משרד המשפטים הרס לכם את התחרות

חוק נתוני האשראי הקיים נכשל כישלון חרוץ ביצירת תחרות בין הבנקים

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

"ממצאי מחקרים מצביעים על כך ששיתוף רב יותר בנתוני אשראי נמצא בקורולציה חיובית עם עלייה בהיקף האשראי, עם תנאי אשראי טובים יותר ועם שיעורי חדלות פירעון נמוכים יותר. השפעת השיתוף בנתוני אשראי גדולה יותר ביחס לאוכלוסיות שנגישותן לאשראי קטנה יותר (למשל צעירים, בעלי הכנסות נמוכות)".

הוועדה להגברת התחרות במערכת הבנקאות, בראשותו של המפקח על הבנקים בבנק ישראל דודו זקן, זיהתה היטב את המפתח ליצירת תחרות בבנקים: נתוני אשראי. כדברי הוועדה, ככל שיש יותר נתוני האשראי כך יש יותר תחרות על האשראי - ומי שנהנה מכך הם בעיקר החלשים והצעירים. הסיבה לכך היא שנתוני אשראי הם המידע שנצבר לגבי לקוח בנקאי (אדם בודד או חברה) ולגבי היסטוריית האשראי שלו.

משמע, האם נכנסת לו משכורת כל חודש והאם שילם את חובותיו בזמן. הנתונים האלה מאפשרים להעריך את הסיכון הבנקאי של אותו לקוח - ובהתאם, את הרצון של בנק חדש להציע לו הצעות מפתות. בלי נתוני אשראי גלויים, בנק חדש אינו יודע מהי רמת הסיכון של הלקוח ולכן יזהר מלהציע לו הצעות (להפך, הבנק החדש ייטה לחשוד שכל לקוח שפונה אליו הוא כנראה לקוח רע, שנזרק על ידי בנק האם שלו).

דודו זקןצילום: תומר אפלבאום

לפיכך, נתוני אשראי הם הם הבסיס לקיומה של תחרות במערכת הבנקאות. מאחר שוועדת זקן עסקה ב"הגברת התחרות במערכת הבנקאות", ומאחר שוועדת זקן מסכימה כי יש קשר ישיר בין כמות נתוני האשראי לבין התחרות על האשראי, אפשר היה לצפות שהוועדה תמליץ על פתיחה של שוק נתוני אשראי בישראל.

משמע, אישור להקמתן של סוכנויות נתוני אשראי שיאספו מכל הבנקים את הנתונים על כל הלקוחות שלהם - ויאפשרו לבנקים חדשים לקבל את הנתונים ולפנות ללקוחות בהצעות תחרותיות. מצב דומה קיים במרבית העולם. "משטר של שיתוף בנתוני אשראי הוא מדיניות נפוצה ברבות מהמדינות המפותחות, ובכללן מדינות אירופה", כתבה על כך ועדת זקן, וזאת כמובן פרט לארה"ב שבה התחרות על האשראי משתוללת בזכות ריבוי סוכנויות נתוני האשראי.

רק שלא. המלצה על פתיחת שוק של נתוני אשראי לא נכללה בהמלצות ועדת זקן. בכך רוקנה הוועדה מתוכן את הכותרת שלה - עם כל הכבוד לשלל ההמלצות האחרות שלה, בלי להגביר את התחרות בין הבנקים אין להמלצות האחרות תוחלת. התחרות, כפי שלמדנו גם משוק הסלולר, היא שם המשחק - וכדי שהמשחק הזה יתקיים בעולם הבנקאות חייבים נתוני אשראי. נקודה.

אם כך, הוועדה להגברת התחרות בבנקים עשתה הכל חוץ מליצור תחרות בין הבנקים. בכך הוועדה נכנעה למשרד המשפטים, שבתוקף תפקידו כאחראי על הגנת הפרטיות, מוטרד מהפגיעה האפשרית בפרטיות הלקוחות הבנקאיים בישראל, אם נתוני האשראי שלהם יימסרו לסוכנויות אשראי ומשם לבנקים חדשים.

ב-2001 חוקק חוק נתוני האשראי. החוק הקיים הגביל מאוד את מסירת נתוני האשראי, בשל חששות שהועלו גם אז לגבי פגיעה אפשרית בפרטיות הלקוחות. "חוק נתוני האשראי לא הביא לאותן השפעות חיוביות שניתן לראות כי התרחשו במדינות אחרות, אשר גם בהן יש שיתוף בנתוני אשראי", כתבה על כך ועדת זקן בניסוח דיפלומטי.

בניסוח פחות דיפלומטי - החוק הקיים נכשל כישלון חרוץ ולא הצליח להביא ליצירת תחרות בין הבנקים בישראל. 11 שנים של כישלון מתמשך היו צריכות להביא את מקבלי ההחלטות להבין שבמחיר הגנה על פרטיות האזרחים, מדינת ישראל מפקירה את הזכות של אותם אזרחים לקיום כלכלי בכבוד. מיליוני אזרחים משלמים מחיר כלכלי כבד מדי יום, בשל חוסר יכולת לקבל מהבנקים אשראי במחיר סביר. החלשים במיוחד שבהם מוצאים את עצמם נמחצים תחת מגפיהם של הקלגסים בשוק האפור - ומאבדים את חירותם הכלכלית. אבל העיקר שהפרטיות ממשיכה להישמר להם.

באיזון שבין פרטיות לבין חירות כלכלית, נראה די ברור איזו זכות צריכה לגבור. אפילו המפקח על הבנקים, שב-2001 תמך בסירוס חוק נתוני האשראי, הבין בינתיים את טעותו וכיום הוא תומך בהרחבת החוק. אלא שמשרד המשפטים, בתפקידו כאחראי על הגנת הפרטיות, מסרב. זהו מקרה קלאסי של רגולטור צר אופקים שמעדיף את ההגנה בכל מחיר על המשבצת הקטנה שהוא אחראי לה - במקום לראות את התמונה הכוללת.

התוצאה היא שהצדק החברתי האמיתי, בדמות הגברת התחרות על היצע האשראי בישראל, לא עומד להתרחש כאן. לפחות נוכל להתנחם בפרטיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