האמת של ישראייר יוצאת לאור

איפה היו הדירקטורים כשדנקנר ושותפיו העבירו את החוב הפרטי שלהם לציבור

חגי עמית
חגי עמית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים23
חגי עמית
חגי עמית

השקט והשלווה במתחם מגדלי היוקרה של שכונת צמרות בהרצליה הופרעו ביום חמישי האחרון אחר הצהריים. היה זה בדיוק בשעות בהן הבריכה הפרטית שבמרכז קומפלקס המגדלים נסגרה. הרוחצים היו בדרכם הביתה כאשר מיניבוס קטן עצר בחניה של המתחם ופרק ארבעה אזרחים עם שלטים גדולים ומגאפון.

הרביעייה מיהרה והתייצבה מתחת לאחד הבניינים במתחם, הניפה שלטים והחלה בהוצאה לפועל של המבצע לשמו התכנסה במקום: הפגנה נגד סגירת העיתון "מעריב" ופיטוריהם של 2,000 מעובדיו.

עיתון "מעריב" לא מודפס בהרצליה ונוחי דנקנר בעל השליטה באי.די.בי אחזקות אף אינו מתגורר בצמרות. מי שהביא את המפגינים למקום היה דווקא אחד השכנים השקטים והאהודים במתחם - מנהל בית החולים בילינסון לשעבר, פרופ' דן אופנהיים, המתגורר בקומה 14באחד המגדלים.

דן אופנהייםצילום: גיא רייבץ

הסיבה למטרד שהביא על השכונה אופנהיים לא היתה מחדל רפואי שנקשר אליו. אלא דווקא עיסוק שולי יחסית לרזומה העשיר שלו - עיסוק לו הוא מקדיש חלק זעיר מזמנו - דירקטור חיצוני בחברת דיסקונט השקעות, בעלת השליטה במעריב.

קשה להאמין שאופנהיים דימיין לעצמו, כשלקח את תפקיד הדירקטור הזה, שזה ייגמר בהפגנות ברחבה שמתחת למגדל בו הוא מתגורר. מן הצד שני - העובדה שהמפגינים הגיעו למקום מעידה שגם עובדי "מעריב" התחילו להפנים איפה באמת אמורות להתקבל ההחלטות לגבי עתידם ועתיד העיתון שלהם.

אופנהיים עצמו, יחד עם רצף ארוך של דירקטורים אחרים בדיסקונט השקעות וחברות ציבוריות אחרות מקבוצת אי.די.בי, כנראה לא הבינו זאת כאשר שיתפו פעולה עם רכישת "מעריב" והזרמות הכספים הרבות לתוכו על ידי החברה הציבורית בה הם אמורים לפקח על האינטרסים של הציבור.

עכשיו, ברגעי השפל של הקבוצה, הם מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן. מן הצד האחד 2,000 עובדי "מעריב". אנשים שאינם משתייכים ברובם לשכבת השמנת של הציבור הישראלי ורואים בהם את האחראים לכך, שהם עלולים למצוא עצמם ברחוב בקרוב. מן הצד השני בעלי מניות ואג"ח מן הציבור, שאותם הם אמורים לשרת לפי החוק, ואשר מאיימים כי יתבעו אותם בגין הזילות בה הם השקיעו את כספם במיזם עיתונאי ללא היתכנות כספית - ובהחלט לא רואים הצדקה להמשך הזרמות הכספים.

אופנהיים ייאלץ להתנחם בכך שהוא לא לבד. ראוי היה אולי שיקים קבוצת תמיכה יחד עם יתר עשרות הדירקטורים הנוספים של החברות השונות מקבוצת אי.די.בי, שמאוימים בתביעות על ידי הציבור שהפסיד את כספו בגלל השקעות שאישרו. למעשה, יחד עם "מעריב", התפוצצו במהלך סוף השבוע בפניהם של הדירקטורים בקבוצה עוד שתי החלטות כושלות שהם חתומים עליהן - וכלל לא ברור כיצד הם נתנו להן להתרחש - שכן אלו עסקות שלא עמדו במבחן ההיגיון הפיננסי או האסטרטגי במועד בו הם נעשו, וגם חדי עין יתקשו לזהות בקרה תאגידית אמיתית בתהליך שבו הן התקבלו.

כור, אחת הזרועות החזקות של הקבוצה, פירסמה ביום חמישי דו"חות בהן היא רשמה בגין צניחת שווי אחזקותיה בבנק השוויצי קרדיט סוויס. חברי הדירקטוריון של כור יצטרכו להסביר יום אחד איפה הם היו בימים בהם אישרו את ההחלטה להשקיע מאות מיליוני שקלים מכספי הציבור במניה בודדת, של מוסד פיננסי אחד - ואיפה בדיוק הם חשבו שמסתתרת אסטרטגיית ניהול הסיכונים של המהלך הזה.

אפילו יותר מקומם מהבלון הריק של קרדיט סוויס, הגיעה בסוף השבוע ההודעה של חברת אי.די.בי פתוח על ההחלטה לפרק את מטה אי.די.בי תיירות - מטה שהיה אמור ליצור סינרגיה בין סדרה ארוכה של חברות תיירות שרכשה החברה לאורך השנים.

סינרגיה היא דרך מקובלת להצדיק רכישה (למען האמת מדובר במילה ששימשה גם כדי להצדיק את ההשקעה ב"מעריב"), אלא שעל הכישלון של הסינרגיה במקרה של אי.די.בי תיירות ראוי שמישהו ישלם את המחיר. החברות גנדן תיירות וישראייר היו אחזקות פרטיות, מפסידות ועמוסות חובות של נוחי דנקנר וחבריו לשליטה באי.די.בי עד לפני כשלוש שנים. אז הן נרכשו מכספי הציבור והוכנסו לחברת אי.די.בי פתוח הציבורית - באמתלה מפורשת של סינרגיה עם חברות התיירות הקיימות באי.די.בי פתוח.

ההכרזה על הפירוק של אי.די.בי תיירות היא הודאה בכך שהיה זה מהלך שלא הביא עימו הרבה סינרגיה, אלא בעיקר סייע לדנקנר ושותפיו להעביר את החובות הפרטיים של גנדן - שאיימו על הכיס הפרטי שלהם - לחברה הציבורית. הפיצול הזה למעשה מקרב את גנדן חזרה למצבה הקודם - חברה פרטית עמוסת חובות - רק שהפעם היא ציבורית, ולא פרטית.

להפוך את עורם

בחזרה לשכונת צמרות. לא עבר זמן רב בטרם התכנסו מאבטחי המתחם, יוצאי חבר העמים בשנות ה-50 שלהם, שביקשו מהמפגינים להתפנות והתקשו להבין את מהות הצדק החברתי שדרשו אלו. ההפגנה התגלגלה לה הלאה לקניון עזריאלי, מקום בו התכנס דירקטוריון "מעריב" באותו זמן.

לרווחת עובדי "מעריב", החליט לדחות את הקץ בכמה ימים ולהזרים 15 מיליון שקל שימנעו את הסגירה המיידית של העיתון. בקצב שריפת המזומנים של העיתון, הסכום יספיק לו להתגלגל עוד כחמישה שבועות - עד אחרי החגים. מכירת בית הדפוס עשויה להעניק לו מרווח נשימה ארוך יותר.

כך, כנראה, הולך להיות דפוס ההתנהלות בקבוצת אי.די.בי עוד תקופה ארוכה. מהלכים זריזים לטווח הקצר, המושפעים ממצוקות של עובדים ובעלי שליטה, שנועדו להעניק לקבוצה קצת אוויר לנשימה.

קשה לקוות כי מישהו מהמובילים יתנער ויתחיל לפעול תוך ראייה אסטרטגית ארוכת טווח של הדברים תוך הבנה כי חלק מהשקעות הקבוצה הם בגין עלות שקועה - הפסדים שיש לחתוך כמה שיותר מהר.

אחרי הכל, הדירקטורים והמנהלים של הקבוצה הם אותם אנשים שליוו אותה שנים והביאו אותה למצבה הנוכחי. ספק אם אלו ישנו את עורם, ויתחילו לפעול תוך הימנעות מוחלטת מניגודי עניינים - ותוך הפנמה מוחלטת של העובדה שהחברה שהם מנהלים ומפקחים עליה היא חברה ציבורית, שבה הציבור הישראלי מעורב עד מעל לראשו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker