים. החוב הפרטי של דנקנר נראה כך: 100 מיליון שקל שנתן בנק דיסקונט לטומהוק, בעלת השליטה בגנדן, 100–150 מיליון שקל שנתן בנק פועלים לטומהוק, 450 מיליון שקל שנתן בנק לאומי לגנדן, בעלת השליטה באי.די.בי אחזקות, 85 מיליון שקל שנתן בנק מזרחי טפחות לגנדן, ו–50–70 מיליון שקל בקו אשראי שנתן קרדיט סוויס לגנדן תמורת שעבוד מניות של אי.די.בי אחזקות.

הסדר החוב שהושג באי.די.בי אחזקות, אינו פותר כמעט דבר בכל הנוגע לחובות הפרטיים של דנקנר לבנקים. חשוב לציין שהן גנדן והן טומהוק הן חברות חדלות פירעון - אין להן יכולת לפרוע את חובן לבנקים מנכסיהן. גנדן אינה יכולה לשלם את חובותיה, מכיוון שאי.די.בי אחזקות אינה מחלקת יותר דיווידנדים, ולא תחלק בעתיד הנראה לעין, ומאותה סיבה בדיוק גם טומהוק היא חדלת פירעון.

אפשר גם להציג זאת כך: חמישה מנכ”לים של בנקים גדולים - ציון קינן ‏(הפועלים‏), רקפת רוסק־עמינח ‏(לאומי‏), אלי יונס ‏(מזרחי טפחות‏), ראובן שפיגל ‏(דיסקונט‏) ובריידי דוגן ‏(קרדיט סוויס‏) - מחזיקים את הפירמידה של דנקנר בחיים באופן מלאכותי. מכל בחינה פרקטית, האיש שחייב להם כסף - חדל פירעון. כמה מהבנקים כבר מחקו את החוב הזה מספריהם, רובו או חלקו. אילו רק רצו, כל אחד מהם היה יכול להוציא את הפלאג ממכונת ההנשמה של דנקנר ולגרום לקריסת הפירמידה. אבל כל אחד מהם - מסיבות השמורות עמו - החליט, בינתיים, לא לעשות זאת. מדוע בעצם?

מנכ"לית לאומי, 
רקפת רוסק עמינח

לאומי הוא הבנק שהסתבך בצורה העמוקה ביותר עם דנקנר, והחוב שלו אליו - 450 מיליון שקל - הוא הגדול ביותר ברמת החברות הפרטיות. ככל הידוע, הבנק כבר הפריש את כל החוב, מכיוון שסיכויי הפירעון שלו קטנים. כנגד החוב הזה יש ללאומי שיעבוד על 30.7% ממניות אי.די.בי אחזקות. מניות אלה שוות כיום בשוק כ–180 מיליון שקל. נוסף על כך, לבנק יש ערבויות אישיות של דנקנר על חלק מהחוב.

רוסק-עמינח מעדיפה לא להוציא לדנקנר את הפלאג, מכיוון שהיא מעריכה כי זה אינו צעד כלכלי מבחינתה. השתלטות לאומי על אי.די.בי אחזקות תגרום לזעזוע מיידי בכל הפירמידה, ובמיוחד ניסיון של מחזיקי אג”ח אי.די.בי פיתוח להשתלט על נכסיה.

אין זה אומר שלאומי ויתר לדנקנר על החוב. בבנק מעדיפים לתת לדנקנר להזיע ולהביא כסף ממקורות זרים. הזרמת ההון שביצע אלשטיין לגנדן בספטמבר האחרון איפשרה לבנק לקבל בחזרה כ–40 מיליון שקל. הזרמה נוספת מצד אלשטיין, אם תתבצע, עשויה להזרים לבנק סכום נוסף. סכום קטן נוסף קיבל לאומי בעקבות מכירת חלקה של גנדן בקניון תלפיות בירושלים. לאומי גם חשוף לאי.די.בי אחזקות עם חוב של כ–120 מיליון שקל, כך שזעזוע בגנדן עלול לסכן לו החזר חוב חלקי שהוא אמור לקבל במסגרת הסדר החוב באי.די.בי אחזקות.

בתגובה לשאלה, מדוע הבנק אינו נוקט צעדים משפטיים נגד גנדן, אמרה אתמול דוברת לאומי: “לאומי אינו נוהג להתייחס בתקשורת לקשריו ויחסיו עם לקוחות ספציפיים”.

מנכ”ל פועלים, 
ציון קינן

החוב של טומהוק לבנק הפועלים ‏(100–150 מיליון שקל‏) נמצא בסכנה גדולה. טומהוק היא החברה העליונה בפירמידה של דנקנר, וככזאת היא גם הפגיעה ביותר. ספק רב אם טומהוק תוכל אי פעם לשלם את חובותיה. לבנק הפועלים יש, ככל הנראה, ביטחונות לחוב בדמות פיקדונות ונכסים אישיים של דנקנר, אבל ערכם של הביטחונות נמוך בעשרות אחוזים משווי החוב.

