"דנקנר השקיע 385 מ' ש' מכספי הציבור ב'מעריב' בלי היגיון כלכלי" - שוק ההון - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"דנקנר השקיע 385 מ' ש' מכספי הציבור ב'מעריב' בלי היגיון כלכלי"

חוות דעת כלכלית, המצורפת לבקשת תביעה נגזרת נגד דסק"ש בשל ההשקעה במעריב, קובעת כי "הערכת שווי אובייקטיבית בעת הרכישה היתה מצביעה על כך שהעיתון חדל פירעון" ■ ההפסד של דסק"ש במעריב: 385 מיליון שקל ■ מדסק"ש לא נמסרה תגובה

38תגובות

>> לא מעט אנשי תקשורת הרימו גבה במארס 2011, כשנודע כי אי.די.בי של נוחי דנקנר החליטה לרכוש את "מעריב". לאחר שנים רבות של פרפורי גסיסה והפסדים תפעוליים כרוניים, היה ברור לכל כי "מעריב" יהיה העיתון המודפס הראשון שישלם את מחיר שגובה המהפכה הדיגיטלית. עופר נמרודי וזכי רכיב כבר יצאו מ"מעריב" בשן ועין, אך מדוע החליט נוחי דנקנר להכניס את החברה הציבורית שלו, דיסקונט השקעות, למיטה חולה זו?

לפי שעה אין תשובה לשאלה הזאת, אך ההחלטה של דנקנר לקחת כסף ציבורי ולהזרים אותו ל"מעריב" התפוצצה לו בפנים בשבועות האחרונים. "מעריב" לא שינה את מסלולו העסקי, המשיך לשרוף מזומנים בקצב גובר והולך, והישרדותו נעשתה תלויה עוד יותר ביכולת של דסק"ש להזרים כספי ציבור שבניהולה לקופת העיתון. כאשר קבוצת אי.די.בי נכנסה בעצמה לקשיים תזרימיים, היא נאלצה לעצור את ההזרמות ל"מעריב", וכך הגיע העיתון בשבועיים האחרונים לסף פירוק.

טרגדיית "מעריב" היא בראש ובראשונה הטרגדיה של 2,010 עובדיו, שיפוטרו כפי הנראה אחרי החגים, אך עובדי "מעריב" אינם המפסידים היחידים. בעלי המניות של חברת דיסקונט השקעות עשויים להפסיד יותר מ-385 מיליון שקל בגין ההרפתקה התמוהה הזאת, שארכה בקושי 15 חודשים. לפני שבועיים התעוררו כמה בעלי מניות מקרב הציבור והגישו נגד דירקטוריון דסק"ש בקשה לתביעה נגזרת, שבה הם טוענים כי ההחלטה לבצע השקעה כושלת זו נעשתה בניגוד לחובת הדירקטורים של דסק"ש לשמור אמונים לחברה.

במסגרת בקשה זו, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, צורפה חוות דעת כלכלית של ד"ר מאיר אמיר. אמיר הוא כלכלן שבין שאר עבודותיו סיפק חוות דעת עבור בעלי האג"ח של בזק בעניין הפחתת ההון בחברה, ויחד עם הכלכלן אביה ספיבק סיפק את העבודה הכלכלית בנושא מחירי הקוטג', שהוגשה במסגרת תביעה ייצוגית נגד תנובה.

אמיר נחרץ מאוד בחוות הדעת, וטוען כי ההשקעה של דסק"ש ב"מעריב" "נעשתה ללא שיקול דעת של ממש, ללא בדיקה כלכלית מעמיקה, מבלי שנלקחו בחשבון ההשלכות ההרסניות שתהיינה להשקעה זו על דסק"ש, בלי שנשקלו מראש ההוצאות הרבות הנוספות בהן תחויב דסק"ש והזרמת כספים נוספים ל'מעריב' לאחר ביצוע ההשקעה הראשונית, בלי לנסות להעריך את ההשפעה ארוכת הטווח של ההשקעה על תזרים המזומנים של דסק"ש, עובר להשקעה זו, ובלי לקחת בחשבון את הפגיעה הקשה במוניטין של דסק"ש ובשווי השוק שלה, כתוצאה מביצוע השקעה כושלת זו". "כיצד ועל מה ולמה הביאה דסק"ש את עצמה למצב המביך הזה, ומתי וכיצד ייפסק המחול המקאברי שבו כספי החברה הציבורית דסק"ש מושקעים, נשפכים, לבור ללא תחתית?", שואל אמיר.

