עשירים? האי-שוויון רע לכם - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עשירים? האי-שוויון רע לכם

הפערים החברתיים מפחידים לא רק שמאלנים וחברתיים

51תגובות

בחודשים הקרובים תיקבע המדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל לטווח הבינוני. אלא שעם ישראל לא ייקח חלק בתהליך הזה. ככה זה עובד בישראל. למעט בעתות של משברים ומחאות חברתיות, מדיניות כלכלית-חברתית נקבעת כמעט במלואה במסגרת עבודה מוגבלת אחת: תקציב הממשלה.

את התקציב יכינו קומץ פקידים באגף התקציבים של האוצר. הוא יתבסס על תקציב השנה הנוכחית בתוספת עדכונים אוטומטיים, כמה קיצוצים וכמה העלאות מסים, שאינם תוצאה של חזון כלכלי, אלא של צורך מיידי לצמצם את הזינוק בגירעון.

התקציב יוגש לשרי הממשלה והם יחתמו. לאחר כמה דיונים והתנצחויות, שמיועדים בעיקר להרשים את הבוחרים ושיעסקו בנושאים משניים, גם חברי הכנסת יאשרו אותו. בדיון על המהות והעקרונות של המדינות הכלכלית-חברתית, הציבור לא יזכה להשתתף, ואפילו לא לצפות בו מהצד - לא באופן ישיר, לא באמצעות שריו, ולא באמצעות נציגיו בפרלמנט. פשוט לא יהיה דיון כזה: ראש הממשלה יחזור פעמים רבות על המלה "צמיחה", שר האוצר יחזור על צמד המלים "משבר עולמי", ובכך יסתיים הסיפור.

זהו פספוס אדיר, והוא גם מסוכן. כי כשבודקים את הסיבות למשבר הכלכלי הגלובלי של ארבע השנים האחרונות, ואת הנושא המרכזי שמעסיק כיום כלכלנים בעולם, מגלים שהחשיבה עברה מעיסוק בצמיחה בלבד לגורם אחר: הגידול באי-שוויון בהכנסות וההשפעה שלו על הצמיחה והיציבות הכלכלית. על קיומה של התופעה איש כבר אינו מערער: ב-20 השנים האחרונות נרשם זינוק חד בפער ההכנסות בין העשירון העליון לשאר האוכלוסייה. הזינוק אפילו חד יותר כשמודדים את הפער בין מי שמשתייכים למאיון העליון לכל השאר.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

זוהי תופעה שמאפיינת את כל המדינות המפותחות, ואת ישראל במיוחד: אנחנו מדורגים גבוה במדד האי-שוויון (רק במקסיקו, בטורקיה ובארה"ב האי-שיוויון גדול יותר), והמגמה מחריפה. אפילו אנשי האלפיון העליון מסכימים: וורן באפט, קפיטליסט, איש שוק הון ואחד האנשים העשירים בעולם, מודה: "ב-20 השנים האחרונות התנהל מאבק מעמדות - והמעמד שלי ניצח".

כדאי להבהיר: יש אמנם מי שמנסה להשתמש בנתונים לצרכים פוליטיים, תוך גיוס טיעונים של צדק ומוסר, אבל הכלכלנים אינם עוסקים בכך, אלא בשאלה האחרת: האם, ועד כמה, האי-שוויון בהכנסות פוגע בכלכלה - והאם הוא אחראי למשבר.

לא רק לחברתיים ושמאלנים

מי שינסה להתחמק מהדיון בטענה שמדובר בקשקושי בחירות של חברתיים-שמאלנים, עושה עוול לעצמו. ראיות היסטוריות לא חסרות. בארה"ב זינק האי-שוויון בשנים שלפני המשבר של 1930 ושוב בשנים שלפני המשבר הנוכחי, וגם במדינות ומשברים אחרים נמצא קשר כזה. אבל ההסברים חשובים יותר.

