"תחום הערכות השווי הופיע יש מאין - והוא די פרוץ"

בחמש השנים שחלפו מאז אימוץ התקן החשבונאי IFRS על ידי רשות ניירות ערך, זינקו היקפי הפעולה של מעריכי השווי, אך המומחים שכינס TheMarker מודאגים ■ בין השאר, הם מוטרדים מהיעדר הכשרה מספקת, מחסור ברגולציה, ניגודי עניינים אפשריים ופגיעה ביוקרה המקצועית

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

>> "פעם בעל השליטה בחר את מעריך השווי הטוב ביותר. כיום המטרה שלו היא לייצר מספר בדו"חות, ולכן הוא לא בהכרח יבחר את מעריך השווי הטוב יותר. הוא יכול לבחור את הזול או הנוח ביותר" - כך מסביר פיני שמואלי-ניסן, שותף בכיר בחברת ראיית החשבון BDO זיו האפט, את הכשלים בתחום הערכות השווי.

תחום הערכות השווי תופס כיום מקום משמעותי מאוד בדו"חות הכספיים של החברות, בעקבות אימוץ תקני החשבונאות IFRS על ידי רשות ניירות ערך. אחת מאבני הבסיס של ה-IFRS היא שהדיווחים מתבצעים לפי "שווי הוגן". המשמעות היא שהחברות מעריכות בדו"חותיהן מהו שווי הנכסים שלהן כיום, ואמת המידה להערכה היא הסכום שקונה פוטנציאלי יהיה מוכן לשלם עבורם.

הדיווח על פי השווי ההוגן אמור לייצג נאמנה את ערך הנכסים למשקיע, ומעניק לחברה חופש להציג את נכסיה בדרך המהימנה עבורה, אך הוא מספק גם כר פורה לכמה מהרעות החולות בשוק ההון הישראלי. חברות יכולות לחלק דיווידנד, להוציא כסף מהחברה, על בסיס "רווחים רעיוניים" (רווחים על הנייר בלבד שנבעו מעליית ערך הנכס ולא מפעולה ריאלית). הן יכולות גם לקנות או למכור נכסים מבעל השליטה (עסקת בעלי עניין) לפי הערכת שווי.

אימוץ התקן הפך את מעריכי השווי, רואי חשבון או כלכלנים בהשכלתם שמתמחים בהערכות, למצרך מבוקש. אם עד 2008 נשכרו מעריכי השווי בעיקר לצורך מיזוגים ורכישות, בחמש השנים האחרונות הוכפלו פי כמה היקפי פעולתם.

כינסנו כמה מהמומחים והעוסקים בתחום: אמיר ברנע, דיקן בית ספר אריסון למינהל עסקים ומומחה להערכות שווי; יובל זילברשטיין, כלכלן ראשי בגיזה זינגר אבן; פיני שמואלי-ניסן, שותף בכיר ב-BDO זיו האפט; שלומי שוב, יועץ IFRS, סגן דקאן (חשבונאות) בבית ספר אריסון למינהל עסקים, בעל חברה לייעוץ חשבונאי ובעל הטור "IFRS בשטח" ב-TheMarker; ורון עמיחי, כלכלן ראשי במחלקת תאגידים של רשות ניירות ערך.

אנחנו רואים לא מעט הערכות שווי עם פערים גדולים מאוד בין השוויים למציאות או להערכות שווי מאוחרות יותר (תנובה, ישראייר, פרטנר). יש פה תחום צומח, אבל האם אפשר לבצע הערכת שווי אובייקטיבית? האם אפשר לדרוש זאת כשאתם שייכים לצד המוכר או הקונה ומקבלים ממנו תשלום?

שוב: "היו פה תהפוכות גדולות, אך זה לא אומר שכל הערכות השווי הן איכותיות. לא היו מעריכי שווי לדו"חות כספיים. כיום יש ממש מקצוע כזה. מאז 2008 הם הכפילו את ההכנסות, ודווקא בתקופת משבר, כי בה הם נדרשים יותר. ההכנסות של מעריכי שווי זה כמו רופא כשיש תאונה. זה תחום שקפץ יש מאין בזמן אפס והוא די פרוץ".

זילברשטיין: "לכל דבר יש שווי. בסופו של דבר המוצרים האלה עוברים ידיים בשוק, והתפקיד שלנו הוא לשקף מה קרה לנכס. מטרתה האחת והיחידה של הערכת שווי היא לחבר קונה מרצון למוכר מרצון. הערכת השווי מנסה להיות שיקוף של מציאות משתנה. אנחנו בגיזה חושבים שהשוק פרוץ. לניסיון יש יתרון בזמן של שינויים בסביבה העסקית. רואים הרבה פעמים שאין מעריכי שווי עם ניסיון מספק והכשרה רלוונטית".

