איך מכינים גלידה בתוך תנור? - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך מכינים גלידה בתוך תנור?

כמה תהיות מוניטריות ומקרו-כלכליות בעקבות צפייה מקרית ב"מאסטר שף"

14תגובות

בדרך כלל איני חובב של תוכניות בישול או תוכניות ריאליטי בטלוויזיה. ערוץ ההיסטוריה או נשונל ג'יאוגרפיק יותר פופולריים אצלי בשלט. אבל בשבוע שעבר, די במקרה, נתקלתי במונח חדש שאותו לא הכרתי בעבר, דווקא בתוכנית ריאליטי ובישול שאליה נחשפתי בחצי אוזן.

התוכנית המדוברת היא פצצת הרייטינג "מאסטר שף", והמונח החדש שלמדתי הוא "טמפרור". למי שלא צפה בתוכנית, והמלה עדיין זרה לו, נסביר שמדובר בתהליך שקיבל את שמו מהמלה טמפרטורה, ובו מחממים ומקררים שוקולד בתהליך מבוקר כך שתכונותיו משתנות - ואז ניתן להשתמש בו ליצירת קינוחים מרשימים ובניית קונסטרוקציות שלא היו מביישות מהנדסים מדופלמים.

אלדד רפאלי

כהדיוט מושלם בתחום הבישול בכלל ובתחום השוקולטריה בפרט, התרשמותי מהתהליך כפי שהוצג בתוכנית היא כזו: מדובר בעסק מסובך, שלא פעם ולא פעמיים נכשל - ואז אתה מוצא את עצמך מחזיק ביד שברי שוקולד שלא ברור לך איך הם אמורים להתחבר, ואתה מרוח כולך בשוקולד דביק.

מכיוון שכל העניין הזה קורה תחת לחץ זמנים ובתחרות, אתה גם מתוסכל ומתוח, ויכול להגיע לסף דמעות. מידת הנחישות והדבקות במטרה (ואולי יש לומר דביקות במטרה) של המתמודדים היתה בהחלט ראויה לציון, ואיני אומר זאת בציניות.

ביחס לתוכניות ריאליטי אחרות - דוגמת "הישרדות" או "האח הגדול" - המעלות על נס תככנות או התנהגות ביזארית ומציצנות, הרי שתוכנית כמו "מאסטר שף" לפחות מעודדת כישרון, עבודה קשה, רצון ללמוד ולהשתפר ושאיפה להצטיינות. אלה ערכים ראויים בכל תחום, ולא רק בבישול. לכן, גם אם כל אלה עטופים בפומפוזיות מסוימת, לא נורא.

אבל נחזור לטמפרור, ולהקשר שלשמו התכנסנו כאן. כשהבנתי במה מדובר, לפתע הבזיקה בראשי המחשבה: הרי טמפרור זה בדיוק מה שנגידי הבנקים המרכזיים בעולם מנסים לעשות. הם מנסים לבנות, או לפחות להחזיק על כנם, מבנים כלכליים מורכבים, תוך תהליך של חימום וקירור הדרגתיים ומבוקרים של הכלכלה. ובדיוק כמו חלק מהמתמודדים בתוכנית הבישול, גם הם מוצאים את עצמם לא פעם מחזיקים שברים ביד ומרוחים בנוזל חם ודביק.

המטמפררים: גרינספאן וברננקי

קחו למשל את נגיד הבנק המרכזי המיתולוגי של ארה"ב אלן גרינספאן. לא בכדי הוא כונה בזמנו "המאסטרו" (ואולי היה ראוי לקרוא לו "המאסטרו שף"). בשנות ה-90 הוא חימם את הכלכלה כדי להתגבר על משברים בשווקים המתפתחים, אלא שהניסיון לחמם אותה רק עד למידה הנכונה לא צלח, ובוול סטריט נוצרה בועת מניות עצומה. ואז, בניסיון הקירור המבוקר, הבועה התפוצצה בקול רעש עז, והנה מצאנו את עצמנו בהאטה כלכלית, מחזיקים שברים ביד ומרוחים בלכלוך.

לא נורא, בנחישות ובהתמדה מתחילים מחדש. אוספים את השברים ומחממים אותם מחדש בתהליך מבוקר, בשאיפה לבנות שוב. אלא שהשליטה בתהליך החימום מסובכת מכפי שנדמה, והתוצאה היא בועות אשראי ונדל"ן שלידן בועת המניות נראית כמו מיני-בועה. ואז, כשאתה מתחיל לנסות לקרר את העסק באופן הדרגתי, כל המבנה מתפרק לך בידיים, תוך קריסה כוללת של המערכת הפיננסית - ושוב אתה מוצא את עצמך מחזיק ביד שברים ומרוח כולך. זה כמובן הזמן לפרוש מהתוכנית ולהעביר את השרביט למתמודד הבא, שעסוק מאז באיסוף השברים וחימומם מחדש בניסיון לבנות שוב את המבנה היציב הנכסף.

המתמודד הבא, בן ברננקי, מנסה עוד ועוד לחמם את העניינים, ונראה שבינתיים יש הצלחה מסוימת. לפחות חלק מהשברים התאחו. אלא שאם ניתן ללמוד מניסיון העבר, הבעיה בטמפרור הפיננסי הזה, ונראה שכך הדבר גם בשוקולד, נעוצה פחות בתהליך החימום. הבעיה נוצרת דווקא כשמגיע זמן הקירור הנשלט, והניסיון לבנות ולייצב קונסטרוקציה יציבה מנוזל חם ודביק. פתאום, מעשה שטן, הכל נסדק ונשבר, ומתברר שמשהו בתהליך יצא מאיזון ושצריך להתחיל הכל מחדש. לכן, המבחן האמיתי של המדיניות הכלכלית הנוכחית אינו ביכולת לחמם את הכלכלה ולנסות לאסוף את השברים. זה, כפי שראינו בעבר, קל יחסית. אם אתה מכניס את כל השברים מחדש לסיר ומחמם אותם, אתה מקבל מחדש את חומר הגלם הנוזלי. אין מה למחוא כפיים לתהליך הזה. המבחן הוא ביכולת להחזיר את כל העניין הזה למצב יציב, וכאן נראה שפעם אחר פעם התהליך אינו מצליח.

גם בחיים, כמו בתוכנית ריאליטי, השעון מתקתק והזמן אינו בלתי מוגבל. מתישהו בעתיד, והמועד הזה מתקרב והולך, יהיה הכרח להפסיק את החימום - שכן לא ניתן לסמוך לנצח על ריבית אפסית, הדפסת כסף ויצירת גירעונות כרוניים כמנוע חימום כלכלי. השאלה הגדולה היא אם תהליך הקירור הפעם, בשונה משני ניסיונות הקירור הקודמים שתוארו כאן, יסתיים במבנה יציב ונאה - או שמא שוב נמצא את עצמנו מחזיקים שברים ומרוחים בשוקולד חם ודביק. ההימור שלי: התסריט המוכר יחזור על עצמו, שכן מפעם לפעם גם החימום נהפך לאגרסיבי יותר ונשלט פחות.

ומכאן למציאות שלנו. כשהמאסטר שף בוושינגטון מפעיל תנורים במלוא העוצמה, לכל יתר השפים הזוטרים בעולם, לרבות נגיד בנק ישראל, אין ברירה אלא ליישר קו ולחמם גם הם. כשהריבית הנומינלית על הדולר אפסית והריבית הריאלית שלילית, אינך יכול להחזיק ריבית גבוהה על השקל מבלי לחזק משמעותית את שער החליפין, ובכך לפגוע ביצוא ובפעילות הכלכלית. התנור שהופעל בוושינגטון כה חזק שאינך יכול להתנגד לו.

אלא שלנו בישראל יש בעיה אחרת. הפעלת התנורים יוצרת חימום יתר של ענף הנדל"ן ועליית מחירים מתמשכת. השילוב של המבנה הבעייתי של ענף הנדל"ן, הדמוגרפיה, המחסור בקרקעות זמינות לבנייה, תהליכי התכנון וצווארי הבקבוק הרבים עם ריבית נמוכה יוצר עליות מחירים מצד אחד, והיקף פעילות שמתחת לרמה האופטימלית מצד שני.

הבעיה של פישר

כאן נכנס בנק ישראל לבעיה שאפילו חבר השופטים ב"מאסטר שף" לא נאלץ להתמודד עמה, ולא הטיל משימה מורכבת כזו על המתמודדים. המשימה היא: איך מכינים גלידה בתוך תנור? מצד אחד, הנסיבות העולמיות וההאטה המקומית מחייבות, כפי שאמרנו, הפעלת תנור מוניטרי; מצד שני, כתוצאה מכך, חלק אינטגרלי ומהותי מהתבשיל הכלכלי, ענף הבנייה, נכנס לסחרור של עליות מחירים תוך חשש ליציבותו, ופגיעה כואבת בסיכוייהם של צעירים להגיע לדירה.

המצב הזה מציב בפני מקבלי החלטות אתגר משולש: מצד אחד לא לכבות את התנור המוניטרי, כדי לא להאט את הפעילות הכלכלית הכוללת. מצד שני להרגיע את עליות המחירים, שהן בחלקן הגדול פרי פעילות התנור; ואת כל זה יש לעשות מבלי לפגוע בקצב הבנייה של פרויקטים חדשים ומבלי להוריד את היקף הפעילות בענף. הורדת הפעילות בענף היא תוצאה מאוד לא רצויה, הן מפני שהיא תקטין את ההיצע ותמנע למעשה ירידת מחירים, ואולי אפילו תיצור עליית מחירים, והן מפני שהיא תפגע בכלל הפעילות הכלכלית ובהכנסות ממסים.

בינתיים, יש סימנים שדווקא זה מה שקורה, והתחלות הבנייה ב-2012 יורדות לעומת השנה הקודמת. זוהי התפתחות שלילית שנקווה שתתהפך, אם כי הסימנים לצערנו הם דווקא הפוכים.

מה שבנק ישראל מנסה לעשות הוא לתמרן בין האילוצים האלה. מצד אחד להמשיך להחזיק את התנור על חום גבוה, ובאמצעים רגולטוריים ומינהלתיים להחליש את הביקושים בשוק הדיור דרך הקטנת המימון לרוכשי דירות להשקעה, מבלי לפגוע ביכולת המימון של רוכשי דירות ראשונות. עוד מוקדם לומר אם זה יצליח, אבל ניסיון העבר אינו מנבא טובות. קשה מאוד להפעיל תנור על אש גבוהה מצד אחד, ומצד שני להגיד באמצעות צווים לחלק מהתבשיל "אל תתחמם יותר מדי!". אם זה יצליח, זה יהיה באמת הישג מרשים, שיזכה את סטנלי פישר בתואר "המאסטר שף של ישראל".

בינתיים נראה שנצטרך להמתין ולראות איך כל הטמפרור הכלכלי הגלובלי המאתגר הזה יסתיים. אולי כדאי למעצבי המדיניות בכל העולם לנסות להתיימר פחות, להבין את המגבלות של יכולותיהם ואמצעי המדיניות שלהם, וללכת על דברים פשוטים יותר מאשר מבנים מורכבים וקינוחי שוקולד. אולי כדאי לתרגל קודם משהו פשוט יותר. שקשוקה, מישהו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#