פועלים בלי מנכ"ל - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פועלים בלי מנכ"ל

לא פלא שמינוי התפקיד כל כך מתעכב: דירקטור אחד רוצה להבטיח שהוא יישאר האיש החזק בבנק, שני רוצה להמשיך לשלוט בסיגניצ'ר; שלישי חושב איך יהיה מעורב גם לאחר המינוי, ולרביעי יש יועצים שיודעים טוב ממנו

כמה זמן לוקח למנות מנכ"ל לבנק הפועלים (פעלים :ת"א)?

יותר זמן מאשר לוקח ליזום קרן השקעות חדשה, לגבש לה מודל עסקי ואסטרטגיה, לערוך רוד-שואו ראשוני בקרב גופים פיננסיים ולקבל אינדיקציות ממשקיעים לגיוס של כ-75 מיליון דולר.

אתמול מלאו בדיוק 4 חודשים מאז הודיע מנכ"ל בנק הפועלים אלי יונס שהוא מוותר על התענוג הגדול של עבודה עם שלמה נחמה, דני דנקנר, סקוט שאי ושאר הדירקטורים הבוחשים ללא הרף בניהול של הבנק הגדול במדינה.

באופן סמלי קיבלנו אתמול גם פרספקטיווה משעשעת לאורך הזמן שלוקח לבעלי השליטה בבנק למצוא לעצמם מנכ"ל חדש. הם עוד לא הצליחו לסמן מועמד שמקובל עליהם לתפקיד - ואילו יונס שמכהן עדיין כמנכ"ל כבר הספיק ליזום פרויקט חדש, להתקדם בתהליך של גיוס קרן ענקית להשקעות, שזאת משימה לא פשוטה כלל ועיקר על רקע מצב המשק.

תהליך המינוי של מנכ"ל בנק הפועלים הוא אחת הפארסות המוזרות ביותר שראינו בשנים האחרונות בענף הבנקאות. כל שבוע מביא עמו בשורה חדשה: פעם שי טלמון, פעם צביקה זיו, פעם מישהו מחו"ל ופעם מסבירים שבכלל מחפשים מישהו חדש ומפתיע.

אצל בנק הפועלים הפארסות במינוי מנכ"ל היא כבר מסורת. תהליך מינויו של יונס עצמו היה לא פחות מביך: במשך חצי שנה בישלו שלמה נחמה ודני דנקנר את ההדחה של עמירם סיוון, ורק אחרי אינספור הדלפות סיוון הבין שהוא בחוץ ומוטב שיתפטר.

האם חסרים מנהלים בכירים במשק? כנראה שלא - יש עודף של מנהלים בכירים המחפשים עבודה, ובבנק הפועלים יש לפחות שני מועמדים ראויים לתפקיד.


עיכוב פוליטי

העיכוב במינוי המנכ"ל נובע מהרבה סיבות שהן בסופו של דבר סיבה אחת: הפוליטיקה של בעלי השליטה בבנק. לכל אחד מהדירקטורים הנציגים של בעלי השליטה יש אג'נדה משלו: אחד רוצה להבטיח שהוא יישאר האיש החזק בבנק; שני רוצה להמשיך לשלוט בחברה הבת האמריקאית סיגניצ'ר; שלישי חושב איך הוא ימשיך להיות מעורב בבנק גם לאחר מינוי מנכ"ל חדש; ורביעי לא יודע מה הוא רוצה בכלל אבל יש לו יועצים שיודעים טוב מאוד מה הם רוצים.

לכאורה אין נזק גדול במיוחד בהתמשכות המו"מ על מינוי מנכ"ל חדש לבנק. הפועלים הוא נושאת מטוסים ענקית שהמהירות והכיוון בה נעים חזק הרבה יותר מכל מנכ"ל זה או אחר.

לבנק הפועלים יש נכס אחד אדיר והוא צבא ענק של לקוחות קטנים שמניבים לו הכנסות של מיליארדי שקלים בימי גאות ושפל - קופות גמל, קרנות נאמנות, כרטיסי אשראי ועמלות על פעולות הכי בסיסיות.

לנכס הזה לא אחראים שלמה נחמה ואפילו לא עמירם סיוון - הם דווקא התמחו במתן אשראי לאנשי עסקים בריביות נמוכות: מי שהפך את בנק הפועלים למעצמת לקוחות קטנים היה מנכ"ל שבחר לצאת מתפקידו דרך החלון: יעקב לוינסון רתם את הכוח האדיר של ההסתדרות בשנות ה-70 וה-80 להפיכת הבנק למספר 1 במשקי הבית בישראל.

ואולם ההתמשכות של התהליך לבחירת מנכ"ל חדש לבנק היא הביטוי הבולט ביותר לדרך המוזרה של התנהלות דירקטוריון בנק הפועלים, לרצון העז של הדירקטורים ובעלי השליטה לבחוש בכל דרך בניהול של הבנק ולניסיונות הסמויים של כמה מהם למנף את הכוח שנובע מהמעורבות בבנק לקידום ענייניהם הפרטיים.

בנק הפועלים הוא לא היחיד שבו הדירקטוריון עוסק רוב הזמן במאבקי כוח: בבנק המזרחי ובבנק אגוד יש תופעה דומה. אלא שהפועלים הוא הבנק הגדול בישראל, יש לו תפקיד משקי וממלכתי, הוא ספק האשראי החשוב במשק והגורם המשפיע ביותר בסקטור העסקי.

ההתנהלות של בעלי העניין בבנק הפועלים בדרך בחירת המנכ"ל עשויה להיות אינדיקציה רעה מאוד להתנהלות ולמעורבות שלהם בבנק - ולציפיות שלהם מהמנכ"ל שייבחר.


בעלי השליטה רוצים לשים גבול ללהמן

בעלי השליטה בבנק יצאו לפני כמה שבועות למאבק במפקח על הבנקים יואב להמן על הסמכויות שהוא מבקש לעצמו בזכויות וטו על מינוי דירקטורים ומנהלים, וטענו שהוא פוגע להם בזכות הקניין ומקשה עליהם בניהול של הבנק.

הם צודקים - צריך לשים גבולות להתערבות המפקח בניהול הבנקים; עודף הרגולציה יגרום לתופעות לוואי חמורות ועלול בסופו של דבר רק להגביר את הסיכונים שייטלו מנהלי הבנקים.

אבל קודם לכן צריך לשים גבולות ברורים הרבה יותר בין בעלי השליטה בבנק הפועלים לבין ההנהלה והבנק - כי עם כל הכבוד למניות השליטה של הבנק שהם קנו בהפרטה בכספם הטוב (או בכסף של בנק לאומי), הרי 300 מיליארד השקלים שהם שולטים עליהם באמצעות הבנק - הם לא שלהם, אלא שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#