אגם הבירבורים של נוחי דנקנר

מתברר שטעינו ולדנקנר יש עוד צד: הוא גם פייטן

איתן אבריאל
שתפו בפייסבוק

לאחר עשור של כיסוי עיתונאי של קבוצת אי.די.בי, ולאחר שנחשפו עשרות עדויות, ציטוטים וסרטונים על תרבות העבודה בהנהלת הקבוצה, חשבנו שאנחנו כבר יודעים כל מה שצריך לדעת על נוחי דנקנר, בעל השליטה בחברה. הרי שמענו על מערכות היחסים, על הרעב לבצע עסקות בכל מחיר - וגם על הכבוד יוצא הדופן שהוא מבקש שעובדיו יפגינו כלפיו, גם הבכירים שבהם.

מסתבר שטעינו, ולדנקנר יש עוד צד: הוא גם פייטן. דנקנר נפגש לראשונה ישירות עם נציגי המחזיקים באיגרות החוב של אי.די.בי אחזקות, חברה שהגיעה סמוך מאוד לסוף דרכה הכלכלית ואינה משלמת את חובותיה לבעלי איגרות החוב - והמשיל את החברה לאגם מלא ברבורים. “בין הברבורים הלבנים נחתה על אי.די.בי להקה של ברבורים שחורים, אך הם בדרך להתעופף”, אמר.

נוחי דנקנרצילום: מוטי קמחי

יפה, לא? גם המטאפורה מעולם המחול עובדת: לאחר שפשט את הרגל עסקית ואישית ‏(הוא אינו עומד בהתחייבויותיו האישיות לבנקים‏), ואף שאינו מביא שקל אחד מכיסו למען הסדר החוב והתספורת שהוא מבקש לבצע באי.די.בי אחזקות - דנקנר ממשיך לרקוד על ראשו של הציבור שהלווה לו כסף. אם לוקחים את הציטוט הזה ואת כל שאר הדברים שנאמרו בפגישה עם המוסדיים, אפשר לתת לכל הסיפור כותרת בהשראת צ’ייקובסקי: “אגם הבירבורים”.

מדוע? ראשית, דנקנר טועה במונחים. הקונצפט של הברבור השחור בעולם הכלכלה מתייחס להופעתו של אירוע שאיש לא צפה או יכול היה לצפות. אלא שאף אחת מהצרות שנחתו על אי.די.בי בשנים האחרונות לא היתה הפתעה. להפך, התוצאה היתה צפויה מרגע שהעסקה נעשתה. כאשר דנקנר מכר לאי.די.בי את ישראייר האישית שלו, חברה מפסידה, היה ברור שהיא תכביד על הקבוצה. כשהוא קנה את עיתון “מעריב” היה ברור שהעסקה לא כלכלית.

כשהוא קנה את המגרש בלאס וגאס במחיר גבוה משועל עסקים אמריקאי, כששוק הנדל”ן כבר החל לרעוד, היה ברור שהעסקה בעייתית. היה ברור שיום אחד תגיע הרגולציה ותחליש את האוליגופול של החברות הסלולריות, ושאי אפשר להעלות מחירים בשופרסל ללא הגבלה. והיה גם ברור שרכישת מניות של בנק שווייצי, כולל סבבים של קניות ומכירות כמו אחרון הספקולנטים צמא האדרנלין, אינה מתאימה לקונצרן תפעולי - וכל הסיכויים שהיא תיגמר באסון. למעשה, בכל ההתנהלות של דנקנר ואי.די.בי לא היה כל ברבור, לא שחור ולא לבן: כמעט כל עסקה שעשה נכשלה.

ואיך דנקנר וחושב שהוא יסלק את הברבורים השחורים שבראשו? הוא דיבר על עליית ערך במכתשים אגן ‏(שנמכרה לסינים, לאחר שכשל בניהול הישיר שלה‏) ועל מכירת כלל ביטוח לכור, “בדרך זו או אחרת”. כלומר: עוד עסקת בעל עניין, שהמוסדיים עצמם טוענים שהיא תואמת אך ורק את האינטרס של בעל השליטה ולא של הציבור.

בידיעה של הכתב יהודה שרוני בעיתון “סופהשבוע” נכתב כי נודע ש”ועדת הביקורת בכור תבחר בימים הקרובים את אחד ממעריכי השווי מבין ארבעת משרדי רואי החשבון הגדולים בישראל”. בעניין הזה יש לנו המלצה ניהולית עבור דנקנר: אין צורך לבדוק מעריכי שווי, קח את יצחק סוארי. הוא עשה לך את הערכת השווי של ישראייר, והוא סיפק את הסחורה בצורה מושלמת. למה להחליף סוס מנצח?

במערכה האחרונה של בלט “אגם הברבורים”, בגרסה המאוחרת שלו, אודט וזיגפריד קופצים לאגם וטובעים. כמו שזה נראה עכשיו, דנקנר עדיין חי באגדה - והוא הולך להטביע בסיפור הזה גם את עצמו וגם את הכסף של הציבור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker