האם דנקנר מתאים לתפקיד המפרק - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם דנקנר מתאים לתפקיד המפרק

ההתנהלות של נוחי דנקנר עד כה מוכיחה שהוא לא עומד בקריטריונים

73תגובות

כבר חודשים רבים, עוד לפני שהוצמדה הערת "עסק חי" לדו"חותיה הכספיים, עוד לפני שמעלות הורידה את הדירוג של הקבוצה, ועוד לפני שהתשואות על איגרות החוב שלה עברו את רמת ה-100% - כבר החל הפירוק של קבוצת אי.די.בי, הפירמידה העסקית הגדולה במשק הישראלי.

מי שהחל את הפירוק הוא לא אחר מאשר בעל השליטה בקבוצה, נוחי דנקנר. הוא מכר את מכתשים אגן לסינים. הוא מכר את כלל תעשיות למשקיע הרוסי-אמריקאי לן בלווטניק. הוא מכר את המ-לט ואת מקסימה - האחת לקרן פימי והשנייה לג'ורג' חורש. הוא מימש נדל"ן בישראל ובחו"ל. הוא ניהל מגעים למכירת כלל ביטוח, וניסה למכור או להכניס משקיעים לשופרסל.

לו היה מוצא קונים, כנראה היה מוכר גם נכסים אחרים, ובלבד שיצליח להימנע מקריסה ומהסדרי חוב. הפירוק הגיוני. אי.די.בי אחזקות, החברה הציבורית שבראש הפירמידה, נמצאת במצב עסקי קשה, ואם להאמין לתמחור של ניירות הערך שלה בבורסה - סופני. לחברה חובות של מיליארדי שקלים, גירעון עצום בהון העצמי, וגם אם היא יכולה לשלם את חובותיה בחודשים הקרובים, היא לא תוכל להמשיך כך בלי למכור נכסים נוספים או לגלגל חובות, צעד שאינו אפשרי כאשר איגרות החוב שלך נסחרות בפחות משליש מהערך המתואם שלהן.

הרבעון הקשה של דנקנר

למעשה, הסדר החוב של אי.די.בי כבר החל. נציגים של גופים מוסדיים המחזיקים באיגרות החוב שלה כבר מתארגנים למשא ומתן, וכבר מבקשים שלא יוצאו כספים מהקבוצה בלי תאום עמם, מחשש ל"העדפת נושים". וכאן עולה השאלה החשובה ביותר: מי האיש, או הצוות, שצריך לנהל את הפירוק של אי.די.בי?

נכון להיום, נוחי דנקנר הוא המפרק. אבל האם הוא האיש המתאים? האם הניסיון העסקי - ה-Track Record שהוא מביא, מציג אותו כאיש המתאים ביותר לביצוע הפעולה המורכבת של פירוקה של חברה החולקת את השליטה בלא מעט ענפים מרכזיים במשק? זה אולי הזמן לנתח אילו יכולות עסקיות ואילו תכונות אישיות צריך להביא לשולחן המועמד הראוי לפירוק גוף כזה.

1. מומחיות בניהול פיננסי

המפרק צריך להיות בעל יכולת פיננסית גבוהה. אי.די.בי היא חברת אחזקות, היא מחזיקה בעוד חברת אחזקות ‏(אי.די.בי פיתוח‏), שמחזיקה בעוד חברת אחזקות ‏(דיסקונט השקעות‏), שמחזיקה בחברות תפעוליות רבות. גוף שמחזיק בכל כך הרבה נכסים, ושחייב כל כך הרבה כסף לציבור, לבנקים, לקרנות פנסיה ולחברות ביטוח - דורש בראשו מומחה מנוסה לניהול פיננסי.

בשנים הראשונות לשליטתו בקבוצה נתפש דנקנר בציבור כגאון פיננסי, תוצאה של הצלחתו בגיוסי הון. אבל בשנים האחרונות התברר שהתדמית היתה שגויה: ההצלחה התבססה על אחזקת מונופולים וחברות השולטות בענפים דלי תחרות, על גיוסי הון משוק מוסדי שלא הפעיל שיקול דעת, ועל השפעה באמצעות תשלום שכר גבוה לאנשי שלומו. ברגע שהמאמצים להגביר את התחרות פגעו בדיווידנדים ובביטחונות שסיפקו החברות התפעוליות, נעצרה המכונה של גלגול החובות וכל הפירמידה החלה להיסדק.

