הפתרון לבעיית האי-שוויון: מתקפה על המונופולים

ה"אקונומיסט" קורא להפסיק לטאטא את בעיית הפערים אל מתחת לשטיח

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

>> הפתעה לא נעימה ציפתה בסוף השבוע האחרון לחלק מהמנויים הוותיקים של המגזין הבריטי המשפיע "אקונומיסט".

קוראי המגזין, שהגרעין הקשה שלהם הוא האליטה הכלכלית העולמית, חובבת הקפיטליזם הגלובלי, מצאו על שער המגזין איור של יד גדולה שעוזרת ליד קטנה ונמוכה להגיע לפירותיו של עץ, עם הכותרת "פרוגרסיביות אמיתית: הפוליטיקה החדשה של הקפיטליזם והאי-שוויון". בפרויקט השער המיוחד, התופס נתח גדול מהגיליון, מכריז המגזין שאי-שוויון הוא אתגר חברתי, כלכלי ופוליטי מהחשובים ביותר של העידן הנוכחי.

חלק מהקוראים אכן התאכזבו מהיוזמה של ה"אקונומיסט", ובטוקבקים באתר העיתון אפשר למצוא רבים שהתלוננו על כך שהמגזין השמרני והקפיטליסטי מסמן את האי-שוויון כבעיה מרכזית - ומצביע על מדיניות ממשלתית, ולא על הגלובליזציה ועל הטכנולוגיה, כסיבה מרכזית לגידול בפערים.

צילום: רויטרס

אלא שלעורכי "אקונומיסט" לא היתה ברירה: בשלוש השנים האחרונות הופיע גל של מחקרים, ספרים וניתוחים על האי-שוויון הגדל בעולם ב-30 השנים האחרונות ועל הסיבות האמיתיות לו. בעקבותיהם, פוחתת והולכת ההצלחה של האלפיון העליון באילוף פוליטיקאים, אקדמאים ועיתונאים - באמצעות הכסף והכוח שלו - לשיווק הרעיון שהאי-שוויון העצום הוא חלק אינטגרלי והכרחי מכלכלת שוק.

מהפכה תודעתית תופסת תאוצה - וגם המאמינים האדוקים ביותר בשוק החופשי מבינים שהאי-שוויון אינו משרת את הצמיחה והשגשוג, אלא פוגע בהם.

הנתונים במחקרים השונים חוזרים על עצמם: המאיון בארה"ב הכפיל את חלקו בהכנסה הלאומית מ-10% ל-20% מאז 1980, יש מחקרים הטוענים שהממשל האמריקאי מעניק סובסידיה סמויה של 30 מיליארד דולר בשנה לוול-סטריט לבנקים שהם גדולים מכדי ליפול, כשליש עד חצי מהשכר של המנהלים לא נובע מכישרון, האי-שוויון בהכנסה פוגע בצמיחה, ביציבות ומייצר משברים פיננסיים ויוצר אי-שוויון בהזדמנויות ומוריד את הניידות החברתית.

גיליון האי-שוויון של "אקונומיסט" הוא חומר קריאה חשוב עבור מקבלי ההחלטות בישראל - גם השמאל וגם הימין הכלכלי לא יאהבו לקרוא אותו. הימין יגלה שהאי-שוויון הוא לא רק תוצאה של גלובליזציה ומהפכת טכנולוגיה, אלא לעתים קרובות מדיניות ממשלתית; והשמאל יגלה שהגדלת הוצאות הממשלה היא לא הפתרון ליצירת משק עם שוויון הזדמנויות גדולות יותר.

"אקונומיסט" מציע שלוש דרכים עיקריות לממשלות להתמודדות עם האי-שוויון והנזקים הכלכליים והחברתיים שהוא מייצר. הראשונה שבהן מוכרת היטב לקוראי TheMarker - היא מהווה חלק מהאג'נדה של העיתון: מלחמה נגד השחיתות והמקורביזם, בעד הגדלת התחרות במשק ורפורמות במערכת הפיננסית.

"אקונומיסט" טוען את מה שנטען כאן שוב ושוב בשנים האחרונות - חלק גדול מהאי-שוויון, בעיקר בשווקים מתפתחים אך גם במפותחים, נובע מקיומן של קבוצות אינטרסים חזקות ששואבות רנטות מונופוליסטיות לעצמן על חשבון הציבור. זה יכול להיות באמצעות קרבה לשלטון, שחיתות, יצירת מבנים מונופוליסטיים או מערכות פיננסיות שמקבלות סובסידיות סמויות מהשלטון מכיוון שהן גדולות מדי מכדי ליפול.

המלחמה שאסרה הממשלה בישראל על הריכוזיות המונעת תחרות ומחזקת את קשרי ההון-שלטון (ולעתים גם עיתון) המושחתים במדינה היא בדיוק מה ש"אקונומיסט" ממליץ לממשלות בעולם לבצע.

לפני כשנה המלצנו ב-TheMarker לממשלת נתניהו לאמץ את הגישה של נשיא ארה"ב לשעבר טדי רוזוולט לעולם העסקים, ולצאת במתקפה נגד הכנופיות הקטנות והחזקות שהשתלטו על מונופולים ומוסדות פיננסיים, הרסו את היזמות והכישרון וסירסו את כל כלבי השמירה של הדמוקרטיה והשוק החופשי - כולל העיתונות ("אובמה חוזר לקנזס, נתניהו עדיין לא", MarkerWeek, 8.12.2011). הזכרנו את הנאום המפורסם של רוזוולט בקנזס ב-31 באוגוסט 1910 כסוג הרטוריקה שצריכה לחדור לפוליטיקה הישראלית.

גם "אקונומיסט" מוצא עכשיו בדיוק את הנאום הזה, בן יותר מ-100 שנה, כמעורר השראה ומתאים כיום: "בראש סדר העדיפויות צריכה להיות מתקפה רוזוולטיאנית על המונופולים ועל קבוצות האינטרסים הקיימים - בין אם זה חברות ממשלתיות בסין או בנקים גדולים בוול סטריט. העולם המתפתח, בפרט, צריך להציג שקיפות גדולה יותר של הממשלה ומדיניות הגבלים עסקיים (תחרות וריכוזיות. ג"ר) אפקטיבית יותר. זה לא מקרי שהאיש העשיר בעולם - קרלוס סלים - הרוויח את כספו מתעשיית הטלקום המקסיקאית, שם הלחצים התחרותיים היו נמוכים והמחירים גבוהים", תוקף "אקונומיסט" הקפיטליסטי ומזכיר לנו, כשהוא בוחר דווקא לציין את סלים המקסיקאי - איש הטלקום - מי היו עד לפני שנה האנשים החזקים ביותר בישראל - בעלי השליטה בחברות התקשורת הישראליות.

ההמלצה השנייה של "אקונומיסט" היא להוביל רפורמות בהוצאה הציבורית הממשלתית, במערכות הפנסיה ולהגדיל את התמיכה בצעירים ובחינוך. ההמלצה השלישית היא לבצע רפורמות במס שלא מענישות את העשירים, אלא יוצרות מערכת מס אפקטיבית יותר ופרוגרסיבית יותר: שיעורי מיסוי נמוכים יותר ואכיפה טובה יותר, ביטול פטורים והטבות שמגיעים לעשירים והגדלת השיעורים במיסוי שמוטל בעיקר על עשירים, כמו מס רכוש.

קוראי TheMarker מכירים היטב את המיקוד של העיתון במלחמה במקורביזם, בשחיתות ובבעלי האינטרסים החזקים - המונופולים הפרטיים והממשלתיים, כמו גם בחשיבות העצומה שאנחנו רואים בביצוע רפורמות במגזר הציבורי, שיהפכו אותו לחזק יותר ולאפקטיבי יותר - ולא לגדול יותר.

הפרויקט המיוחד של "אקונומיסט" מבטא שינוי גלובלי בתודעה ובתפישות של כלכלנים ומקבלי החלטות בכל העולם: הגיע הזמן להשליך הצידה את הסיסמאות הישנות, מהסוג שמאפיין את קמפיין הבחירות הנוכחי שהחל השבוע בישראל, ולחפש פתרונות אמיתיים, לא פופולריים, לא פשוטים - לאי-שוויון בישראל: לא רק כיצד שופכים עוד כסף ממשלתי ומחלקים את העוגה - אלא כיצד מייצרים מבנה משק ציבורי ופרטי עם יותר יצירה וכישרון ופחות בורות שומן וסיאוב - משק שבו יש יותר שוויון בהזדמנויות, יותר ניידות חברתית ופחות אי-שוויון כלכלי וחברתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