העליון מצדד במי שלא מדווח למס הכנסה - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העליון מצדד במי שלא מדווח למס הכנסה

ההכרזות כי תשלום מס אמת הוא צדק חברתי נשארות בינתיים נחלת המדינה בלבד

31תגובות

>> הלחץ הכבד של המדינה לנסות לייצר הכנסות, כדי לאזן את הגירעונות הגדולים שצפויים בתקציבי 2013-2014, נשא השבוע פירות ראשונים עם פרסום המלצות ועדת דורון ארבלי. ארבלי, ראש רשות המסים, פרש תוכנית מקיפה למלחמה בהון השחור, והעריך כי אם התוכנית תמומש הוא יצליח להכניס 6 מיליארד שקל נוספים בשנה מכספי מסים - מהם 2 מיליארד שקל ב-2013 לבדה.

ההכרזות היפות של ארבלי כי תשלום מס אמת הוא מימוש הצדק החברתי ("כולם שווים לא רק בהנאה מהשירותים הציבוריים אלא גם בנטל המס"), נשארות בינתיים נחלת המדינה בלבד. בית המשפט, מתברר, רואה את הדברים אחרת - אפילו בית המשפט העליון.

אפילו כבוד נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס שביולי האחרון דחה בקשת ערעור של המדינה, על פסיקה קודמת של בית המשפט העליון בהרכב השופטים חיות, נאור ועמית. גרוניס הסכים עם עמיתיו לכס בית המשפט כי העותר הרצל רפאל כליף זכאי לפיצויים נוספים מהמדינה בגין פינוי המפעל שהיה לו על גבול עזה, בסכום של 6.3 מיליון שקל.

ניר קידר

כליף, מתברר, לא דייק בדיווחים למס הכנסה בנוגע למפעל שלו באזור התעשיה ארז. "אין חולק שלצורך בניית המבנה", כתב גרוניס בהחלטתו, "הוציאה החברה הוצאות בשיעור שעלה במיליוני שקלים על סכומי ההוצאות שעליהם דיווחה החברה במהלך השנים לרשויות המס". הכל יכול היה להיות בסדר לולא הפינוי מעזה, כשגילה כליף כי המדינה מתעקשת לשלם לו פיצוי, בעבור המפעל שננטש, בגובה ההוצאות המדווחות שלו - ולא ההוצאות האחרות, הלא מדווחות, שהוא טען להן. שומו שמים, המדינה סברה שהיא לא יכולה להכיר בהוצאות שאינן מדווחות, וכי לא מגיע לכליף פרס על דיווחיו הלא מדויקים אליה.

כליף עירער על החלטת המדינה, וזאת כאמור הגיעה עד להכרעת בית המשפט העליון. העליון, בפסק דין של השופטת חיות ולאחר מכן בהחלטת גרוניס, דחה את טענות המדינה. חיות פסקה כי יש להתחשב במצבו האישי של כליף לנוכח הפיצוי החלקי שקיבל, וכן בהסבר שלו לגבי אי הדיווח בכך שהשקיע במבנה מכספו הפרטי ולא מכספי החברה.

לשם כך מפנה גרוניס להלכה הקיימת בחוק הנזיקין, "לפיה אין לחסום בפני הניזוק את האפשרות לטעון כי הכנסתו היתה גבוהה מזו שדיווח עליה לשלטונות המס".

בהחלטה מצטט גרוניס את התחינה הנואשת של המדינה אליו, לשנות את פסק הדין של חיות. "פסק הדין", כתבה המדינה, "עלול 'להכשיר' כספים שמקורם בהעלמות מס ואף אולי בהלבנת הון, בכך שהוא מחייב את המדינה לשלם פיצויים בגין השקעת אותם כספים. שיקולי מדיניות משפטית ראויה מחייבים העברת מסר נורמטיבי חד וברור, שלפיו המדווח באורח חלקי או כוזב לרשות לא יוכל בתביעותיו העתידיות נגד המדינה לזכות בכספים מקופתה ו'להכשירם' תוך כפירה בדיווחיו שלו עצמו".

המדינה אף הוסיפה כי לפסק הדין עשויות להיות השלכות תקציביות קשות, כאשר גם מפונים אחרים מעזה יבואו בתביעה להכיר בדיווח חלקי למס הכנסה לצורך הפיצוי המגיע להם. המדינה העריכה כי התביעות הללו עלולות להסתכם במאות מיליוני שקלים.

רק שהוצאה נוספת של מאות מיליוני שקלים, כמו גם הטיעונים המוסריים על הצורך להעביר מסר נורמטיבי נגד דיווחים חלקיים למס הכנסה, לא עזרו. כבוד הנשיא גרוניס דחה את ערעור המדינה, וחייב אותה לשלם לכליף פיצוי נוסף של 6.3 מיליון שקל - על אף שאין מחלוקת שמדובר בסכומים שלא דווחו בזמן אמת לרשויות המס.

הפסיקה של גרוניס, שבמידה רבה שומטת את הבסיס הנורמטיבי לדרישה של המדינה מאזרחיה לתשלום מס אמת, עמדה לנגד עיניה של ועדת ארבלי. בפני הוועדה הועלתה הצעה לסתום אחת ולתמיד את הפירצה החוקית, שמאפשרת לבתי המשפט לפסוק פיצויים למי שדיווחו באופן חלקי בלבד לרשות המסים. משמע, לשנות את חוק הנזיקין כך שלא תהיה עוד אפשרות כזו. רק שמורא כבודו של בית המשפט נפל על הוועדה, והחליטו שם שעדיף שלא להסתבך עם בית המשפט העליון.

במקום זאת המליצה הוועדה על שינוי חוקי מתון בהרבה. לפי ההמלצה, במקרה שבית המשפט יפסוק נזיקין בגין עסקה שלא דווחה לרשויות המס, חברת הביטוח שמשלמת את הנזק תהיה חייבת לנכות ממנו את המס שלא שולם - ולהעבירו לידי רשות המסים. משמע, לפחות בדיעבד תצליח המדינה לגבות את המס שהועלם ממנה. ניתן להבחין כי זאת עסקה שכמעט כל גנב יסכים לה בשמחה - במידה ואני נתפס, אחזיר את שווי הגניבה, וזה יהיה כל עונשי. משמע, הרתעה של ממש מפני העלמות מסים עתידיות לא תצמח מכאן.

ועדת ארבלי, עם זאת, מקווה כי ההמלצה הנוספת שלה תצליח ליצור יותר הרתעה. זאת ההמלצה לפיה בכל דיון נזיקין בבית המשפט שבו מודה הניזוק כי העלים מס, המידע יועבר לרשות המסים. "נוכל לעשות עם המידע הזה מה שאנחנו רוצים", אומרים ברשות, תוך רמז לאפשרות לפתוח בהליכים פליליים נגד מעלים מס כזה. "יש כאן הודאה בבית המשפט על ביצוע עבירת מס, ולכך יש משמעות רבה".

למעשה, ברשות המסים מעריכים כי הסיפא שהם הוסיפו, על העברת המידע אליהם, תביא לכך שאנשים לא יעזו יותר לתבוע נזק בגין רכוש שהושג ב"שחור". ואולם ייתכן שיש כאן בעיה כפולה. ראשית, לא ברור עד כמה הודאה שניתנת במסגרת משפט אזרחי תוכל לשמש כראיה במשפט פלילי. שנית, המדיניות הנחושה של המדינה לפעול נגד מי שמודים בפני בית המשפט על דיווחים לא מדויקים למס הכנסה, לא ממש הוכיחה את עצמה במקרה של כליף. רשות המסים, ככל הידוע, לא פעלה נגדו. עם זאת, ברשות המסים מבטיחים כי מעתה והלאה הם יהיו נחושים בהרבה.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#