אוליבייה פיטוסי

"אין אנו רואים כיצד דסק"ש תוכל להחזיר לעצמה חלק כלשהו מהסכום של כ-370 מיליון שקל אשר העבירה לעיתון, ישירות ובעקיפין, במהלך 15 החודשים האחרונים. יתרה מכך, יש יסוד מוצק לחשוב שהסכום הסופי, סך כל הוצאות דסק"ש בגין עסקת ‘מעריב', יעלה על הסך הזה. בנסיבות אלו, אומדן נזק של 370 מיליון שקל יוכל אפילו להיחשב שמרני". מאז נכתבה חוות הדעת הכלכלית נוספו לאומדן הנזק 15 מיליון שקל בגין ההזרמה שבוצעה ביום שישי האחרון, לצורך תשלום משכורות אוגוסט לעובדי "מעריב", כך שסך ההפסד המינימלי הוא כעת 385 מיליון שקל.

להערכת אמיר, "ניתן היה לחזות את ההתפתחויות הדרמטיות השליליות שאירעו ב'מעריב' במהלך 15 החודשים האחרונים". אמיר מצביע על נתונים רבים מהדו"ח הכספי של "מעריב", שבהם מוצגת תמונתו הסופנית של העיתון: "עיקרי מאזן החברה לסוף שנת 2010 היו אל נכון ידועים להנהלת דסק"ש עת קיבלה את החלטתה להשקיע בחברה. במועד זה היה לחברה הון עצמי שלילי בסך 31 מיליון שקל; התחייבויות שוטפות של 293 מיליון שקל, מרביתן לבנקים, וכנגדן היו לחברה נכסים שוטפים של 129 מיליון שקל בלבד, דהיינו הון חוזר שלילי של 164 מיליון שקל". אמיר מעריך כי לולא גיוס הון בהנפקת איגרות חוב בסך של כ-50 מיליון שקל שנעשה ב-2010, והזרמה של 15 מיליון דולר מצד זכי רכיב שבוצעה באוקטובר 2010, מעריב היה מגיע לקשיי תזרים מזומנים חריפים כבר במהלך 2010.

"עסקה כושלת"

"התוצאות העסקיות החמירו עוד יותר בשלוש השנים האחרונות, עם החרפת התחרות בענף עקב כניסת ‘ישראל היום' בצורה כה אגרסיבית", מוסיף אמיר. "גם התוצאות העגומות של שני המשקיעים הקודמים, שיצאו מהשקעתם בשן ועין, היו כמובן ידועות, וגם מצבה הקשה של העיתונות המודפסת בארץ ובעולם, כניסת מתחרים חדשים לשוק הפרסום, כמו גוגל ופייסבוק, שנגסו היטב בעוגת הפרסום המידלדלת, כל אלו היו בבחינת כתובת על הקיר שרק היה צריך להישיר מבט ולקרוא אותה. דעתנו היא שלא היה צורך בידע כלשהו בעיתונות מודפסת כדי להבין שעל פניו מדובר בעסקה כושלת, שכל אדם סביר עם ראש על הכתפיים, שקורא עיתונים ומצוי בכלכלה, היה דוחה אותה על הסף. ומי שלא הבין אמת פשוטה זאת בזמן אמת אולי מוטב היה שלא יתמנה דירקטור, או שלמצער יבקש שתוגש לו חוות דעת מקצועית לפני שהוא מקבל החלטה בנושא שאינו בקי בו".

אמיר מעריך כי שוויו האמיתי של מעריב בעת הרכישה היה למעשה אפס. "כל הערכת שווי אובייקטיבית שהיתה נעשית ל'מעריב' במועד זה היתה מצביעה על כך שהעיתון הוא חדל פירעון, ושוויו הוא אפס. כך סברו רואי החשבון, שאי אפשר להאשים אותם במשוא פנים כלפי ‘מעריב', וכך סבר גם בנק הפועלים אשר העדיף לקבל ליד במזומן 42 מיליון שקל ולמחוק 64 מיליון שקל כחוב אבוד, במסגרת ההסדרים לכניסת דסק"ש ל'מעריב' ביוני 2011", כותב אמיר.

