אחרי זיוף הליבור: האם ניתן להטות את הריבית על המשכנתא בישראל?

הטיית ריבית הליבור שנחשפה בבריטניה עירערה את אמינותה של מערכת הבנקאות בכל העולם ■ בישראל, הטיה כזאת עלולה לפגוע בנוטלי המשכנתאות ■ כך נקבעת הריבית על המשכנתא - וכך אפשר להשפיע עליה

רם עוזרי

>> החשיפה כי הבנק הבריטי ברקליס ציטט שערים של ריבית הליבור - ריבית העוגן הנקבעת בלונדון לעסקות בין מוסדות פיננסיים ומצוטטת בכל העולם - לפי אינטרסים מסחריים של הסוחרים שלו, זיעזעה את שוקי ההון בעולם. המניפולציה של עובדי ברקליס באשר לריבית הליבור הביאה לרווחי ענק לבנק ומנגד להפסדי ענק לציבור גדול של לווים ומשקיעים. יותר מכל, היא פגעה באמון של הציבור במערכת הבנקאות העולמית.

הפרשה בבריטניה צריכה להדליק נורות אדומות גם בישראל באשר לאופן שבו נקבעות ריביות העוגן. ואולם בבנק ישראל לא סבורים כך. בתשובה לשאלה אם הבנק נקט צעדים מיוחדים מאז התפוצצות פרשת הליבור כדי למנוע תופעה דומה בישראל, השיבו בבנק כי הם "פועלים באופן שוטף לשיפור איכות הדיווחים של הבנקים, הן לפיקוח על הבנקים והן בדו"חות הכספיים לציבור".

למרות הדברים האלה, האם בישראל יש אפשרות למניפולציה דומה לזאת שבוצעה במקומות אחרים בעולם.

תלבור, פריים וממוצעת

המקבילה של ריבית הליבור בישראל היא ריבית התלבור. לפני שש שנים התחיל בנק ישראל בניסיון לפתח את התלבור כריבית בנצ'מארק (מדד יחס), ללא הצלחה רבה. זאת, בין השאר, על רקע חוסר האמון של פעילי שוק ההון בכך שריבית התלבור מייצגת את הריבית האמיתית בעסקות בין הבנקים. ואולם, ריבית זו משמשת בעיקר עסקות בין המוסדות הפיננסיים הגדולים, וכמעט ולא נוגעת ללקוחות הקצה, משקי הבית.

מה שכן נוגע למשקי הבית הן ריביות העוגן המשמשות לקביעת גובה הריבית בשוק המשכנתאות. ריביות העוגן משמשות לעדכון תקופתי של הריבית הקובעת בהלוואות במסלולי ריבית משתנה. מסלולים אלה מהווים חלק גדול מההלוואות: במאי, למשל, 3 מתוך 4 מיליארד שקל של משכנתאות נלקחו במסלולים של ריבית משתנה. רוב ההלוואות בריבית משתנה מעודכנות על פי אחת משתיים: ריבית הפריים, או הריבית הממוצעת. שתי הסדרות מתפרסמות בתדירות חודשית.

ריבית הפריים: עיני הציבור פקוחות

חלק גדול מהמשכנתאות במסלולי ריבית משתנה נלקח בהצמדה לריבית הפריים. לאור רמות הריבית הנמוכות בקנה מידה היסטורי, זהו המסלול הפופולרי ביותר.

בנק ישראל הגביל לפני כשנה את האפשרות ליהנות ממסלול הפריים, אז קבע כי מסלולי הריבית המשתנה לא יהיו יותר משליש מסך המשכנתא. מאז ההגבלה, יועצי המשכנתאות בבנקים ממליצים על ניצול מירבי של מכסה זו, כך שברוב ההלוואות החדשות שליש נלקח במסלול הפריים.

ריבית הפריים התקבעה כריבית בנק ישראל בתוספת של 1.5%. כך למשל, כיום, כשריבית בנק ישראל היא 2.25%, ריבית הפריים היא 3.75%. ההיגיון בכך פשוט: עבור הבנקים, ריבית בנק ישראל היא "עלות הכסף" - המחיר שבו הם לווים. התוספת של 1.5% היא הערכה גסה - שהתקבעה - לעלויות התפעול של הבנקים ולסיכון מינימלי. כשם שסאבפריים בארה"ב היה השוק שבו הסיכון גבוה יחסית, כך ריבית הפריים היא הריביות להלוואות נטולות סיכון.

יכולתם של הבנקים בישראל לייצר מניפולציה על גובה ריבית הפריים מוגבלת. זו אינה ריבית שנקבעת בתקנה או בחוק: כל בנק רשאי לקבוע ריבית פריים משלו, ובעבר בנקים אף קבעו ריביות פריים שונות. עם זאת, בעשר השנים האחרונות הבנקים מקפידים שלא לחרוג מההפרש הקבוע מול ריבית בנק ישראל. כל חריגה של בנק מ-1.5% תהיה בולטת וברורה - וצפויה לגרור "ענישה" מצד הצרכנים.

הבנקים עדיין מחויבים להעביר לבנק ישראל דיווח על ריביות הפריים שלהם. בממוצע החודשי שמפרסם בנק ישראל, בולט כי בחודשים שבהם לא היה שינוי בריבית בנק ישראל ריבית הפריים הממוצעת ששבעת הבנקים מדווחים היא בדיוק ריבית בנק ישראל בתוספת 1.5%. בחודשים שבהם היה שינוי בריבית, בשל העובדה שריבית הפריים השתנתה כבר באמצע החודש, יש חריגות קלות של כמה מאיות האחוז מטווח זה.

ריבית ממוצעת: מבוססת על דיווחי הבנקים

משכנתאות צמודות מדד בריבית משתנה מתבססות ברובן המכריע על הריבית הממוצעת שמפרסם בנק ישראל. בקביעת ריבית זו, בנק ישראל מתבסס על דיווחי הבנקים למשכנתאות לגבי המשכנתאות שנתנו בחודש שחלף. בנק ישראל מחשב ממוצע משוקלל שעליו מתבססים הבנקים בעדכון הלוואות שנלקחו בריבית משתנה צמודת מדד, וכן בחישוב עמלות פירעון מוקדם.

ההגבלה שהטיל בנק ישראל על מסלולי הריבית המשתנה הגבירו באופן מפתיע את חשיבות הריבית הממוצעת. ההגבלה של בנק ישראל לא חלה על הלוואות שבהן הריבית משתנה בתדירות של חמש שנים לפחות. לכן, לווים שמעוניינים ליהנות מרמת הריבית הנמוכה בחלק גדול משליש המשכנתא שלהם, עברו למסלול ריבית משתנה מדי חמש שנים, המסתמכות לרוב על הריבית הממוצעת כריבית עוגן.

הריבית הממוצעת משמשת כאמור גם לקביעת קנסות היציאה של הבנקים על פירעון מוקדם. עמלת פירעון מוקדם שהבנקים רשאים לגבות מחושבת על סמך ההפרש בין ריבית השוק לריבית ההלוואה. ריבית השוק לצורך כך היא הריבית הממוצעת. בניגוד לריבית הפריים, המרווח של הריבית הממוצעת מריבית בנק ישראל משתנה מאוד עם הזמן. בשל העובדה שאלה הלוואות צמודות מדד, הערכת הבנקים בנוגע למגמות המחירים והתפתחויות אינפלציוניות משחקת תפקיד מרכזי. למשל, בתחילת 2010 היה מרווח של כמעט 1.5% בין ריבית בנק ישראל לריבית הממוצעת; כיום המרווח קרוב לאפס.

במקרה זה, לבנקים למשכנתאות יש גם התמריץ וגם היכולת להשפיע על רמת הריבית. התמריץ ברור: מדי חודש מגיעות משכנתאות בהיקפים של מיליארדי שקלים לנקודת עדכון הריבית. ככל שהריבית הממוצעת גבוהה יותר, כך הבנק ירוויח יותר עד נקודת העדכון הבאה. באשר ליכולת ההשפעה: ככל שהריבית שהם מדווחים גבוהה יותר, כך הממוצע יהיה גבוה יותר.

מכיוון שהריבית הקובעת של בנק ישראל היא ממוצע משוקלל, לבנקים הגדולים יש השפעה גדולה יותר. עינו של הציבור במקרה זה אינה יכולה לייצר את ההרתעה הנדרשת. במקרה של הריבית הממוצעת, לכל בנק יש הערכה שונה הנגזרת בין השאר מציפיות האינפלציה שלו. לכן, קשה הרבה יותר לזהות דיווח מוטה שמטרתו לייצר מניפולציה על רמת הריבית הממוצעת.

בכל זאת, יש הבדל אחד משמעותי שמבחין בין שערוריית הליבור לבין האפשרות שהבנקים למשכנתאות בישראל יבצעו מניפולציה בשער הריבית הממוצעת. בעוד שעובדי ברקליס נדרשו לצטט שערי ריביות לעסקות עתידיות, הבנקים למשכנתאות נדרשים לדווח לבנק ישראל על עסקאות שנחתמו בפועל. אם יתעורר חשד בבנק ישראל לדיווח מוטה של אחד הבנקים, בדיקת הנתונים בפועל פשוטה יחסית. לא ברור אם בדיקות כאלה נערכו בעבר.

ריבית האג"ח

ריבית עוגן נוספת מחושבת על סמך ריביות האג"ח הממשלתיות המקבילות. לשם כך, נלקח ממוצע הריבית במשך שבועיים של שתי סדרות האג"ח הממשלתית הקרובות ביותר מבחינת מועד לפירעון. נתון זה מייצג את עלות גיוס הכסף עבור הבנקים, בניגוד לריבית הממוצעת הרגילה שמייצגת את מחיר השימושים. היתרון הוא אי התלות של הריבית במדיניות קצרת הטווח של הבנקים למשכנתאות.

אדם אוחז בשטרות בידיו ומחלק אותם
צילום: סי די בנק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker