החברות הציבוריות הן עדיין הקטר של הקפיטליזם; אסור להוריד אותן מהפסים - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החברות הציבוריות הן עדיין הקטר של הקפיטליזם; אסור להוריד אותן מהפסים

מייסד פייסבוק מרק צוקרברג לא התלהב מהרעיון להנפיק את החברה שלו - והוא לא לבד ■ מיעוט ההנפקות בשנים האחרונות מעיד על ירידת קרנו של מודל החברה הציבורית ■ ואולם למודל הזה, שתרם רבות לעולם, יש עדיין יתרונות חשובים

2תגובות

>> פייסבוק הונפקה לפי שווי של 104 מיליארד דולר, באחת ההנפקות הראשונות לציבור (IPO) הגדולות מעולם. ההנפקה העלתה שאלות כמו "האם החברה באמת שווה כל כך הרבה?" ו"מה בכוונת פייסבוק לעשות כעת?". ואולם מעניין במיוחד לשאול מה הנפקת פייסבוק אומרת לנו על מעמדו של מודל החברה הציבורית.

במבט ראשון, נראה שהמודל הזה עובד היטב. החברה הציבורית הומצאה באמצע המאה ה-19 כדי לספק הון לענקיות התעשייה העולות. העובדה שפייסבוק מצטרפת למיקרוסופט ולגוגל בשוק המניות מעידה כי רישום כחברה ציבורית עובד גם בעידן האינטרנט. לא כל ההמצאות של המאה ה-19 שרדו כך.

ואולם אם בוחנים את הנושא מקרוב, התמונה משתנה. מרק צוקרברג, המייסד הצעיר של פייסבוק, התנגד להנפקה במשך פרק זמן ממושך ביותר - בין היתר מכיוון שכל כך הרבה מנהלי חברות ציבוריות יעצו לו לנהוג כך. הוא החליט לקפוץ למים בכל זאת, רק מכיוון שהחוק האמריקאי דורש מכל חברה שמספר בעלי המניות שלה גבוה מרף מסוים לפרסם דו"חות רבעוניים ממש כאילו היתה חברה ציבורית.

כמו גוגל, שהונפקה זמן רב לפניה, פייסבוק בנויה יותר כמו חברה פרטית מאשר חברה ציבורית. צוקרברג, למשל, צפוי להמשיך להחזיק במרבית זכויות ההצבעה בחברה.

רויטרס

מספר החברות הציבוריות נפל בעשור האחרון באופן דרמטי. בארה"ב ירד מספרן ב-38% מאז 1997. בבריטניה צנח מספרן ב-48% באותו פרק זמן. המספר השנתי הממוצע של הנפקות ראשונות לציבור בארה"ב ירד מ-311 ב-20 השנים שבין 1980 ל-2000 ל-99 בעשור שבין 2001 ל-2011.

חברות קטנות שהכנסותיהן השנתיות הסתכמו בפחות מ-50 מיליון דולר לפני ההנפקה הראשונה ספגו את המהלומה הקשה ביותר. בשנים 1980-2000 יצאו בממוצע 165 חברות כאלה להנפקה ראשונה לציבור בארה"ב מדי שנה. ב-2001-2009 הממוצע השנתי ירד ל-30.

שובה של החברה הממשלתית

צוקרברג צפוי להצטרף למועדון בעייתי. נטל הרגולציה כבד יותר עבור חברות ציבוריות מאז קריסת אנרון ב-2001. מנכ"לים מתלוננים כי השילוב של רגולטורים קפדניים ומנהלי כספים בעלי דרישות רבות מקשה על התמקדות בצמיחה ארוכת-טווח.

בעלי המניות כועסים אף הם. נראה שהאינטרסים שלהם תואמים את אלה של מנהלי החברות הציבוריות רק לעתים רחוקות. המנהלים מבזבזים לעתים הררי כסף על יצירת אימפריות ועל הטבות מנקרות עיניים. בעלי המניות מתקשים לרוב לפקח עליהם בזמן אמת. באופן כללי, המאמצים ליצור זהות אינטרסים באמצעות הענקת מניות למנהלים כשלו.

במקביל, מתפתחים גם מודלים תאגידיים חלופיים. אם בעבר הנפקה היתה חלומו של כל מנכ"ל, כיום בהחלט מכובד יותר להפוך חברות לפרטיות - כמו שקרה עם ברגר קינג למשל. גם מודל החברה הממשלתית התאושש מהמהלומה שספג עם קריסת הקומוניזם ברוסיה ובמזרח אירופה, וכיום הוא כולל את חברת הסלולר הגדולה בעולם, צ'יינה מובייל; את מפעילת הנמלים המצליחה בעולם, דובאי וורלד; את חברת התעופה הצומחת בעולם, אמירייטס; ואת 13 חברות הנפט הגדולות בעולם.