עוד הוא טוען כי דירקטוריון דסק"ש לא נערך כראוי לביצוע ההשקעה ב"מעריב": "אין כל ראיה שאכן נעשתה, טרם ביצוע ההשקעה, עבודת הכנה כלכלית מקיפה בדסק"ש או שגובשה תוכנית אסטרטגית שתצדיק את ההשקעה הזאת.

"השינויים התכופים בעיתון, שינויים פרסונליים של מנהלים כלליים, מנהלי כספים ואנשי הנהלה אחרים, החלפת עורכים ראשיים, פיטורי עיתונאים, מהם ותיקים ומוכרים מאוד, שינוי בקונספציות עסקיות, שינוי במיקוד של העיתון, שינוי במבנה מוספי העיתון, הודעות על צמצום המהדורה המודפסת ומעבר למהדורה דיגיטלית, הודעה על שיתוף פעולה עם עיתונים אחרים, כל אלו מעידים כי לא היתה מעולם להנהלת דסק"ש כל תוכנית פעולה רצינית ומושכלת, שמחשבה בצדה, כאשר נטלה לידה את השליטה בעיתון לפני 15 חודש". לסיום מזכיר אמיר את הסיבה הרשמית שלפיה רכשה דסק"ש את "מעריב", וכותב כי "רכישת השליטה ב'מעריב' לא יצרה לדסק"ש שום סינרגיה עם יתר עסקיה".

מדסק"ש לא נמסרה תגובה.

סייעה לנמרודי? "דסק"ש תצטרך להסביר את הרכישה של אג"ח מעריב מהכשרת הישוב"

אחד המהלכים התמוהים שבוצעו בתקופה הקצרה שבה החזיקה דסק"ש "במעריב" היה רכישת האג"ח של "מעריב" שהוחזקו בידי הכשרת הישוב של עופר נמרודי.

בדצמבר 2011 החליטה דסק"ש לרכוש מנמרודי, שעדיין מחזיק כ-27% ממניות "מעריב", אג"ח של "מעריב" בהיקף 18.4 מיליון שקל. מהלך זה נעשה לצד רכישת האג"ח מהציבור בהיקף של 33.4 מיליון שקל.

ד"ר מאיר אמיר: "מדוע לוקחים מכספי דסק"ש, שהיא חברה ציבורית, כמעט 19 מיליון שקל ומחלצים את הכשרת הישוב מהשקעה רעה, שהשקיעה באגח ‘מעריב'? מדוע זה היה מחוייב המציאות?

"פעולה זו תמוהה, שכן ניתן היה לצפות שהכשרת הישוב לא תזכה לפירעון מוקדם של האג"ח שלה ב'מעריב'. נהפוך הוא. היא היתה יכולה להמיר אותן למניות בחברה, ולא להידרש לחילוץ - כפי שדרשו מחזיקי האג"ח מקרב הציבור.

"בכך היתה הכשרת הישוב מביעה אמון בעתיד העיתון, שהיה בשליטתה מ-1992 עת רכשה את השליטה בו מעזבונו של רוברט מקסוול המנוח. אבל הכשרת הישוב, כנראה, סברה אחרת. לא ברור, אם כך, מדוע דסק"ש הסכימה לצעד זה. גם זו עסקה שדירקטוריון דסק"ש חייב יהיה להסביר.

"מבחינת הכשרת הישוב, עסקת דסק"ש התגלתה כמשתלמת. כנגד הזרמת הון חד-פעמית של 12 מיליון שקל ביוני 2011 היא חולצה מערבות למניות גוסינסקי בסך 6 מיליון דולר וכן קיבלה בהמשך תמורה של כ-18 מיליון שקל בגין איגרות החוב שהיו ברשותה. לאור מצבה של ‘מעריב', לא נראה כי הכשרת הישוב היתה יכולה לקבל תמורה עבור האג"ח שברשותה וחילוץ מערבות גוסינסקי בדרך יותר זולה".

נציין כי דסק"ש נאלצה לרכוש את האג"ח מהציבור בשל דרישה לפירעון מוקדם עקב מצבו הקשה של "מעריב". ראוי גם לציין כי בין נמרודי ודנקנר מתקיימים יחסי ידידות זה שנים רבות, והשניים שותפים בעסקים נוספים מלבד "מעריב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם