אקרובט פיננסי כושל - או לוחם בהונאות? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מי אתה יובל רן

אקרובט פיננסי כושל - או לוחם בהונאות?

מלך חברות הבועה בבורסה של תל אביב שברח ליוסטון ועדיין לא שב, הקים בארה”ב חברה שמתמחה בחקירת הונאות 
■ ניצלנו את ההזדמנות כדי לפשפש בארכיון "הארץ" ולשלוף כמה טורים שכתב גיא רולניק על מעלליו בשנות ה-90

8תגובות

בשבוע שעבר פורסם בעיתונים שיובל רן, מלך חברות הבועה של תל אביב, פתח חברה המתמחה בחקירת הונאות יחד עם סוכן FBI לשעבר בשם דון קלארק. רן ברח מישראל לארה”ב ב-1997. הוא הותיר אחריו ערימה של חברות מפסידות ומתפוררות עם חובות שנאמדים בחצי מיליארד שקל.

“החברה נוסדה כדי לקדם יושרה ושקיפות בעסקות וליצור שדה משחק הוגן בין בעלי המניות וחברות המשקיעים”, נכתב באתר החברה בארה”ב. בקורות החיים המוצגים באתר נכתב: “רן הוא מומחה בינלאומי להונאות ניירות ערך בארה”ב ובשווקים מתעוררים אחרים. ב–25 השנים האחרונות הוא לקח חלק בחשיפה זיהוי ולחימה בסוגים שונים של רמאויות במניות והשקעות בשוק ההון. לרן ידע נרחב ומוכח בחשיפה והנדסה לאחור של עסקות מסובכות בשוק ניירות הערך. הוא מתמחה בהונאות של תאגידים היוצרים חברות קש ובועה ומהוות חלק מפירמידת חברות יצירתית.

שרון בכר הירש

"בעבר עבד רן במגזר הפרטי כמנהל תיקים וברוקר בישראל. הוא היה הראשון ליצור חברות בועה ולהנפיק אותן בבורסה בתל אביב בין השנים 1992–1995. 11 מהחברות בפורטפוליו שלו נרשמו למסחר והונפקו לציבור בתל אביב. רן הקים את חברת קווי אשראי והוביל אותה לרכישה ממונפת של יואל וקבוצת ישראמקו. הוא הפך את קווי אשראי לחברת הגז והנפט הגדולה ביותר שנסחרה בבורסה בתל אביב.

“כתוצאה מהמשבר של שנות ה–2000 בשוק המניות הישראלי וכתוצאה ממעילה בנכסים העיקריים של קווי אשראי על ידי אנשי הפנים, היא נכנסה להליך כינוס ופירוק. מאז 2009 עובד רן עם המפרקים של קווי אשראי במטרה לחשוף את ההונאה שהובילה לקריסתה. ב–2012 פתח חברה לייעוץ במטרה לחשוף הונאות בחברות".

הדברים שמספר רן על עצמו קצת שונים ממה שרבים בישראל זוכרים אודותיו. לכן, פישפשנו בארכיון “הארץ” ושלפנו משם כמה טורים פרי עטו של מייסד TheMarke, גיא רולניק, שתיארו את מעללי רן בשנות ה–90 העליזות.

אוקטובר 1994: האקשן של אוקי־דוק

הרמנו ידיים. נכנענו. יובל רן ניצח סופית. מאז שרן החל את הקריירה המטאורית שלו בשוק ההון לא היה רגע דל. בועות, הנפקות, גיוסי הון, הקצאות, העברות, החלפות, הפחתות, רכישות ממונפות - כל הזמן אקשן בורסאי מכל הסוגים.

בנק ברומניה, מרכז רפואי במזרח אירופה, גיוס הון בוול סטריט, משא ומתן לרכישת 107 עסקים חדשים ב–23 מדינות, חברה חדשה לליסינג, שתי חברות בשוק ההון, החלפת מניות באוקי־דוק, העברת כספים בסקאנדיה, תוכניות חדשות בנביגטור, החלפת מניות בקמור ואגרי, הקצאת מניות תמורת מוניטין בקווי אשראי, הסכם ניהול לעסקי השוק האפור, הערכת שווי של זיו והערכת שווי של אשד. והמכנה המשותף: עסקות בעל עניין.

אין לכם ועדה יותר עסוקה בעיר מוועדת הביקורת בדירקטוריון של קבוצת רן. האקרובט הפיננסי הצעיר לא נותן לה יומיים של מנוחה. פעמיים בשבוע עסקת בעל עניין: כאן מקצים תמורת חוזה ניהול, ושם מעבירים כספים בין החברות. כאן רוכשים חבילות ענק במניות של חברות קשורות, ושם מקצים לחברות מסונפות.

הכל חוקי, הכל עם גילוי נאות, הכל ידוע. רק צריך לקרוא. וזאת עשינו: כאן, הסברנו, הכסף עובר מהחברה הציבורית לידיים הפרטיות, וכאן עושים הנפקה קטנה כדי לעשות אחר כך את המכה הגדולה. פה עושים זכויות ושם יוצאים באמיסיה גדולה עם שלושה יועצים ועמלה שמנה.

קראנו, הפכנו, עיינו. תשקיפים שלמים בלענו. פה לחפש את מחיר הקנייה ושם לתור אחר הרגע שבו “משתחררים מהחבילה”. אבל השבוע נכנענו. כבר אין כוח, זמן או יכולת. פעם, פעמיים, עשר ו–20 אפשר עוד לבדוק, לחפור, להשוות ולנתח. אבל בשלב מסוים נשברנו, לא מסוגלים לעקוב, לא מבינים מה קורה, מאבדים את הריכוז; מנסים לצייר עץ חברות, תרשים אלגוריתם, לבדוק בארכיון - לא יעזור. לא מבינים. עייפנו.

הקש שהכריע אותנו הגיע השבוע בפקס. אוקי־דוק ‏(חברה נכדה של הבועה, או שמא חברה אם של הקשורה או בעצם המסונפת לכלולה?‏) העבירה הודעה לבורסה על עסקה של הקצאות, העברות, או שזה היה בעצם הערכת שווי והחלפות? מילא. לא כל כך חשוב. העיקר שהכל כמיטב המסורת - עסקות עם בעלי עניין כמובן.

מאי 1995: תרגילים, חובבנות וכישלון

הגיע הזמן להודות בטעות. את הנקודה העיקרית החמצנו. נאמר עליו שתכליתם של התרגילים הפיננסיים שלו היא להעשיר אותו, ולא את המשקיעים בבורסה. אמרו עליו כמעט בכל נקודת זמן שאי אפשר להבין את כל המהלכים האלה. היה מי שאמר שהרכישה של חברת פספורט היא רק צעד ראשון לרכישת השליטה ביואל, ושמכל התרגיל הזה ירוויח בעיקר ג’ו אלמליח. אמרנו גם שלדו”חות הכספיים שמציגה קבוצת קווי אשראי אין בדרך כלל שום משמעות וחבויים בהם מדי רבעון הפסדים כבדים. אבל את העיקר שכחנו.

מרוב עיסוק בפרטים ונבירה בביאורים, הפיכה בלתי פוסקת בעסקות וברכישות, בקניות ובמכירות, לא השכלנו לראות את התמונה הכללית. עכשיו, כשהדו”חות הכספיים של קווי אשראי והחברות הבנות ל–1995 מונחים לפנינו עם הפסדים מצטברים של כ–100 מיליון שקל, פתאום הנקודה העיקרית ניכרת לעין: המומחיות של רן לא היתה בעסקי ניירות ערך וגם לא בהלוואות בשוק האפור. היא היתה במקום אחר. עדיין לא גילינו איפה - אבל לבטח לא בבורסה. וגם לא באשראי. משום שהפסדים, הסתבכויות וטעויות כמו שהוא עשה בהשקעות בניירות ערך או בהלוואות לא ראינו כמעט בשום חברה בורסאית.

מרוב עיסוק בעסקות בעלי העניין פיספסנו את הנקודה העיקרית: ההפסדים האדירים של החברות כלל לא נובעים מזה שרן או שותפיו חלבו את ה”ציבור המסכן”. זאת, לפחות לא הסיבה העיקרית. ההסבר להפסדים פשוט הרבה יותר: ההשקעות היו חובבניות, האסטרטגיה היתה אקראית והביצוע - כושל.

תנו לכל בנקאי, איש מימון או מלווה בשוק האפור את הדו”חות הכספיים של קווי אשראי שפורסמו אתמול והוא יפער פה בתדהמה. לא בגלל עסקות בעלי העניין, לא ממהלכים פיננסיים מסובכים וסיבוביים ואפילו לא מהיעדר התמקדות. הוא לא יאמין איך מחלקים אשראי בצורה כה חובבנית. איך נכשלים בהערכת שווי ביטחונות ועומק סיכונים.

רבים סבורים שבעוד קווי אשראי מתקרבת במהירות לפשיטת רגל, יובל רן מתעשר. זאת השמצה. רן שילם מחיר כבד על כישלונותיו העסקיים בשנה האחרונה. הוא אישית הפסיד הרבה מיליוני שקלים במפולת - גם בגלל רכישת ניירות ערך במחירים גבוהים, גם בגלל חבויות מס וגם בגלל ערבויות אישיות. על רן עברה תקופה אישית קשה. עסקיו קרסו, הבנקים עצרו לו אשראי, ועובדיו הבכירים נטשו אותו.

יובל רן היה תוצר של בורסה גואה ומאמרים בעיתונים, ולא גאון פיננסי. אם מחפשים את בעלי החברות שחגגו בקור רוח על חשבון הציבור בכוונה תחילה - רן הוא בוודאי לא המקרה הבולט שבהם. הוא עלה ונפל כמו אחרון הספקולנטים ושילם את המחיר.

יולי 1997: לאן 
נעלם בעל הבית

היה חם, חם מאוד, לוהט, ביום שישי בתשע וחצי בבוקר באסיפה הכללית של בעלי האג"ח של קווי אשראי, שנערכה ברמת החי"ל בתל אביב. האם זה הכעס הגדול של בעלי האג”ח על החברה שהפסידה את כל כספם בניהול כושל ועסקות מפוקפקות? לא, זה לא העניין. אולי ניגודי האינטרסים בין בעלי האג”ח עצמם, כשכל אחד מנסה למשוך את העגלה לכיוון אחר? גם זו לא הסיבה.

הסיבה היחידה לחום הגדול היתה היעדרו של מזגן אוויר. משום שהאסיפה הכללית של קווי אשראי - חברה שגייסה יותר מ–100 מיליון שקל מהציבור רק לפני שלוש שנים, נערכה ב–4 ביולי במחסן ריק ללא איוורור, ברחוב ראול ואלנברג סמוך לבית שביט, שם שכנו פעם המשרדים המפוארים של קבוצת פספורט־יואל־קווי אשראי.

כך מצאו את עצמם המיליונר איז’ו שני, סמנכ”ל חברת אפיקים לניהול תיקים, מוטי בן ארי, מנכ”ל חברת הברוקרים סימודן, רועי מאיר, ושורה של סוחרי ניירות ערך וציידי מציאות תל אביביים, מזיעים על כיסאות פלסטיק במחסן ריק בניסיון להגיע להסדר פשרה. חתן השמחה לא הגיע כמובן. היו לו כנראה עניינים דחופים יותר לעסוק בהם. השמועה האחרונה אומרת שיובל רן נמצא ביוסטון טקסס. גם שם חם מאוד בעונה הזאת.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#