בנק הפועלים חשוף לקבוצת דנקנר עם חוב גדול הרבה יותר - 750 מיליון שקל - באי.די.בי פיתוח. ניסיון של הבנק לטלטל את הספינה של דנקנר דרך טומהוק עלול לפגוע בכושר החזר החוב של אי.די.בי פיתוח.

קינן ודנקנר נחשבים חברים - הם מכירים שנים רבות. יחסי האמון ששוררים ביניהם מהווים, כנראה, עוד שיקול בהחלטה של הפועלים לא לממש בינתיים את הביטחונות לחוב או לפנות לצעדים משפטיים נגד טומהוק ודנקנר.בבנק פועלים סירבו אתמול להגיב לפניית TheMarker בעניין.

מנכ”ל דיסקונט, 
ראובן שפיגל

כנגד החוב של טומהוק לדיסקונט - 100 מיליון שקל - יש לדיסקונט ביטחונות על 14% ממניות גנדן; אלה ביטחונות שאינם שווים הרבה. הבעיה של דיסקונט דומה לזו של הפועלים. השתלטות על נכסיה של טומהוק לא תהיה אפקטיווית, מכיוון שבעלי החוב בחברות המצויות במורד הפירמידה, ישתלטו על הנכסים החשובים של הקבוצה לפניו. לכן גם דיסקונט, כמו שני הבנקים הגדולים, יושב עם חוב של דנקנר שלא מתפקד, ומחכה לנס שיתרחש איכשהו, איפשהו, מתישהו, ושאולי יגרום לגנדן לזרוק איזו עצם לחברה־האם שלה. נכון לעכשיו, קשה לראות זאת קורה.

בתגובה לשאלה, מדוע הבנק אינו פונה להליכים משפטיים נגד טומהוק, אמרה דוברת הבנק: “הבנק אינו רשאי למסור מידע אודות עמדתו ביחס לחובות של לקוחותיו וביחס לדרכי הפעולה שבכוונתו לנקוט כלפיהם. מעבר לכך, למותר לציין כי הבנק פועל כנדרש ממנו כתאגיד בנקאי ביחס לחובות של לקוחותיו, וזאת, בין היתר, בהסתמך על מערכת ההסכמים שבינו לבין לקוחותיו, הוראות בנק ישראל והוראות הדין. בנסיבות אלה אנו סבורים כי אין מקום לדרישה שהועלתה על ידכם”.

מנכ”ל מזרחי טפחות, אלי יונס

למזרחי טפחות יש חשיפה קטנה יחסית לגנדן - 85 מיליון שקל. כנגד חוב זה יש לו ביטחונות על 7% ממניות אי.די.בי אחזקות, השוות כיום בשוק כ–40 מיליון שקל. לו רצה, יונס היה יכול ללכת נגד דנקנר בכוח ולקחת אותו לבית משפט, אבל אין לו סיבה מספיק טובה לעשות זאת. בסופו של דבר, זה כסף קטן יחסית. בעל החוב הגדול בגנדן הוא לאומי, ומזרחי טפחות הוא בעיקר טרמפיסט - מכל מה שישיג לאומי, ינחתו כמה פירורים גם על הצלחת שלו. בסיטואציה הזאת יונס מעדיף לתת לדנקנר מנוחה.

בתגובה לשאלה, מדוע אינו נוקט צעדים משפטיים נגד גנדן, נמסר ממזרחי טפחות: “לא מקובל ולא יהיה רציני מצדנו לנהל את מערכת היחסים שלנו עם לקוחותינו באמצעות התקשורת”.

מנכ”ל קרדיט סוויס, בריידי דוגן

האשראי שהעניק הבנק השווייצי קרדיט סוויס לדנקנר טרי יחסית. ככל הידוע, האשראי ניתן לו במשך 2012 או סוף 2011, כאשר הפירמידה של דנקנר כבר החלה לנטות על צדה כמו המגדל ההוא באיטליה. נוסף על הלוואה של כמה עשרות מיליוני שקלים לגנדן - שתמורתה קיבל קרדיט סוויס שיעבוד על 5.6% ממניות אי.די.בי אחזקות - העניק קרדיט סוויס הלוואה של 155 מיליון שקל לאי.די.בי אחזקות בלי ביטחונות של ממש.

לדנקנר יש יחסים מורכבים עם קרדיט סוויס וקשרים אישיים עם מנהליו מכוח אחזקה של כ–2.3% ממניות הבנק באמצעות כור. קשה מאוד להאמין שדווקא מנהלי קרדיט סוויס יהיו אלה שיגררו את דנקנר לבית המשפט בגין חוב של גנדן שנעלם בקלות במאזני ענק הבנקאות השווייצי.