מוטי קמחי

את רוב החברות התפעוליות של הקבוצה ירש דנקנר כשרכש אותה ממשפחת רקנאטי. אבל גם בפעולות שאותן יזם בעצמו הוא התגלה ככישלון פיננסי. הוא רכש קרקע יקרה לבניית בית מלון מגלומני בלאס וגאס עם יצחק תשובה, דקה לפני מפולת הנדל"ן בארה"ב, והפסיד את הכל. הוא רכש בבורסה חבילת מניות של הבנק השוויצרי קרדיט סוויס - מהלך של מהמר ולא של מנהל - והפסיד.

הכלל הראשון של ניהול פיננסי, שמופיע בשקופית הראשונה שמוצגת לכל תלמיד מתחיל במינהל עסקים, הוא "אל תגמור את המזומנים שלך" - ונוחי דנקנר נכשל גם בזה.

על כן, בסעיף הניהולי והפיננסי, הציון של נוחי הוא: "לא עובר את ועדת המיון".

2. שקיפות, אובייקטיביות והיעדר ניגודי עניינים

המפרק צריך להיות מנהל שקוף, אובייקטיבי, שרואה לנגד עיניו רק את האינטרס הציבורי, ושלא מבצע עסקות בעלי עניין.

אי.די.בי כבר מזמן אינה שייכת לדנקנר: הוא השקיע רק סכום נמוך בהשתלטות הראשונית, וכל שאר הכסף הגיע מהציבור. הוא שולט בחברות התפעוליות במורד הפירמידה באמצעות שיעורי אחזקה נמוכים - בדיוק הבעיה שחוקי ועדת הריכוזיות אמורים לפתור בקרוב.

דנקנר ביצע עסקה שערורייתית כשמכר את ישראייר, שבה שלט באופן אישי, לאי.די.בי. בכך הוא העביר נכס שמפסיד הרים של כסף והשתחרר מחובות אישיים למערכת הבנקאות ב-49 מיליון דולר. ישראייר לא עמדה בתחזיות הוורודות שסיפקו מעריכי השווי שדנקנר שכר, והיא הפסידה בכל אחת מהשנתיים האחרונות קרוב ל-100 מיליון שקל.

דנקנר גם קנה את העיתון "מעריב" בכספי הציבור. מעריב הפסיד תפעולית עוד קודם לכן בין 70 ל-100 מיליון שקל מדי שנה, ושרף כ-300 מיליון שקל מאז הרכישה. מדוע הוא עשה זאת? לצורכי השפעה, לצורכי כבוד או כל דבר אחר, דברים שהוא קיווה להשיג לעצמו על חשבון הציבור.

גם בסעיף ההימנעות מניגוד האינטרסים דנקנר מקבל ציון נמוך.

3. חסכוניות ויעילות

המפרק צריך להפעיל צוות רזה, חסכוני ויעיל. כנציג של הציבור המפרק של אי.די.בי צריך להתנהל בחסכנות וביעילות גם כדי לחסוך כסף וגם לצורכי מראית עין. מרגע שאי.די.בי היא גוף בשליטת הנושים, כל גרוש הוא שלהם, וכל חיסכון צריך לזרום לכיסם. כדי לזכות באמון המערכת ובהערכה שהוא פועל עבור הציבור ולא עבור עצמו - גם מראית העין היא קריטית.

דנקנר יושב במשרדים נוחים בקומות הגבוהות של מגדלי עזריאלי, הוא משלם לעצמו ולשורה ארוכה של בכירים משכורות של מיליוני שקלים בשנה, והוא מחזיק מטוס פרטי בשווי של עשרות מיליוני דולרים על אף שאין לו שום עסק תפעולי בחו"ל ‏(החברה אמנם הודיעה על רצונה למכור את המטוס, אך הוא עדיין לא נמכר‏). רק מפעולת הרזיה במטה של אי.די.בי אפשר לחסוך עשרות מיליוני שקלים בשנה.לא כדאי לטעות, מי שיפרק את אי.די.בי לא יסתפק בשכר מינימום.

אבל גם בסעיף של ניהול רזה המתאים למצב ולשעה, הציון של דנקנר הוא "לא עובר".

4. יחסים נטולי פניות עם הנושים

המפרק צריך מערכת יחסים עסקית נקייה וחסרת פניות עם הבנקים ועם המוסדיים. בכל מקרה של פירוק וחלקת הכסף לנושים, בעלי המניות, העובדים וכל בעלי העניין האחרים, נדרש מנהל שלא יעדיף נושה או אדם אחד על פני אחרים - ולכן הוא חייב להיות עצמאי מהם.

לנוחי דנקנר אין את זה. מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח, ומנכ"ל בנק מזרחי, אלי יונס, כבר סיווג את ההלוואה, שהעמידו לדנקנר ולחברה הפרטית שלו, גנדן כדי לרכוש את אי.די.בי, כחוב שגבייתו מוטלת בספק. למרות זאת, ואף שהחוק מאפשר להם, הם לא שמו את ידיהם על גנדן ובאמצעותה על אי.די.בי כולה.

הם לא היו חייבים להמתין להערת "עסק חי" שהופיעה ביום שישי האחרון בדו"ח של אי.די.בי. כמו בכל הלוואה, יש לרוסק-עמינח וליונס סעיפים מתלים בחוזה ההלוואה ‏("קובננטס"‏) המיועדים לשמור על ערכה - ומעצם העברת ההלוואה לחוב שגבייתו מוטלת בספק ברור שהתנאים לא מולאו.

רוסק-עמינח ויונס יכלו להרים דגלים כבר לפני חודשים. הם יכלו אולי למנות צוותי בקרה, ויכלו לדרוש שינוי בהנהלת הקבוצה. הדברים הרי היו ידועים, ופורומים שונים בתוך הבנקים הזהירו מפני מצבה המידרדר של אי.די.בי, והיו גם שהמליצו על מכירת אחזקות או דרישה לקבלת ביטחונות נוספים. הם לא עשו זאת, ורק מחקו את הלוואה מהרווח ומההון העצמי של הבנק - וזאת, כשבנק לאומי הוא בנק בשליטת הציבורית. מדוע? היכן היו המנכ"לים, ועדות האשראי והדירקטורים של הבנקים האלה מול תמונה שכבר היתה תלויה על הקיר מזה זמן?

מוטי קמחי

את אותה שאלה אפשר להפנות לחלק מהגופים המוסדיים במשק, בהם הראל ‏(בהנהלת יאיר המבורגר‏) הפניקס ‏(יצחק תשובה‏) פסגות. כולם החזיקו כמות גדולה של אג"ח של אי.די.בי וידעו שמצבה של הקבוצה לא מזהיר. התשובות לא פשוטות, אבל הם אולי קשורות למערכת יחסים ארוכת שנים שיש לבנק לאומי ורוסק-עמינח עם דנקנר.

בנק לאומי, בימיה של המנכ"לית הקודמת גליה מאור, הוא זה שמימן את הרכישה של בנק הפועלים על ידי משפחת דנקנר. לאומי גם מימן לדנקנר את הרכישה של אי.די.בי. אחותה של רוסק-עמינח, איילת בן עזר, היא דירקטורית בכור, שבה שולט דנקנר. בנה של גליה מאור, רון מאור, הוא המנכ"ל של שותפות החיפושים מודיעין, שבה אי.די.בי היא בעלת מניות מרכזית. בנוסף, משרד רואי החשבון סומך-חייקין, שבשליטת גד סומך, הוא גם המקום שבו צמחה רוסק-עמינח, גם רואה החשבון של בנק לאומי וגם רואה החשבון המרכזי של קבוצת אי.די.בי.

דבר אחד ברור: ראשי הבנקים וראשי חברות הביטוח חברים באותו מועדון של בעלים-מנהלים בכירים שבו דנקנר הוא אחד החברים המרכזיים והמשפיעים ביותר. רבים מהם מנהלים כספים של הציבור וגם גובים עבור שירותיהם שכר עצום, אבל לא תמיד מוודאים שהאינטרס של המשקיעים מקרב הציבור יזכה לעדיפות על פני האינטרס של חברי המועדון.

וכך, גם בסעיף על עצמאות המפרק מול המערכת הפיננסית הקיימת, הציון של דנקנר שוב לא מעודד: הוא לא עובר את תנאי הסף.

בעידן הישראלי הקודם, של מונופולים, ענפים בעלי תחרות נמוכה ושוק הון חלש וחסר עצמאות, דנקנר אולי היה מנהל שידע כיצד לפעול. אך בסיכום הניתוח על היכולות והאתיקה הנדרשת מהמפרק העתידי של אי.די.בי, בישראל של 2012, נראה שהמנהל הנוכחי לא מקבל ציון גבוה.

אבל האם הבנקים, המוסדיים, חברות הביטוח ושאר הנושים של אי.די.בי, שיכולים עתה לשים על השולחן הצעה להחליף את המנהל ואת צוותו לטובת אדם מתאים יותר - אכן יעשו זאת? הניסיון של העשור האחרון מראה שלא, ושהם יעדיפו שוב להתבצר בעמדה שלהם, להגן על ההחלטות שהם קיבלו בעבר במקום לשים בראש שיקוליהם את האינטרס של ציבור המשקיעים, ולא לערער את כללי המשחק של המועדון.

דנקנר התאים לעידן של מונופולים בישראל ולא לעידן של עסקים.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#