מה שהציבור יודע מהבטן: הפוליטיקאים מסתירים, המחקרים מוכיחים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה שהציבור יודע מהבטן: הפוליטיקאים מסתירים, המחקרים מוכיחים

וכיצד יכולים חברי הכנסת החדשים לעזור לשפר את המצב?

20תגובות

>> אם ישנה תופעה אחת מתסכלת בכל מה שקורה בשנים האחרונות בשיח הציבורי, גם בישראל וגם במדינות רבות אחרות שמעבר לים, הרי מדובר בפער העצום בין מה שהפוליטיקאים והפקידים הבכירים מספרים לנו על מצב הכלכלה והחברה לתחושה של הציבור.

בשבועות האחרונים, למשל, אמרו לנו ראש הממשלה, שר האוצר ונגיד בנק ישראל (כחלק מפסטיבל הפרישה שלו) שהמצב הכלכלי שלנו טוב. היו לנו הישגים רבים, מספרים לנו: לא נפלנו במקומות שבהם כולם נפלו - ואם בוחנים את הנתונים, הרי שמצבנו משתפר בכל חזית, בכל נושא ובכל אתגר שעומד בפנינו. הם גם אומרים לנו שבעתיד המצב יהיה אפילו טוב יותר.

הבעיה היא שהציבור מרגיש בדיוק ההפך. הוא מרגיש שהקשיים שלו מחריפים והולכים. הוא חושש שדברים רבים שנמצאים בהישג ידו כיום שרויים בסכנה. הוא חרד לעתידו בטווח הבינוני, ובוודאי שבטווח הארוך (מישהו אמר פנסיה?) - והוא חושש שמצבם של ילדיו יהיה אפילו קשה יותר.

לא מעט אנשים, כולל כאלה שגורלם שפר עליהם ולא יתקשו כלכלית לדאוג לעצמם ולילדיהם, חוששים שהמגמות הנוכחיות, בעוד שנים לא רבות, יהפכו את ישראל למדינה שהם וילדיהם לא ירצו לחיות בה. הציבור גם רואה תופעות רבות שלא מסתדרות עם ההיגיון שלו, ועם השאיפה לחיות בעולם שבו יש קשר בין מה שאדם עושה לבין התוצאות של מעשיו - למשל בכל הקשור לשכר ולעונש.

בלומברג

בשלוש השנים האחרונות למד הציבור כיצד טייקונים ובעלי הון לקחו הלוואות בתנאים שערורייתיים מהציבור, הפסידו את הכסף בניהול כושל והימורים עסקיים, ביצעו הסדרי חוב ותספורות - אך לבסוף נותרו עם השליטה בידם, עם הכסף האישי בכיסם ועם כל המנעמים של מנהלים בכירים. אותו ציבור גם רואה כמעט מדי שבוע כיצד קבוצות לחץ מתמרנות את הפוליטיקאים ואת המנגנון השלטוני ללא בושה כדי להעביר לכיסיהן כספים מהקופה הציבורית, והוא גם רואה כיצד לא נעשה דבר כדי לשנות את השיטה ולעצור את השוד.

פרשת ההצבעה של עובדי התעשייה האווירית לפריימריז בליכוד על בסיס הרשימות של יו"ר הוועד היא דוגמה טובה לכך. מבקר המדינה העיר, התקשורת דיווחה בהרחבה, פרשנים הסבירו את מהות ה"עסקה" - אבל דבר לא קרה למעט העובדה שנאסר על העובדים להגיע לקלפי באוטובוסים של החברה. בבחירות הבאות הסיפור הזה יחזור על עצמו.

ובכל פעם שעולה בעיה, נחשפת עוולה ציבורית ענקית או מתגלה קבוצת לחץ שבוזזת את כספי הציבור, התשובה של הפוליטיקאים והמערכת השלטונית היא שמדובר, לכל היותר, בתפוח רקוב בודד. במקרה הטוב, התשובות של השלטון ושל הבוזזים היא ש"זה לא בלתי חוקי", ש"לא הוכחה כוונה פלילית", שזה "מקרה חריג", שזו "טעות טכנית" או ש"אין מחקרים המוכיחים שבכלל ישנה בעיה". במקרים רבים הם אפילו טוענים שבעצם כך ראוי שהדברים יתבצעו.

הציבור צודק, השלטון מתעלם

הנה דוגמה: כשהחלה לעבוד הוועדה לבחינת הריכוזיות במשק טענו רבים, לרבות מקורבים בכלי התקשורת, שאין בישראל שום בעיה של מונופולים, חוסר תחרות או עודף ריכוזיות - ושגם אם ישנה תופעה כזאת, היא טובה ל"משק קטן כמו שלנו". גם כאן, כל מי שחשש ממסקנות הוועדה מיהר להסביר שאין מחקרים המוכחים שישנה ריכוזיות, או שהיא מזיקה למשק ולציבור.

אלא שהם לא אומרים את האמת: ישנם מחקרים כאלה, ובתחומים שבהם אין מחקרים מתאימים, ניתן לבצע אותם. למעשה, בהיעדר נחישות מצד הפוליטיקאים והרגולטורים להביט במציאות בעיניים פקוחות ולשנות את השיטה, המחקרים האקדמיים האלה הם כמעט היחידים שחושפים באופן מדעי את מה שרבים בציבור מרגישים על בשרם.

יש לכך אינספור דוגמאות, גם בישראל, גם בעולם ובעיקר בארה"ב. בישראל חשפה בסופו של דבר ועדת הריכוזיות נתונים שנאספו על ידי בנק ישראל, רשות ניירות ערך ומשרד האוצר, שהוכיחו מעבר לכל ספק שכ-20 משפחות שולטות במחצית מהבורסה ובמחצית מכל הכסף שנמצא בידי הציבור. ואילו בארה"ב, באופן טבעי ומתבקש, עברו רבים מהחוקרים בתחומי הכלכלה והחברה לעסוק בתופעות שהתגלו לאחר המשבר של 2008 - והם חושפים כמעט מדי יום עוד זווית ועוד נתון המוכיחים עד כמה השלטון מתעלם מהמציאות, ועד כמה הציבור צודק בתחושות שלו. הנה, על קצה המזלג, שלוש דוגמאות לכך.

1. עוד הרבה לפני המשבר הפיננסי ידעו רבים בענפי ההיי-טק והפיננסים שמשהו לא בסדר בכל הקשור להענקת אופציות לעובדים, ובעיקר למנהלים הבכירים. אלה כל הזמן התעשרו, בעוד ציבור בעלי המניות נותר עם פרורים. בעוד הרגולטורים לא עשו דבר, הלך החוקר אריק לי מאוניברסיטת איווה ובדק את העובדה שכל כך הרבה אופציות הוקצו למנהלים דווקא בתאריכים שהניבו רווח עצום - וגילה שההסתברות שדבר כזה יתרחש במקרה היא אחת לכמה מיליארדים.

כך נחשפה "פרשיית הבק-דייטיג" והתגלה שעשרות חברות היי-טק העניקו אופציות למנהלים בדיעבד, תוך בחירת ימים שבהם שער המניה (ולכן הבסיס לחישוב הרווח של המנהלים) היה נמוך במיוחד - תרגיל השקול למילוי תופס ספורט-טוטו ביום ראשון, לאחר שמשחקי הכדורגל כבר הסתיימו. כמה מנהלים הגיעו לכלא בעקבות החקירות והמשפטים.

2. אחד הדברים שמדהימים עד היום את הציבור האמריקאי הוא העובדה שלאחר כל מה שנחשף במפולת הפיננסית של 2008 לא הועמד לדין אפילו בנקאי אחד בגין משבר המשכנתאות - שנבע מכך שנמכרו מיליוני חוזים לאנשים שהיה ברור שלא יוכלו להחזיר את הכסף לעולם.

במחקר חדש בעניין, שאותו הציג הכלכלן לואיג'י זינגלס ושנערך על ידי תומאס פיסקורסקי, אמית סרו וג'ימס וויטקין, התברר שכ-6%-7% מכלל המשכנתאות כללו דיווח לא נכון על מצב ההשכרה של הנכס ועל משכנתאות נוספות שנלקחו בגינו - ואלה הן רבות מהמשכנתאות שבסופו של דבר לא שולמו, וקרסו.

המשמעות: טעויות הדיווח לא היו מקריות. הן נעשו בזדון, והן מוכיחות שכמה מהבנקים הגדולים למשכנתאות בארה"ב מכרו באופן מודע מוצרים פגומים - פעולה פלילית במהותה - וכי זו היתה התרבות הארגונית בבנק. קריסת המשכנתאות האלה היתה בין הסיבות המרכזיות למפולת הפיננסית כולה, לרבות טריליוני הדולרים שמשלמי מסים הזרימו לאותם בנקים עצמם כדי לעצור את המפולת.

האם מישהו נענש על כך? כולנו הרי יודעים את התשובה: לא רק שמנהלי הבנקים הלכו הביתה מבלי לעמוד לדין, הם גם הלכו הביתה עשירים מאוד. כך למשל, אנדרו מוזילו, מנכ"ל בנק קאונטריוויד שקיבל בעת כהונתו שכר ובונוסים של 470 מיליון דולר, לא נדרש להשתתף בחילוץ הבנק או בקנסות שהוא שילם לרשויות החוק עבור פעולותיו, כ-12 מיליארד דולר.

3. דוגמה נוספת היא של חוקר ישראלי לשעבר, לוסיאן בבצ'וק מאוניברסיטת הרווארד, שגם שימש כיועץ לוועדת הריכוזיות. במחקרו האחרון, שיתפרסם באופן סופי בהמשך השנה, מוצא בבצ'וק שחלק גדול מהכספים שחברות עסקיות מוציאות לצורך פעולות לובי והפעלת לחצים על פוליטיקאים, נמצא מחוץ לטווח הרדאר של המשקיעים.

הוא קובע כי לבעלי המניות יש עניין רב בקבלת מידע על פעולות אלה, למשל כדי לוודא שהפועלות מיטיבות עם כל בעלי המניות ולא רק עם בעלי השליטה והמנהלים. בבצ'וק קורא במאמר לרשות ניירות ערך האמריקאית לחייב את החברות לדיווח כזה ומסביר מדוע הנוהל הקיים של דיווחים וולונטוריים אינו מספק. זהו עוד מקרה, אחד ממאות: הציבור מבין היטב שהתרומות של מנהלי חברות לפוליטיקאים אינו תמיד מיועד להטיב את מצבו - אך נדרש מחקר אקדמי כדי להוכיח את הטענה הזאת.

להרחיב את המחקר

לצערנו, המחקר הכלכלי-חברתי בישראל דל הרבה יותר. יש לכך כמה סיבות, ביניהן מספר האוניברסיטאות והחוקרים, היעדר מידע אמין או נכונות ממשלתית לשחרר אותו - והעובדה שחוקרים ישראלים מעדיפים לעתים קרובות לנתח דווקא מידע אמריקאי, כי שם נמצאים היוקרה והכבוד. אבל כאשר הפוליטיקאים ומערכות השלטון לא מוכנים להכיר בבעיה ונוח להם להתחמק מלעסוק בה כי "אין נתונים ואין הוכחה", התפקיד של המחקר הכלכלי-חברתי חשוב מאי פעם.

ההמלצה שלנו לחברי הכנסת החדשים, אלה שנפשם עדיין לא הושחתה משנים של ניווט בתוך המערכת הפוליטית הישנה, היא להרחיב את היקף המחקר הכלכלי-חברתי: באקדמיה, ביחידה הכלכלית של הכנסת ובמכונים העצמאיים. הם יגלו שתחושת הבטן של הציבור משקפת את האמת, שהשלטון יודע את הדברים אך מנסה להסתיר אותם - וגם יהיו להם את ההוכחות כדי לקום ולבצע את הרפורמות הנחוצות.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#