ללא ספק, הדשדוש של השנים האחרונות בשוקי המניות השפיע גם הוא על המגמה. ואולם יש חשיבות גם לעובדה שהמודלים התאגידיים השונים מצאו דרכים להתמודד עם כמה מהחולשות המבניות שהעיבו עליהם בעבר.

חברות השקעה פרטית מאפשרות, למשל, גישה נוחה יחסית להון הודות להקלות מס, וכך גם משקיעי הון סיכון. ישנם גם שווקים פרטיים, כמו סקונדמרקט, שהפעילים בו החליפו ביניהם מניות בשווי מיליארד דולר מאז 2008. החברות המשפחתיות גם מעסיקות כיום מנהלים מקצועיים רבים, ובמקביל החברות הממשלתיות כבר אינן מנוהלות רק על ידי מקורבי השלטון.

יתרון השקיפות

האם כל זה חשוב? הגיוון בסוגי החברות הוא עניין חיובי: סביבה מגוונת היא יציבה יותר. ואולם ישנן סיבות לחשוש בעקבות ההידרדרות במעמדו של מודל החברה הציבורית, שהפיץ שגשוג במשך 150 שנה.

קודם כל, חברות ציבוריות הן גורם מרכזי לחדשנות וליצירת משרות. התעשרות מהנפקה היא אחד התמריצים שגורמים ליזמים לעבוד כה קשה ולמשקיעי הון סיכון ליטול את הסיכון שבתמיכה בחברות סטארט-אפ.

הנפקות ראשונות לציבור מספקות לחברות צעירות מזומנים לגיוס עובדים חדשים ולכניסה לשווקים חדשים. החלופה, להימכר לחברות ממוסדות, לא בדיוק מעודדת התפתחות - דמיינו מה היה קורה אילו יבמ היתה קונה את אפל וגוגל.

שנית, חברות ציבוריות פועלות באופן שקוף. עליהן לפרסם דו"חות רבעוניים, לקיים פגישות עם בעלי המניות ולהתמודד עם אנליסטים. חברות פרטיות ומשפחתיות, לעומת זאת, פועלות תחת מעטה חשאיות.

שלישית, חברות ציבוריות מעניקות לאנשים רגילים הזדמנות להשקיע ישירות במכונות יצירת ההון החשובות ביותר של הקפיטליזם. במאה ה-20 קהל בעלי המניות התרחב עם ההפרטה של חברות ממשלתיות וההתרבות של קרנות הנאמנות. ואולם כיום הקפיטליזם הפופולרי נמצא בנסיגה. פחות הנפקות לציבור פירושן פחות הזדמנויות לאנשים רגילים להשקיע את כספם בגוגל העתידית. העלייה של קרנות ההשקעה הפרטיות ושל שווקים פרטיים מרכזת שוב את הכוח בידי מועדון מצומצם של משקיעים מועדפים.

כל זה מחזק את הצורך בשינוי מחשבתי - בייחוד בקרב הפוליטיקאים, שהעמיסו רגולציה על חברות ציבוריות במערב והניחו כי לאנשי עסקים אין ברירה אלא לצאת להנפקה לציבור בסופו של דבר. חברות רבות נהפכות כיום לפרטיות או נותרות בידיים פרטיות כדי להימנע מביורוקרטיה. התוצאה היא שהרבה יותר עסקים מנוהלים כיום באפלה, ובעלי עניין עשירים משחקים בהם תפקיד מרכזי יותר.

חברות ציבוריות הקימו את מערך הרכבות של המאה ה-19. הן מילאו את העולם במכוניות, במכשירי טלוויזיה ובמחשבים. הן הביאו שקיפות לעולם העסקים והזדמנויות למשקיעים הקטנים. מכיוון שחברות ציבוריות משווקות מניות למשקיעים לא מתוחכמים, קובעי מדיניות צודקים כשהם מפקחים עליהן בצורה הדוקה יותר מהנהוג בסוגים אחרים של חברות. ואולם לא צריך להדק את הפיקוח עד כדי שיזמים יחששו מהנפקה ציבורית. החברה הציבורית שימשה זמן רב כקטר של הקפיטליזם. על ממשלות להיזהר לא להוריד אותה מהפסים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#