העלאת המס ליצואניות הגדולות לא תבריח אותן מישראל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העלאת המס ליצואניות הגדולות לא תבריח אותן מישראל

דווקא את ההטבות הנדיבות בחוק עידוד השקעות הון האוצר לא שוקל לבטל

17תגובות

>> הלחץ של משרד האוצר לבטל פטורים ממס נובע בעיקר מההתפכחות מהאשליה העצמית. זו אותה אשליה לגבי הכנסות של 5 מיליארד שקל ממסים שיתקבלו במשך 2013, ומהם 2 מיליארד שקל מהעמקת הגבייה (מאבק בהון שחור) ו-3 מיליארד שקל מרווחים כלואים. לא זה ולא זה, ככל הנראה, עומדים לקרות. הצעדים למלחמה בהון השחור עדיין לא עברו את אישור הכנסת, ובכל מקרה ההתארגנות לקראתם אינה פשוטה. ולגבי הרווחים הכלואים - זאת בכלל טעות בקונצפציה.

הרווחים הכלואים, כדאי לחדד, הם תוצאה של חוק עידוד השקעות הון בניסוחו הקודם, שאיפשר לחברות שלא לשלם מס חברות על רווחים שלא חולקו כדיווידנד. מאחר שרק החברות עצמן קובעות מתי, אם בכלל, הן יחלקו רווחים כדיווידנד - הרי שבפועל אין כל יכולת לגבות מהן את המס. יכולת הגבייה תלויה כולה ברצונן הטוב של החברות לחלק דיווידנדים.

שר האוצר, יובל שטייניץ, ביודעו כי אינו יכול לחייב את החברות לחלק דיווידנדים, החליט לנסות לפתות אותן לכך: הוא הבטיח להן מס מופחת אם יואילו בטובן לחלק דיווידנדים דווקא ב-2013. במשרד האוצר מקווים כי החברות יבלעו את הפתיון וינצלו את המס המופחת כדי לחלק דיוונדנדים, רק שאין כל ודאות באיזו מידה החברות יעשו כן. מהבחינה הזאת, הכנסות ממסים בסך 3 מיליארד שקל בגין הרווחים הכלואים הם בבחינת שתי ציפורים על העץ - איש אינו יודע מתי, אם בכלל, הציפורים יילכדו ברשת.

המציאות העגומה לגבי הניסוח הבלתי-מוצלח של חוק עידוד השקעות הון הישן - שהפך את ההכנסות ממסים של ישראל לשבויות בידי החברות - הביאה את משרד האוצר לשנות את החוק לפני שנתיים. מושג הרווחים הכלואים כבר לא קיים יותר בחוק החדש, שבו כל הרווחים (מחולקים או שאינם מחולקים) ממוסים באופן זהה. למעשה, החוק החדש ניסה להתנער מכל התסבוכות הבלתי אפשריות של החוק הישן, ולכן החוק החדש פשוט להפליא: כל יצואן (מעל 25% מהתוצרת ליצוא) ישלם מס חברות מופחת של 12% באזור המרכז ו-6% בפריפריה. לכמה חברות ענק, ע"ע טבע, שמורה זכות מיוחדת של תשלום מס מופחת עוד יותר, של 5% בלבד. זהו. בכך מתמצה החוק.

בלומברג

הפשטות היא ללא ספק הסקת מסקנות חשובה מהבעיות שהתגלו בחוק עידוד השקעות הון הישן, אבל היא כמובן אינה פותרת את בעית היסוד של החוק הזה: העובדה שחוק עידוד השקעות הון הוא חוק רגרסיבי. ככל שאתה יצואן גדול וחזק יותר, כך תשלם פחות מס.

הנתונים האחרונים של מינהל הכנסות המדינה מעודכנים רק ל-2008. לפי הנתונים הללו היקף הטבות המס שהעניק חוק עידוד השקעות הון היה אז 5.6 מיליארד שקל - גידול חד של 19% בתוך שנה, ושככל הנראה נמשך מאז. לא רק, אלא שההטבה הענקית הזו זרמה כמעט כולה לחברות היצוא הגדולות של ישראל. המאיון העליון של היצואנים בישראל - חמש חברות היצוא הגדולות שהן ככל הנראה טבע, כיל, צ'ק פוינט, ישקר ואולי גם אינטל - גרף לכיסו 72% מההטבה. הגדולים והחזקים, שכלל אינם זקוקים לסיוע של המדינה, הם אלה שמקבלים ממנה כל שנה הטבות מס בסכום של יותר מ-4 מיליארד שקל, בשעה שיצואנים קטנים שנלחמים על חייהם מקבלים רק פירורים מכך.

חוסר ההגיון וחוסר הצדק שבנתונים הוליד את התביעה לביטולו של חוק עידוד השקעות הון. בשנה שבה האוצר מחפש נואשות לבטל פטורים ממס, מדוע בעצם שלא יבוטל הפטור הרגרסיבי של חוק עידוד השקעות הון? אלא שככל הידוע משרד האוצר אינו שוקל כלל לבטל את החוק, לכל היותר הוא ישקול לערוך בו שינויים קלים, וזאת מסיבות רבות. העיקרית שבהן היא פשוט חוסר הברירה: הגדולים והחזקים הם אלה שיכולת הסחיטה שלהם את מדינת ישראל היא הרבה ביותר, ולכן למדינה אין ברירה אלא להיכנע. העובדות הן שבכל העולם נכנעים לחברות הענק, ומפתים אותן להשקיע באמצעות הטבות מס.

"טבע כבר אינה חברה ישראלית ואין לה שום סנטימנטים" אומרים באוצר. "החברות הגלובליות יכולות בקלות להחליט לצאת מכאן, אם זה לא יהיה להן כדאי, וכיום זה יותר פשוט מבעבר". ב"יותר פשוט מבעבר" הכוונה היא למחירי העברה: המחירים שמשלמים המפעלים של אותה חברה זה לזה לאורך שרשרת היצור. כך, חברה גלובלית שהמוצר שלה מורכב בכמה מדינות שונות, החל מרכיב הבסיס שמיוצר בסין, שעובר תהליך הרכבה בהודו ובישראל, ובסופו של דבר נמכר כמוצר מוגמר בארה"ב. לחברה כזו אין כל בעיה להסיט רווחים ממדינה אחת לשנייה, באמצעות שינוי של המחיר שבו נמכר כל רכיב לאורך השרשרת. העלאת המס בישראל, למשל, יכולה להביא לכך שהמחיר שבו מוכר המפעל הסיני את הרכיב שהוא ייצר למפעל בישראל יוכפל - וכך הרווח יוסט מישראל לסין.

סוגית מחירי העברה היא בעיה מוכרת. גם ישראל נסחפה בעל כורחה למרוץ הזה בין המדינות. באוצר מנסים לפחות להציג את חצי הכוס המלאה: החוק החדש משפר מעט את המצב - החברות הגלובליות ממוסות בו ב-5%, במקום 0% על פי החוק הישן - ובכל מקרה רק ענקי היצוא נהנים מההטבות בחוק.

בנוסף, באוצר מציגים מחקרים על התרומה העצומה של חברות הענק למשק, מבחינת תעסוקה ופיתוח תשתיות ניהול וטכנולוגיה, וטוענים שגם אם שיעורי המס נמוכים מאוד, ישראל מרוויחה מנוכחותן של החברות כאן. "מחיר הטעות הוא עצום", אומרים באוצר. "האם עדיף לטעות לטובת אינטל, ולשלם לה יותר מדי, אבל שהיא תהיה כאן, או לרעת אינטל, ואז יש סיכון שהיא תצא מכאן? אם נבטל את חוק עידוד השקעות הון, ככל הנראה נפגע קשות בהשקעות בישראל, מבלי שההכנסות שלנו ממסים ישתפרו משמעותית".

אם זאת, גם התפישה הזו לוקה בדוגמטיות יתר. במשוואת הכוחות בין ישראל לחברות הגלובליות, לא רק לישראל יש מה להפסיד. חברות שכבר הקימו כאן מפעלי ענק, בהשקעה עצומה, לא ישמחו לנוון את המפעלים האלה.

מאזן הכוחות הקיים אינו מאפשר לישראל, ככל הנראה, לבטל את חוק עידוד השקעות הון. עם זאת, הוא מאפשר לה למתן מעט את ההטבות בו. אם במקום שיעורי מס של 6% ו-12%, למשל, החוק היה קובע מס של 10% ו-15%, כלל לא בטוח שהיה נגרם נזק משמעותי לאטרקטיביות ההשקעה בישראל. במצב הנוכחי, כאשר משרד האוצר מנסה להביא הכנסות ממסים מן היקב ומן הגורן, ראוי לשקול זאת.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#