שמואלי: "נוצר כשל. פעם בעל השליטה בחר את מעריך השווי הטוב ביותר. כיום המטרה שלו היא לייצר מספר בדו"חות, ולכן הוא לא בהכרח יבחר בטוב יותר. הוא יכול לבחור את הזול או הנוח. זה שוק פרוץ ואין עליו רגולציה, בניגוד לעולם ראיית החשבון. בעולם אנחנו רואים התכנסות למבקרים איכותיים. פה אנחנו לא רואים את זה, אבל זה עוד יקרה. הערכת שווי היא לא מדע מדויק, ורגישות של משתנה אחד יכולה להשפיע. בארה"ב למשל צריך לעבור מבחנים ולצבור ניסיון מינימלי".

עמיחי: "יש שלוש בעיות למעריך - מקצועיות, תחום של אי ודאות ומהימנות המעריך. מעל הכל צריך לשאול מתי מדינה צריכה להתערב בתחום. נראה שהקפיטליזם קצת חורק כיום בכל העולם, אבל לא צריך לשפוך את התינוק עם המים. לגבי המקצועיות, אני חושב שמבחינה מקצועית חברה יכולה לדעת אם מעריך השווי שלה לא מספיק טוב. מבחינת המהימנות ראינו שאין קורלציה בין ניסיון לבין יושרה. הנושא הזה חייב להיפתר בעזרת הרתעה, באופן של מאגרים של שומרי סף".

"אין קורלציה בין גודל ומקצועיות לאינטגריטי"

למה אתה נותן כזה קרדיט לשוק? יושבים פה מעריכי שווי שאין להם אחריות כלפי החברה.

זילברשטיין: "אין שיפוי על פגיעה במוניטין".

עמיחי: "בדקנו את זה, ואין בהכרח קורלציה בין גודל ומקצועיות לאינטגריטי. נתקלנו בשמאויות בעייתיות של משרדי השמאות הגדולים בעולם".

גם בישראל?

עמיחי: "בוודאי. צריך למצוא איזה חלק בשרשרת הוא הבעייתי. כשהערכת שווי היא חלק מדו"חות כספיים, יש שומרי סף פנימיים, חיצוניים ואת הרשות. אנחנו לא מתכוונים להלאים את מקצוע הערכות השווי. שומרי הסף צריכים לעשות את עבודתם - ועדת המאזן בדירקטוריון חייבת לבחון את הדו"חות וההערכות, ועדת הביקורת גם היא קשורה לעתים, ורואי החשבון המבקרים את הדו"חות הם כבר שומרי הסף המוסדרים מתוך תפקידם. הם גם צריכים לבקר וגם לעשות הערכות שווי. זה דורש זמן רב, ואני לא בטוח שהם הפנימו עדיין עד כמה. בעניין הזה אנחנו לא מרוצים מהמצב הקיים, ופועלים להקים גוף שמפקח על רואי החשבון. דרך זה יפוקחו גם הערכות השווי. הרי שיעור גבוה של המעריכים הם לא ישראלים - אני לא יכול לתת להם רישיון.

"הרשות אמורה לדרבן את כל שומרי הסף לעשות את הדבר הנכון. התחלנו לשכור במיקור חוץ מומחים לבצע הערכות" (עמיחי מתכוון לדוגמה להערכת שווי חיצונית שבוצעה לקרקע של חברת מנופים - א"ש, מ"ר ול"ז).

ברנע: "אז רואי החשבון אחראים על הערכות שווי. זאת אומרת שמשרדי רואי החשבון גם עושים את הערכות השווי וגם מבקרים אותן, תחת קורת גג אחת? בנוסף, הערכת שווי מוגבלת בפרוצדורה החשבונאית. אתה לא מתייחס לפער. אני כותב הערכת שווי במתכונת שנדרשת על ידי החשבונאות, והיא לא בספרי הלימוד".

עמיחי: "החשבונאות היא מעל הכל. יש דברים שאולי גם אני לא אוהב".

ברנע: "לדוגמה, לפרטנר יש פעילות עם טלוויזיה שלא יכולה להיות חלק מהערכת השווי (ברנע מבצע את הערכות השווי עבור החברה, והעריך בשבועות האחרונים גם את שווי פעילות יבוא הסמארטפונים של סמסונג לצורך מכירת החברה להאצ'יסון הסינית - א"ש, מ"ר ול"ז). ישנו פער בדבר הזה כשאני כפוף לכללים חשבונאיים".

שמואלי: "דיברנו על מהימנות מקצועיות, על כך שעולם הערכות השווי פרוץ ויש הרבה מעריכים כאלה ואחרים, ועמיחי דיבר על שומר סף וזה לא קיים. אנחנו בצד השני, שבו גם בודקים הערכות שווי, ורואים הרבה שהן בלתי ראויות. עכשיו אני מדבר כרואה חשבון".

ברנע: "אתה כבר לא זוכר אם אתה מדבר כרואה חשבון או כמעריך".

שמואלי: "זה לא משנה מה הכובע. בפועל זו לא בעיה. אנחנו לא נתקלנו בבעיות עם הרשות".

אין בעיית ניגודי עניינים?

שמואלי: "אני לא יכול לבצע הערכת שווי לשום גוף בעולם שקשור אלינו. מהצד שלנו ושל כל המשרדים הגדולים היושרה והמקצועיות הן ברמה גבוהה".

ברנע: "ארנסט אנד יאנג הוא משרד מכובד? הוא עשה הערכת שווי של עסקת סמסונג בהקשר לעסקת האצ'יסון. שם יש אירוע מכונן שאמור להתרחש בדצמבר - אם יחדשו את החוזה שנגמר עם סמסונג העולמית. אז הם נתנו שני מספרים, 600 מיליון שקל במקרה שהחוזה יחודש או 140 מיליון שקל במקרה שלא. אין ערך יחיד. בסוף הם שילמו 400 מיליון שקל. זה הוגן?"

אבל יש כאן "גיים צ'יינג'ר" (משנה משחק) בשם אילן בן דב. אולי הוא ההסבר לפער בין שתי הערכות השווי?

ברנע: "מה אני צריך לעשות עם זה? אני מניח שאני צריך לתת ערך יחיד, ולעסקה יש ערך יחיד. אני צריך לתת הסתברות שלי לאירוע. כל מספר פה הולך, אבל זה תפקידו של מעריך השווי".

שמואלי: "אני גם חושב שצריך ערך יחיד. אנחנו בחנו את ההגינות. היה צריך לתת הסתברות".

ברנע: "מה שלא עשו, וזה לב העניין".

בשלב זה שאלנו את חברי הפאנל: מעריכי השווי הם קליקה קטנה. אם אתה מתעצבן על מישהו אז לא תיקח אותו לבדיקת הוגנות, ולהפך. איך זה אמור לעבוד? קיבלתם לידיים מפתחות לאחד מעמודי התווך של הדו"חות, אמרנו להם - ותראו כמה ניגודי עניינים.

חברי הפאנל לא ממש עונים לשאלה. ברנע מעלה תהייה נוספת, אם הוא צריך להתבסס בהערכת השווי שלו על מידע פומבי או על מידע פנימי וחסוי שהחברה שעבורה הוא מבצע את הערכת השווי חושפת בפניו. זאת, מכיוון שהערכת השווי חושפת את המידע שעליו היא מתבססת והופכת אותו לציבורי.

שוב: "אנחנו מדברים פה על הערכות השווי החשבונאיות, שצריכות לשקף את האומדן הטוב ביותר של ההנהלה עם כל המידע שיש לה. ישנה הדוגמה של דיסקונט והבינלאומי (דיסקונט מחזיק ב-26% מהבנק הבינלאומי המתחרה, ועולה השאלה עד כמה בעל מניות גדול שהוא גם מתחרה יכול להיות חשוף למידע הפנימי של החברה - א"ש, מ"ר ול"ז). ההנהלה צריכה לעשות את האומדן הטוב ביותר שהיא יכולה. תיאורטית, השווי ההוגן הוא אומדן ההנהלה. זאת אומרת שהיא היתה יכולה להכין את זה לבד, ללא מעריך שווי. המודל של הרשות, שנסמך על התיאוריה שצריך לקחת את האחריות, יכול להסתמן כבעייתי למרות ניגודי עניינים לפעמים".

עמיחי: "ברנע צודק. אם זו הערכה מרכזית, צריך לתת לה גילוי. אם המשקיעים רואים את ההערכות, הם יכולים לשפוט בעצמם".

ברנע: "אז מה אני אמור לעשות בסקיילקס? להתבסס על איזו אינפורמציה?"

עמיחי: "כשחברה עושה הערכת שווי, היא צריכה לפעול לאסוף כמות מידע ענקית".

ברנע: "יש לי הרגשה שאתם מסבנים את הסיפור הזה. הלכתי לפרטנר לשאול שאלות. שאלו אותי אם אני מוגבל למידע ציבורי או לחתום על סודיות. תגידו לי אתם, מה לעשות? אני השתמשתי באינפורמציה פומבית בלבד".

עמיחי: "אבל אתה צריך לחתום על הדו"חות. ונניח שהאינפורמציה מובילה אותנו למסקנה שהשווי שונה כי הוגבלת במידע, איך רואי החשבון יכולים לחתום?"

ברנע: "לא יכול להיות שהדרך לגילוי נתונים נוספים היא הערכת השווי. נניח שפרנטר אומרים לי שהם לא נותנים לי אינפורמציה?"

שוב: "להם יש בעיה, לא לך".

המספרים בהערכת השווי בפרטנר היו אחרים אם היית מקבל עוד מידע?

ברנע: "לא יודע".

שמואלי: "פרטנר זו חברה עם המון מידע. ברוב החברות לא ניתן לעשות הערכת שווי רצינית ללא מידע שאינו פומבי. אנחנו צריכים לבקש את כל המידע האפשרי. אם החברה לא נותנת זה דבר אחר".

זילברשטיין: "יש פה מתח. פרטנר זו חברה בשוק מאוד תחרותי שמאוד זהירה במידע שהיא רוצה לחלוק, ומצד שני ישנם את בעלי המניות בחברה האם שזה הנכס העיקרי שלהם".

עמיחי: "אנחנו מתעסקים הרבה זמן בדבר פשוט. המספר שמופיע בדו"חות הוא הערך שמשקלל את כל האינפורמציה של מי שחותם על הדו"חות וחשוף לכל המידע בחברה.

"כולכם יודעים שהוקמה מחלקה כלכלית בבית המשפט המחוזי. אם יבוא מעריך מטעם בית המשפט ויגיד שההערכה היא לא בטווח אז יש בעיה. מעבר לזה, במקרה אחר לא מזמן הורינו על ריסטייטמנט של הערכת שווי. זה הקלאסיקה שבקלאסיקה של יצירת ההרתעה" (נראה כי עמיחי מתייחס למנופים - ל"ז).

מי צריך IFRS?

הוויכוח בין מעריכי השווי לרשות ני"ע מתלהט. הם חשים שהרשות לא תמיד מבינה אותם, ולעתים אף מקשה על חייהם כמעריכים. חלקם אף מעלים תהיות למה בכלל היה צריך לעבור ל-IFRS.

ברנע: "אפשר לשאול אם המעבר ל-IFRS היה הכי מוצלח בעולם. יש כמה אינדיקטורים לאי שביעות רצון. בחברות נדל"ן לדוגמה יש פרמטרים כלכליים שרלוונטים יותר מהקיימים, והרווח יכול להיות מושפע מאירועים חד-פעמיים. אז הם אומרים לך, מעריך השווי זה כיסוי להנהלה".

שוב: "אמיר, אתה מלמד WACC (מודל לקביעת שיעור ההיוון). בהערכה של גיזה לתנובה הם חישבו את ה-WACC לפי כל התיאוריות הכלכליות ויצא להם 6.4%, אבל הם אמרו ‘זה נראה לנו לא סביר והעלינו ל-8.5%'. ההפרש בין שני שיעורי ההיוון הוא 1.5 מיליארד שקל, וזה בערך הבדל בין שמיר (המוכר הפוטנציאלי) לאייפקס (הקונה). אני חושב שמעריך השווי צריך ללכת לא רק לפי הספרים".

זילברשטיין: "אני לא מכיר שום נוסחה שפוטרת את הצורך בשיקול דעת והיגיון בריא. מה שה-IFRS שינה בצורה קיצונית זה שהוא הכניס את השווי ההוגן לעומת השמרנות. אתה כבר לא יכול להצטרף להערכות שמרניות. זה בא לאזן בין מצבים של דאונסייד למצבים גדולים יותר. לכן זו אחריות גדולה הרבה יותר על הערכות שווי. אל תשכחו שאם הערכת שווי מתגלה כלא איכותית יש פגיעה במוניטין, ופירוש הדבר פגיעה כספית".

עמיחי: "חשוב לי לחדד את העניין של ההיגיון הבריא. יש לנו כרגע דיונים על כך שהם לא יהיו תלויים בהערכות השווי".

בואו נשוב לניגודי עניינים. יצחק סוארי, ממעריכי השווי הגדולים בישראל, מחזיק בנתח מפז ומבצע לה הערכות שווי.

עמיחי: "הדירקטוריון חשוף יותר, והוא יכול להחליט אם להביא אדם בלתי תלוי או לא. אני לא בטוח שמעריך חיצוני בהכרח תלוי בבעל השליטה. אם יש הרבה עסקים יחד צריך לתת גילוי, אך הגילוי הוא לא איסור. "לו הייתי דירקטור אולי הייתי חושש לקחת מישהו תלוי, כי ביום פקודה אני עלול להיפגע".

שוב: "ברמה התיאורטית יש גילוי מרתק שלא הרבה שמים לב אליו, שבדו"ח הדירקטוריון אומרים את התחזיות שבעבר מול מה שכרגע בפועל. אנחנו צריכים לשאול אם המבנה של שוק ההון הוא כר אמיתי ונוח לכך שהמנגנונים האלה באמת עובדים. הוט ומירס ביצעו עסקת בעלי עניין. הערכות השווי בעסקת בעלי עניין קובעות מהו המחיר של העסקה, ואם הן לא נכונות זה אומר שהיה דיווידנד מפלה. דירקטוריון הוט אישר את רכישת מירס לפי שווי של 1.3 מיליארד שקל. התקשורת השתוללה, והם הפחיתו את המחיר ב-20%. זה לא ניחוש מטורף שבלי הלחץ של השוק הם לא היו מפחיתים".

ברנע: "נקודה נוספת היא פער בין מחיר השוק להערכת בשווי, כמו בפרטנר. המעריך צריך להתמודד עם השאלה איך הוא מסביר את הפער. גם כל עניין פרמיות השליטה. אם מחר מעריך שווי יעריך את בנק לאומי, איך הוא יתמודד בין שווי השוק הנמוך יחסית להון העצמי? האם לאומי לא מפריש מספיק?"

שמואלי: "וחברות אחזקה? זה אותו דבר".

ברנע: "עמיחי מחפש סימנים מחשידים. האם יש הבדל בין השווי הנכסי הנקי להערכת השווי. ההון העצמי כאופציה, במיוחד במבנה פירמידיאלי, שבו יש הבדל בין חלקך בשליטה לחלק בהון. מהי ההטיה בשווי - שווי המניות או שווי האג"ח? זו שאלה שאנחנו צריכים לבחון".

שמואלי: "לא צריך להתייחס למחיר הנקודתי של המניה כי היסטורית יש תנודתיות מטורפת, אבל כשאין שוק והמחירים ברצפה יש לזה משמעות. אי אפשר להתעלם לגמרי ולהתייחס רק לתזרימים עתידיים. אם עברה תקופה והשוק ירד והערכות ההנהלה נותרו זהות, לא נכון להגיד שלא קרה כלום".

ברנע: "האם לדעתכם פער בין מחירים זו הוכחה לעושק המיעוט? חברה שיש לה 1,000 שקל מזומן בקופה, ושווי השוק שלה לפי מניית המיעוט היא 800 שקל. האם זו הוכחה כי המיעוט נעשק?"

שוב: "זה מורכב מהסינרגיה החיובית שבעל השליטה יכול להפיק. בדרך כלל המציאות היא אחרת, ולעשוק את החברה אפשר דרך דמי ניהול, אבל יש מצבים שלבעל השליטה יש יתרון. בעיקרון ההתייחסות לשווי שוק לא נכונה. אי אפשר לקחת נקודה בזמן ולהגיד, זה השווי".

עמיחי: "הערכות שווי מגיעות לאסיפה וצריכות לעבור אישור של 50%. שם תן את הגילוי והמשקיעים כבר יצביעו. הבעיה הרבה יותר חמורה כי קובעים ערך שמשפיע על דיווידנד, על בונוס תלוי ביצועים. ברמה התאורטית דווקא חשבונאות שווי הוגן משרתת את העניין. אנחנו שוקלים לנטרל בונוסים על בסיס הערכות שווי".

הוויכוח עובר להסדרי חוב

תפקיד נוסף של מעריכי שווי נדרש יותר ויותר בתקופה האחרונה הוא בהסדרי חוב - הערכת גובה התספורת הצפויה לבעלי האג"ח על פי ההסדר המוצע ואיכות ההסדר.

ברנע: "בית המשפט דורש הערכה על גובה התספורת. אני צריך להעריך מה תהיה התשואה אחרי ההסדר, אבל הוא משנה הכל. איך מבצעים את זה? צריך לראות מה יהיה ההון העצמי של החברה אחרי ההסדר ולהשוות לאג"ח. בדלק נדל"ן הערכתי תשואה של 12%. מגדל העריכו 20%. הפער אדיר כי שינוי במחיר ההון הופך את המחיר למשמעותי, והרשות צודקת שהיא ביקשה טבלת רגישויות. מעריך השווי צריך להיכנס לעומק השאלה".

שמואלי: "העולמות הרבה יותר מורכבים. אמיר לוקח נכסים קיימים וצריך לחלק אותם בין האג"ח, ואם נשאר משהו אז להון. אם לוקחים את ערך הפארי נותר מינוס. אם אני אצטרך להעריך כיום את אי.די.בי, אבצע מעין הסדר. מעריכי השווי נכנסים לעולמות חדשים ומאתגרים שכוללים גם מתח בין המעריכים לבעלי החוב. זהו מאבק כוחות בין כמה טכניקות".

יכול להיות שהמחזיקים צריכים להעריך לא רק את גובה התספורת בכל הסדר לגופו, אלא גם את הנזק הכולל שצפוי להיגרם להם מתספורות נוספות אם יתפשרו מול בעל השליטה?

שמואלי: "זה לא מתח בין מעריך שווי ומוערך. זאת שאלה של מוסדי, ופה זה המתח בינו לבין בעל השליטה".

זילברשטיין: "המוסדיים זה כמו הבנקים, אבל הבנקים לא מפרקים חברות".

איך קובעים את גובה התשלום על הערכות השווי?

ברנע: "מה השירות שמקבל מזמין הערכת השווי ממעריך השווי? פרט לנושא העבודה הוא מקבל אחריות. אתה חתום על נייר. מה שעמיחי אומר זה שהמנגנונים האלה, החל בתביעה ייצוגית - הכל מכוון. אתה מכסה את הדירקטוריון".

אז התשלום הוא בגין כסת"ח.

ברנע: "לא. אתה בחתימה שלך לוקח חלק גדול מהאחריות. זה לא כסת"ח במובן השלילי. אתה חשוף בחתימה שלך. הפגיעה שלך יכולה להיות משפטית או במוניטין. זה לא דבר קל. אתה צריך להשקיע שעות. מאחורי השאלה מסתתרת אמירה שקונים אותנו, וזה לא נכון".

למה שכר מעריכי השווי אינו חשוף לציבור?

זילברשטיין: "אני לא בטוח שגילוי תמיד עושה טוב, ולראיה שכר הבכירים שרק זינק מאז גילויו בדו"חות. לכתבות ביקורתיות יש אימפקט לא פשוט. אנחנו לא טייקונים שסוחרים במיליארדים וביקורת עוברת להם מעל הראש. אין לנו ציון, יש לנו את השם הטוב שלנו. כשהרשות קוראת לך לירושלים או למונטיפיורי, אתה לא הולך קל דעת. כשאתה חותם על עבודה, אתה לא תמיד ישן טוב בלילה".

מה לגבי לחצים מצד בעלי השליטה או מנהלי החברות?

זילברשטיין: "עשיתי עבודה לאחד מאנשי העסקים המובילים, חברה ציבורית, וסיפרתי לו על הנקודות שאני מתלבט בהן. הוא עצר אותי ואמר לי, ‘תסתכל לי בעיניים, אני לא רוצה לטעות בעסקה, ובגלל זה שכרתי אותך. אל תתחבא מאחורי נוסחאות'. המלצנו לא לעשות עסקה".

שוב: "זה הכי קל".

זילברשטיין: "כשמנהל מסכם קדנציה בוחנים אותו על מה שעשה, לא על השגיאות שהוא נמנע מלעשות. עשיתי עבודה מקיפה ויסודית והמלצתי לא לבצע את העסקה במחיר הנתון. המנהל שהשקיע חצי שנה בעסקה רצה לעשות את זה, יש גם התאהבות טבעית בחברה הנבחנת. אבל הוא שואל אותי אם הוא הולך להתרסק".

עמיחי: "רק רציתי להגיד לסיום - זה נשמע כאילו אנחנו לא מודאגים. אנחנו מאוד מודאגים. זה לא תחום שאנחנו חושבים שהגיע למיצוי. זו החוליה החלשה. מצד שני, לא אני צריך לסנגר על ה-IFRS".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker