ביהמ"ש דחה הצעת נאמן קווי אשראי להסדר חוב

המשמעות היא שתיק הפירוק העיקרי כנגד החברה, המתנהל למעלה מעשור, ימשיך להתברר בניגוד לרצונם של ראשי החברה

שוקי שדה
שוקי שדה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
i-gold advertisement
מעבר לטוקבקים
שוקי שדה
שוקי שדה

בית-המשפט המחוזי בתל אביב דחה היום את הצעת נאמן חברת קווי אשראי, יו בנק, להסדר חוב מול נושי החברה בשל פגמים מהותיים שהתגלו בתהליך. זאת, על אף שההצעה אושרה ברוב קולות במהלך אסיפת נושים שהתקיימה לפני חודשיים.

קובי מימוןצילום: מוטי קמחי

המשמעות היא שתיק הפירוק העיקרי כנגד החברה, המתנהל למעלה מעשור, ימשיך להתברר בניגוד לרצונם של ראשי החברה, קובי מימון וחיים צוף, שביקשו בחודשים האחרונים לקדם מהלך של הסדר חוב שיסיים את הפרשה ובכך להימנע מהסיכון שבהמשך התביעה העיקרית. השופט איתן אורנשטיין מתח ביקורת על התרומה הנמוכה של נתבעי קווי אשראי להסדר המוצע - 26 מיליון שקל לעומת חוב של 500 מיליון שקל - וכתב כי הם מבקשים "לקנות סיכון בנזיד עדשים".

בהחלטה נמתחה ביקורת על מימון באופן אישי, בהקשר לסכום הנמוך שהיה משלם - "תרומתו היא רסיסי אחוזים מהנתבע, ואינה עומדת באמות המידה מתקבלות על הדעת". בהחלטה נמתחה ביקורת גם על חברו הטוב של מימון, מאמן הכדורגל אברהם גרנט, שניסה לסייע לו בקניית אגרות חוב בסכום של כ-6 מיליון שקל, ובכך להצביע בעד ההסדר שהוצע".

בעשור האחרון מנסה מפרק קווי אשראי, עורך-הדין יצחק מירון , להשיג את החוב האבוד של קווי אשראי, שהתמוטטה בשנת 97' ומנהלה דאז, יובל רן, עזב את הארץ. כבר לפני עשור מירון טען שלפני 15 שנה השתלטו מימון וצוף על החברה בדרכים לא כשרות.

בינואר 2011 חלה התפתחות דרמטית כאשר מירון טען בבית המשפט, בהסתמך על מידע שהציג בפניו רן (החי כיום בטקסס), שמימון וצוף השתלטו על החברה תוך כדי תשלום שוחד למנהליה. השניים מכחישים בתוקף טענה זו. בניגוד לטענות שהעלו מימון וצוף בדיונים המשפטיים לפיה תביעת הפירוק העיקרית אינה רצינית ואין בה דבר, קבע השופט אורנשטיין, לאחר שבחן את פרטי התביעה ומבלי לקבוע דבר בקשר להליכים עצמם ש שתביעת הפירוק שהגיש מירון היא תביעה רצינית ש "אין להקל בה ראש".

דחיית השופט אורנשטיין את ההסדר היא צעד יוצא דופן, משום שההסדר אושר על-ידי רוב בעלי אג"ח, באסיפה שהתקיימה בחודש יולי האחרון. ואולם, ההסדר נדחה בעקבות פגמים לא מעטים שהתגלו בהליך האישור, ועיקרם הוא שבעלי אגרות-החוב הרגילים הצביעו כנגד האינרטס הכלכלי שלהם עצמם, דבר שהוא מנוגד לכל היגיון. "צודקים המפרקים בטענתם שההסדר שהם מציעים עדיף מבחינה כלכלית לנושים הרגילים ולבעלי האג"ח בכלל", פסק אורנשטיין, "שומה היה על הנושים הרגילים לתמוך בהסדר המפרקים .תמיכת הנושים הרגילים ובכללים בעלי האג"ח ברוב מוחץ דווקא בהסדר הנאמן , שהינו פחות טוב להם, היא בלתי סבירה בעליל ואינה עומדת במבחן התוצאה".

לפי ההצעה של מימון, צוף ויתר הנתבעים שהוגשה על-ידי נאמן החברה, יו-בנק (שיוצג על-ידי עו"ד אופיר נאור), מחזיקי האג"ח יקבלו 29% עם תוספות שונות, סכום שאמור מגיע ל 26 מי ליון שקלים. מנגד, העלו מפרקי החברה הצעה לקנות את החוב, שמומנה על-ידי איש העסקים ערי סטימצקי, ולפיה מחזיקי אגרות החוב יקבלו 33% מהחוב, עם תוספות שונות. אם היה מתקבל הסדר זה, ייתכן שבעלי החוב היו מקבלים יותר, מכיוון שהתביעה העיקרית הייתה ממשיכה להתנהל. ואולם, בית-המשפט לא אישר גם את ההסדר הזה, משום שלא היה לו רוב באסיפת הנושים. עם זאת, הוא לא פסל אישור ההסדר בעתיד, אם יימצא לכך רוב.

עיקר הביקורת על הסדר הנאמן נובעת מזהות שלושה משתתפים באסיפת בעלי-אגרות החוב שהחזיקו כ-11 מיליון שקל אגרות-חוב נקובים, מתוך 13 מיליון שקל, והצביעו בעד הצעת הנאמן. בית-המפשט קבע שלא ניתן הסבר ענייני מדוע הם הצביעו בצורה זו, ולא ניתנו לו נימוקים שהם לא פעלו ממניעים פסולים. אחד מהם הוא מאמן הכדורגל אברהם גרנט שקנה באמצעות חברה פנמית בשם בלומינס שבבעלותו, אגרות חוב בסך 5.8 מיליון שקל.

. במשך כחודשיים לא הייתה ידועה של גרנט, והוא כונה בעיתונות "המשקיע המסתורי": "היותו של מר גרנט מצוי בקשרי חברות עם מימון מטיל לכאורה ספק בשיקוליה העניינים של בלומינס בתמיכה בהסדר שעדיפותו פחותה לבלומינס", נכתב בהחלטה.

עתה, כאמור, צפויים להימשך ההליכים בפרשת קווי אשראי, שממשיכה להסעיר את שוק-ההון המקומי. האירוע הדרמטי הבא שצפוי בפרשה הוא בואו לארץ של יובל רן, שצפוי להעיד כנגד שותפיו לשעבר מימון וצוף ולפרט מעל דוכן העדים , לפרטי-פרטים, את מה שאירוע באמצע שנות התשעים, בעת שהשליטה על חברות הנפט , ובכלל זה קידוח תמר, עברו לידיהם של מימון וצוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker