"האם זה הגיוני שדירה בדימונה יקרה יותר מבקונטיקט?" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"האם זה הגיוני שדירה בדימונה יקרה יותר מבקונטיקט?"

מנכ"ל מרכנתיל הפורש, יעקב טננבאום, סייע לבנק להרחיב את פעילותו בקרב החרדים, וסבור שהמגזר טומן בחובו עוד פוטנציאל כלכלי רב ■ אולם כמי שעסק רבות במשכנתאות בשנים האחרונות, הוא מודאג ממצבו של שוק הדיור

39תגובות

אם להאמין להערכות של יעקב טננבאום, שיפרוש בחודש הבא מתפקיד מנכ"ל בנק מרכנתיל, יש לפחות סיבה אחת לאופטימיות לגבי עתידה של כלכלת ישראל.

טננבאום מעריך שהחברה החרדית צפויה להרחיב את פעילותה העסקית ולהפוך למנוע צמיחה כלכלי. הוא אף מתכוון לחבור כעת לבעלי הון חרדים תושבי חוץ ולייעץ להם בנוגע לפעילויות עסקיות במגזר החרדי המקומי.

עופר וקנין

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

טננבאום מכיר היטב את המגזר. הוא עצמו חרדי. הנהלת דיסקונט שלפה אותו ב-2006 מתפקיד מנכ"ל בנק פאג"י, המתמחה במגזר, והביאה אותו לתפקיד מנכ"ל בנק מרכנתיל - שעד אז התמחה בעסקים קטנים ובבנקאות קמעונית במגזר הערבי. מאז כניסת טננבאום לתפקיד העמיק הבנק את אחיזתו במגזר החרדי.

מרכנתיל הוא חברה בת בבעלות מלאה של דיסקונט. הוא פועל בעיקר בתחום העסקים הקטנים והבנקאות הקמעונית במגזר הערבי ובמגזר החרדי. לבנק יש כיום 36 סניפים המשרתים בעיקר את המגזר הערבי, כ-32 סניפים הפונים לאוכלוסייה הכללית ו-11 סניפים המשרתים בעיקר את המגזר החרדי. במשך כהונתו של טננבאום בתפקיד פתח מרכנתיל 20 סניפים חדשים, בעיקר כאלה המיועדים למגזר החרדי.

מרכנתיל נשען על המערך האחורי (בק אופיס) של דיסקונט, ובכלל זה על מערך המחשוב של דיסקונט. כך נהנה הבנק מהיתרונות של בנק גדול על אף היותו בנק קטן.

הבנק מעמיד אשראי בהיקף של 16.4 מיליארד שקל, ומחזיק בפיקדונות הציבור בהיקף של 22 מיליארד שקל. בשש השנים האחרונות הציג הבנק בממוצע תשואה שנתית על ההון של 9.7%.

התקופה הנוכחית אינה פשוטה למנהלי הבנקים. הלחץ הציבורי והרגולטורי לא מאפשר להם להמשיך להגדיל את צד ההכנסות באותו הקצב שבו גדל צד ההוצאות. "יש כאן משולש", מסביר טננבאום. "קודקוד אחד שלו הוא הרגולציה הנוגעת ליציבות של הבנקים, שהגדילה את ההוצאות בצורה משמעותית, בעיקר בשנים האחרונות. לא שאני מצר על כך, אבל זה מכביד על ההוצאות. הקודקוד השני הוא של רגולציה שבאה מצד הפיקוח על העמלות, שגורמת לירידה בהכנסות של מערכת הבנקאות.

"כמה שיגידו שאין תחרות, יש תחרות קשה במערכת הבנקאות - בעיקר על הלקוחות הקמעוניים, ולכן התחושה היא שבצד ההכנסות קצת קשה להילחם. לכן לא נותרה ברירה אלא לפנות לצד ההוצאות, ופה הסעיף הכי מכביד הוא הוצאות השכר. במערכת מרגישים שניתן לצמצם את מספר העובדים וכתוצאה מכך את הוצאות השכר.

"במרכנתיל קראנו את המפה כבר קודם. הרגשתי לפני שלוש שנים שקצב הגידול של ההכנסות לא מדביק את קצב הגידול של ההוצאות, ואת זה בשום אופן לא יכולתי לאפשר. את המגמה הזאת ניסיתי לעצור, ולכן עצרתי את הגידול בהיקף כוח האדם. זה לא עצר את הוצאות, כי הן גדלו ריאלית מדי שנה - אבל הם לא גדלו בקצב שגורם לכך שההכנסות לא יכולות לשרת אותן.

"למעשה, בשלוש השנים האחרונות, למרות הגידול בפעילות, אין לנו גידול בכוח האדם. יתרה מכך, כבר ב-2012 היתה לנו תוכנית לצמצום כוח האדם, בעיקר במטה, ב-10% לעומת תחילת 2012. התוכנית בביצוע מלא ודי מוצלח".

האם, להערכתך, הליכי ההתייעלות שאנחנו עדים להם בבנקים השונים הם רק תחילתו של מהלך שילווה את המערכת לאורך שנים?

"הבנקים הם מוסדות למטרות רווח. הם יעשו הכל כדי לדאוג שתהיה תשואה שמצדיקה אחזקה במניות שלהם. יש כיום מאיפה לקצץ. אם לא תהיה רווחיות נאותה, יקצצו בכוח האדם - ובשוליים זה יפגע בשירות שהציבור מקבל. אבל אני לא חושב שאנחנו שם. התשואות כיום לא רעות, אף שהיו תקופות הרבה יותר טובות".

מגע פיסי עם הלקוחות

בנקים שפועלים רק במגזר החרדי או הערבי - כמו בנק ערבי ישראלי או פאג"י - מניבים תשואות דו-ספרתיות גבוהות על ההון בהשוואה לבנקים שפונים לכלל האוכלוסייה. הרווחיות הגבוהה במגזרים האלה נובעת מתחרות נמוכה?

"בעבר, התחרות במגזרים הספציפיים האלה היתה נמוכה יחסית. כיום יש תחרות בכל המגזרים, כי הבנקים הוסיפו את הנישות של המגזרים לתוך הפעילות המרכזית שלהם. זאת הדרך שלהם להגדיל את הנתח שלהם. לכן מרגישים את התחרות באופן בולט.

"יש מדיניות מחיר אחת לכל הלקוחות. הכל בסוף זה טיב הלקוח, החסכונות והביטחונות שלו. לקוח חזק מקבל את המחירים הכי נמוכים שיכולים להיות - כי יש קורלציה בין סיכון לסיכוי".

כלומר אוכלוסיות חלשות יותר הן מסוכנות יותר, ולכן התמחור של האשראי עבורן גבוה יותר.

"אתה רואה ששיעור ההפרשות גבוה יותר. גם הצורך להשקיע בכוח אדם פרונטלי גבוה יותר. הכל מתומחר בסוף. אין חלילה מדיניות שונה. אדם עם אותו חוזק במגזר הערבי החרדי או בתל אביב מקבל את אותו מחיר. זו קורלציה של סיכון וסיכוי".

יש שוני ברמת המודעות במגזרים?

"קשה לי להניח. אולי יש יותר נאמנות. אנחנו 70 שנה במגזר הערבי. מישהו שאתה משרת אותו ואת סבו הוא נאמן יותר. למישהו בתל אביב אתה עושה מבצע של 0.5% פחות והוא עובר אליך".

דיסקונט ממזג אליו את דיסקונט למשכנתאות. זה עורר הרבה תהיות אם מרכנתיל יהיה הבא בתור. אפשר לראות בכך היגיון עסקי, ובכל זאת זה לא נעשה.

"יש החלטה של דיסקונט שלא למזג את מרכנתיל. החברה האם היא אחד משלושת הבנקים הגדולים ומשרתת בצורה רוחבית אוכלוסייה מגוונת. אנחנו ניסינו למצוא את הנישות. הגענו למובילות במגזר הערבי. אין להרבה בנקים את המומחיות שיש לנו שם, בוודאי לא בצד העסקי. אנחנו משלימים את דיסקונט, והמתאם בינינו נמוך.

"חמשת הבנקים הגדולים - ואני אומר את זה לחיוב, כך גם אני הייתי עושה - דוחקים את הלקוח החוצה מחוץ לסניף, ואומרים לו להתקשר למוקד הטלפוני או שולחים אותו לאינטרנט, שם ניתן להעניק יותר שירותים בפחות כוח אדם. אנחנו אמרנו שאת השירות הזה יש לציבור בבנקים אחרים.

"אני רוצה להיות שונה - אנחנו מפנים את הלקוחות אלינו לסניף. יש לך פקיד אישי שאיתו אתה יכול לדבר. אני רוצה לשמר את המגע הפיסי עם הלקוח, ויש אנשים שצריכים את זה. זה הערך המוסף שאני נותן.

"הפעילות במגזרים דורשת מומחיות אחרת, חשיבה אחרת. לפעמים מדובר במוצרים שונים, או בשעות עבודה אחרות. אתה לא יכול לנהל את זה על הדרך. זה חזק ודומיננטי. מדובר ב-36 סניפים במגזר הערבי, זה לא שניים-שלושה סניפים שמסונפים לאיזו מינהלה אזורית.

"הכל בנוי עם עשרות שנות ניסיות והתמחות. להכניס את זה בתוך בנק גדול זה פספוס אדיר - ועם הזמן יגרום לבינוניות במקום להתמחות. אותו הדבר קורה במגזר החרדי: הציבור דורש את ההבנה והאמון. מי שלא מכיר אותו ולא מבין אותו, ובוחן אותו בסטנדרטים הרגילים, לא יידע איך לעבוד איתו. אתה צריך להכיר אותו כדי שתהיה לך יכולת לשרת אותו נכון".

"החרדים לא מתעניינים בבילויים"

במה שונה העבודה מול לקוח חרדי מבני ברק מבעבודה מול לקוח בן גילו שהוא חילוני מתל אביב?

"כל צורת החשיבה היא שונה. האווירה שונה. שפת הדיבור שונה. הצרכים שונים.

"כשאני בא לתת אשראי למשק בית במגזר הכללי אני בוחן את ההוצאות - והסעיפים הדומיננטיים הם לא אוכל, לא מזון ולא דיור, אלא תקשורת ובילוי. את הציבור החרדי זה לא מעניין. לעתים ההוצאה על הסעיפים האלה במגזר החרדי היא אפסית. עיקר ההוצאות הן על מזון וביגוד או דיור. אם תגזור את רמת ההוצאות של משפחה חרדית עם חמישה ילדים מהמגזר הכללי אתה עושה טעות. גם בצד ההכנסות יש הבדלים - יש יותר קצבאות, יותר תמיכות ילדים, יותר תלושים.

"במשכנתאות יש לי ניסיון של שבע שנים פה ועוד שמונה שנים בפאג"י. נתנו המון משכנתאות וכמעט שאין מקרים של חדלות פירעון. בוודאי שאין יותר מקרים כאלה מבמגזר הכללי. המינופים זהים, אבל יכולת ההחזר שונה".

"משכנתאות הן הנושא החשוב ביותר למשק הבית. זוהי ההוצאה הגדולה ביותר של משק בית חרדי בכל שנות קיומו, ולכן צריך גם התמחות וידע. הקמנו שני מרכזי משכנתאות גדולים. יש שם כינוס של מסה קריטית של יועצי משכנתאות הן בבני ברק והן בירושלים כדי ליצור יכולת לשרת אותם".

נכנסתם באופן מאוד משמעותי לתחום המוסדי במגזר החרדי - למשל לישיבות. המצב הכלכלי של המוסדות האלה הידרדר מאז פרוץ המשבר העולמי בעקבות הירידה בתרומות. אתם מרגישים את זה?

"חיי המוסדות היו לא קלים תמיד. במצבים הכי קשים, המוסדות האלה החזיקו מעמד. גם שם, כשממש קשה הם יודעים איך לקצץ ולהתייעל. עברנו תקופות כאלה בתחילת שנות ה-2000 בגזירות שהיו אז - שייצבו את המשק.

"אני אומר מניסיון רב-שנים, בשלוש קבוצות בנקאיות, שאני לא זוכר מוסד שלא החזיר לי את חובו, ועבדתי עם מאות. כמובן שצריך לשקול בזהירות, לדעת למי לתת. לא כל מי שמתאגד וקם אתמול אתה רץ לתת לו. צריך לדעת עם מי יש לך עסק. אבל מדובר בדרך כלל באנשים מהימנים מאוד.

"כשיש מוסד שמחזיק מבנים ששווים מיליוני דולרים, שקיבלו תרומות, זה לא מתאדה בן לילה בגלל כמה מאות אלפי שקלים. הניסיון שצברנו נותן לנו את היכולת להבחין למי לא לתת".

"מחירי הדיור - סכנה לאומית"

מחאת מעמד הביניים סביב מחירי הדיור הגיעה גם לאוזניו של טננבאום. הוא לא רק מבין, לדבריו, את הצעירים שאינם יכולים לרכוש דירה, הוא גם סבור שמחירי הדיור הם הסכנה הכי גדולה למשק כיום.

"משרד השיכון עושה מאמץ עליון לזרוק לשוק כמה שיותר מגרשים להתחלות בנייה, אבל בינתיים המחירים ממשיכים לעלות. חייבים לעצור את העלייה הזאת גם מבחינה לאומית וגם מבחינת הסיכון למשק.

"זהו הסיכון הכי גדול שיכול להיות למשק. אפשר להתווכח על השאלה אם יש בועה או אין. אני חושב שהמצב כיום הוא שחלק ניכר מצעירי ישראל לא יכולים לרכוש דירה, אף שהם למדו מקצוע ושני בני הזוג עובדים.

"בעבר היו מחירים עממיים יחסית בפרברים שמחוץ לגוש דן - אבל גם שם כבר לא זול. אני לא מאמין שמחיר דירה בדימונה יכול להיות גבוה יותר ממחיר דירה בקונטיקט. משהו פה משובש. עם זאת, צריך לעצור את זה בהדרגה, לא בקיצוניות".

מעניין לשמוע את זה מבנקאי. הרי מי שמממן את חגיגת הנדל"ן הם הבנקים, שעיקר הצמיחה שלהם בשנים האחרונות נבעה ממתן משכנתאות, גם בשיעורי מימון גבוהים מבעבר.

"אנחנו רחוקים מבועת סאבפריים כמו שהיתה בארה"ב. בישראל אף פעם לא נתנו 100% או 125% מימון כמו שעשו בארה"ב ערב המשבר. שיעור ההלוואה הממוצע בישראל הוא 60%-70% משווי הנכס. כל בנק עם התזוזות שלו, וזה מותיר מספיק מקום כדי שהבנק, בגדול, יהיה מוגן.

"במשק הנוכחי הבנקים יציבים. זוהי בעיקר בעיה חברתית. אני לא מאמין שאפשר להמשיך במצב הזה כשחלק נכבד מצעירי ישראל לא יכולים לקנות דירה וממשיכים לגור אצל ההורים. פחות אנשים מתחתנים בגלל זה".

"היו שני מקרים בהיסטוריה של ישראל שבהם היה משבר דיור. הראשות בשנות ה-50, כשבאו עולים בקצב שהמדינה לא יכולה להכיל, ולכן הקימו מעברות. היה צריך לבנות דירות, אז הקימו את משרד השיכון ובנו שיכונים. כל העולם למד מהשיכונים הישראליים. הייתי לומד מה עשו אז ומנסה לעשות את זה בגרסה עכשווית. הפעם השנייה היה כשאריק שרון היה שר השיכון ובאו מיליון עולים מרוסיה. בנו להם דירות, ואף אחד לא נשאר ברחוב.

"אני פוחד שבאיזשהו שלב לציבור יימאס. אף אחד לא ערב לכך שמה שקרה בקיץ שעבר לא יחזור. יש שני נושאים שמעיקים על הציבור: יוקר המחייה והדיור. משבר יוקר המחייה הוא פחות בעייתי. לא חייבים לאכול קוטג', אפשר לאכול גבינה 5%. לי אישית אין שום בעיה להחליף את סוג הגבינה שאני אוכל. חוץ מזה צריך לפתוח את המשק לתחרות. זה לבד יוזיל את המחירים.

"בנוסף לכך, ב-2014 יהיה מספיק גז בישראל, ולכן עלויות הייצור יירדו ומחיר החשמל יירד. חלק מהגידול בהוצאות נבע מכך שהמצרים הפסיקו להזרים גז. 2014 כבר קרובה, יהיה גז והכל יהיה בזול. יהיו גם עודפי גז, ונוכל לייצא חלק מהעודפים האלה.

"לעומת זאת, אם בעיית הדיור לא תיפתר, העסק עלול להתפוצץ. החשש העיקרי של נגיד בנק ישראל הוא ממחירי הדיור. הוא אומר שצריך לטפל בהם לאט, חלילה לא בצורה קיצונית - כי יתפתחו בעיות אחרות. לכן חשוב שזה ייעשה באופן סדור על ידי הממשלה, ולא בלחץ ציבורי.

"אני לא רוצה שזה יהיה כמו בכיכר תחריר עם מיליון מפגינים וכיסאות של כמה שרים שיתנדנדו, ואז יפעלו מתוך לחץ. זאת הבעיה הכלכלית מספר אחת של ישראל. זאת בעיה שעומדת לפתחנו - המחירים הגבוהים של הדירות בישראל, בעיקר בפרברים מחוץ לגוש דן, כי בגוש דן צריך לתת לשוק החופשי לשחק את המשחק שלו".

מהו קצב ירידת המחירים שהבנקים יוכלו להתמודד אתו?

"הדרך הנכונה היא ליצור מצב שהמחירים יירדו ב-15% בהדרגה בסך הכל, ואז השוק יפתור את השאר. הרעיון הוא שזוג ממוצע שלמד ועובד יוכל להרשות לעצמו רכישת דירה. מתמטית, המטרה היא להגיע לממוצע האירופי מבחינת מספר חודשי העבודה הדרושים כדי לרכוש דירה. אתה מסתכל על מחירי דירות בברלין ואתה לא מבין לאן הגענו".

אלי יונס, מנכ"ל מזרחי טפחות, טוען בתוקף שאין בועה בשוק הנדל"ן.

"הטענות שלו מעוגנות במשהו? אני מעגן את טיעוניי בהשוואה מול מחירים עולמיים בערים דומות בבריטניה וצרפת. שם גם מרוויחים פי שניים, ובכל זאת תמצא שמחיר הדירות בישראל גבוה יותר. אנחנו צריכים להיות בממוצע - אני לא רוצה יותר מהממוצע - וזה עוד בלי המרווח שניקח בגלל הקסאמים והגראדים".

מהי ההמלצה שלך לזוג בני 30 ששוקלים אם לרכוש דירה כעת או לחכות חמש שנים. האם תגיד להם לא לקנות דירה?

"נכון. אבל אמרתי את זה גם לפני שלוש שנים, ובינתיים המחירים ברחו. בכלכלה אתה יודע מה צריך להיות, אבל אתה לא יודע מה יהיה".

טננבאום מסיים כעת פרק ארוך בחייו שבו עבד במערכת הבנקאות. במשך 20 שנה הוא כיהן בתפקידים בכירים בבנק מזרחי. לפני 15 שנה הוא עבר לנהל את בנק פאג"י מקבוצת הבינלאומי, וכעת מסיים קדנציה של שבע שנים בניהול מרכנתיל. בתקופתו התרחבה פעילות הבנק ומספר הסניפים הוכפל.

למה החלטת להתפטר?

"אני 15 שנה מנכ"ל בנק. יש לי כבר נכדים. אני עכשיו רוצה קצת עסקים פרטיים. לא להיות שכיר".

דווקא השתכרת לא רע בכלל בשביל שכיר. עלות העסקתך ב-2011 היתה 2.27 מיליון שקל.

"לא התלוננתי אף פעם.

מה תעשה?

"כנראה אקים חברת שתייעץ לכל מיני גורמים, בעיקר בעבודה מול המגזר החרדי - שם יש לי ערך מוסף שאין לאחרים. אעזור להם להבין איך לעבוד עם הציבור החרדי. אני נשאר יועץ של הבנק לפחות לעוד שנה.

"המגזר החרדי מחתן כ-7,000 זוגות בשנה, והצורך שלו בדירות גבוה מאוד, המצוקה שלו היא אולי הכי גדולה בגלל הילודה הגדולה וחילופי הדירות המהירים, והצורך לקנות דירות. כולם רוכשים דירות, זה חיוני. מתאגדות הרבה מאוד קבוצות רכישה, ואני חושב שאני אוכל לסייע בייעוץ וליווי".

"להתפרנס זו לא בושה - ובוודאי לא חטא"

טננבאום משתייך להקהילה החרדית וניזון ממנה. הוא לא ימהר לצאת בהצהרות שנוגדות את הזרם המרכזי שלה. ובכל זאת, כמו רבים בקהילה גם הוא מבין שהשינוי כבר החל, ושקיים צורך גובר לשלב את החרדים בשוק העבודה.

"להתפרנס בכבוד זו לא בושה, ובוודאי לא חטא", הוא אומר. "אני לא חשוב שיש מישהו בממסד הרבני שיגיד לבעל משפחה ‘אל תפרנס את משפחתך'. בעבר היו בעיות קשות בתחום הזה, אך ככל שנוקף הזמן קל יותר להתמודד עמן.

"אחת הבעיות היא בכל הנוגע ללימודים אקדמיים. באוניברסיטאות לומדים ביחד גברים ונשים. בישראל הוקמו בשנים האחרונות מכללות נפרדות, ויש כיום 7,200 סטודנטים חרדים. בעתיד מספר הסטודנטים החרדים יהיה גדול יותר ממספר הסטודנטים החילונים כחלק יחסי מהאוכלוסייה. זוהי אוכלוסייה שרגילה ללמוד. אם החרדים ייצטרכו, הם יכולים ללמוד גם לצורכי פרנסה. צריך רק לתת להם את התנאים לכך".

טננבאום סבור שפוטנציאל הצמיחה שיגיע מהתגברות התעסוקה במגזר החרדי הוא אדיר. "הציבור החרדי גדול כיום מספיק כדי שיהיה בו מגוון רחב של אנשים וצרכים. אני מרגיש את זה משנה לשנה יותר ויותר. אנשים נכנסים לשוק העסקים, חלקם הגדול אפילו מצליחים מאוד. רואים יותר ויותר חרדים במקומות שבהם עד לפני כמה שנים לא חשבת שיהיו".

המגזר עצמו צריך לעשות כמה צעדים כדי להגביר את ההשתלבות? הוא צריך להכניס לימודי ליבה במוסדות החינוך?

"זה לא יעבוד בתכתיב מלמעלה. אם מישהו היה מקים לפני 30 שנה את אוניברסיטת בר אילן עם לימודים נפרדים לנשים וגברים, היו כיום הרבה יותר חרדים בשוק העבודה. הרבה חרדים רוצים להשתלב בשוק העבודה, אבל הציבוריות הישראלית לא ששה לקבל אותם. עורכי דין חרדים שבאו להיכנס למשרדי עורכי דין, קיבלו פתאום תשובה שעכשיו לא קולטים עובדים חדשים. ככל שיהיו יותר משרדים שהם בבעלות חרדית או באזור חרדי, השוק הזה יילך ויתפתח.

"הבעיה התחילה גם מהציבור החרדי, שהסתגר. תל אביב היתה פעם מלאה במוסדות חרדיים, אבל כולם ברחו מפה. מדינת ישראל יכולה להתקיים בלי שום בעיות עם ציבור חרדי גדול מאוד".

עד כמה חיוני לעתידה של ישראל שהחרדים ייכנסו לשוק העבודה?

"כשמגזר מסוים הוא 0.25% מהאוכלוסייה, אתה יכול להתעלם ממנו, אבל כאן כבר מדובר בשיעור משמעותי. הערבים והחרדים הם נתח גדול. אין משק בעולם שמסוגל לוותר על שיעור כזה מהאוכלוסייה.

"אני אישית פעלתי נמרצות כדי לשלב את הפעילות הכלכלית של המגזר הערבי בפעילות שלנו. הצבתי מטרה כלכלית, שאני חושב שזו מטרה לאומית, שחלקם בהוויה המשקית יהיה פחות או יותר דומה חלקם באוכלוסייה. אם נגיע לזה, זו מדינה אחרת. מצד החרדים אני פחות חושש, כי זה יקרה ככל שמשפחות עם ילדים יצטרכו יותר פרנסה ויעבדו יותר".

האם הבעיה היא לא במסלול החיים של הצעיר החרדי, שלא מעניק לו כלים להשתלב בשוק העבודה?

"אני לא חושב שזו הבעיה. מי שייצא לעבוד יוכל למצוא את דרכו. אני חושב שמישהו שיודע לפרק סוגיה בתלמוד יכול להיות מתכנת מעולה. בבית הכנסת שלי מתפלל אחד מראשי מערכת הטילים בתעשייה האווירית. מתפלל אחר הוא קרדיולוג בכיר בבילינסון, ויש אצלנו גם המון עורכי דין. לימוד הוא לימוד הוא לימוד - זה לא חשוב אם למדת ספרות יפנית או תלמוד".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#