לקראת צאת ספרו "מחיר האי-שוויון", פירסם חתן פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ מאמר במגזין "ואניטי פייר" שבו פירט לפחות ארבע סיבות לכך שהעלייה באי-שוויון פוגעת בכלכלה.

1. בעיית הצריכה.

כשחלק גדל והולך של ההכנסות מהפעילות המשקית זורם לכיסי מעטים, נשאר פחות לכל האחרים - והצריכה הפרטית נפגעת. הסיבה: העשירים, שכבר יש להם הכל, חוסכים חלק גדול מהכסף כי כבר אין להם על מה להוציא אותו. אצל העניים ובקרב מעמד הביניים, לעומת זאת, כל דולר נוסף של הכנסה קבועה נהפך מייד לצריכה ומעודד את המשק כולו.

2. בעיית הרנטה.

המנגנון שבאמצעותו הצליחו העשירים להגדיל את פערי ההכנסה בינם לבין השאר מבוסס על "רנטה", כלומר מעמד מועדף בשווקים שמאפשר להם לייצר רווחים עודפים כמעט ללא סיכון. דוגמאות לכך כוללות מונופולים, אוליגופולים, זיכיונות ממשלתיים, מיסוי מועדף וגישה מועדפת למימון.

על פי שטיגליץ, שוק ההון כולו הוא רנטה טהורה, באמצעות שליטה של מעטים בפעילות של תשלומים, אשראי וספקולציה. בישראל אנחנו מכירים את זה היטב: בשוק המקומי, כמעט כל בעל הון עשה את כספו באמצעות זיכיון ממשלתי, שוק לא תחרותי, או שניהם. מתעשרי הסלולר, הבנקים, הביטוח, הכרייה (למשל בים המלח), האנרגיה, יחד עם מעגלי המנהלים והיועצים שלהם, כולם נהנים מרנטה.

גם מחוברים אחרים, שאולי אינם עשירים אך הם ודאי "מסודרים", הם תוצאה של רנטה: חברת החשמל, הנמלים, בנק ישראל, אנשי הקבע של כוחות הביטחון והמפעלים הביטחוניים - כולם אוכלים מידה של הרנטה הממשלתית. אלא שרנטה היא תופעה כלכלית לא יעילה, והיא פוגעת במשק.

למעשה, רנטה היא משחק בסכום אפס: היא לא מייצרת ערך, והיא רק לוקחת אותו מאחרים על ידי הגדלת נתח השוק שלה. לא קשה לראות את זה בישראל - בענפי התקשורת, הפיננסים והאנרגיה: כמעט כל המאמצים של השחקנים מושקעים בתנאי זיכיון ובמניעת תחרות, לא בהגדלת העוגה כולה.

3. בעיית ההוגנות.

כאשר מתפתחת תפישה רווחת שלפיה המערכת אינה הוגנת, למשל כתוצאה מפער שנראה בלתי סביר בחלוקת הכנסות, חלק גדול מהשחקנים במשק מאבדים את המוטיבציה שלהם לעבוד. בעידן רוסיה הסובייטית נהגו העובדים לספר על המנהלים שלהם: "הם עושים כאילו שהם משלמים לנו, ואנחנו עושים כאילו שאנחנו עובדים". גם בלי לפתוח דיון עקרוני על צדק, חוסר הוגנות וחוסר מוטיבציה פוגעים קשה בכל עסק, בכל ארגון ובכל המשק.

4. בעיית האמון.

כדי שמערכת כלכלית תפעל היטב, נדרשת תרבות של אמון. תרבות כזאת מאפשרת פעילות ללא חיכוך וללא עלויות גבוהות. בכלכלה אידיאלית, כל עסקה נסגרת בלחיצת יד וכולם מכבדים את ההסכם. אבל כשאיש אינו מאמין לאיש, הכל עובר דרך חוזים, עורכי דין ובתי משפט בלתי יעילים, כל הסכמה ניתנת לשבירה אם כדאי להפר אותה, והפעילות הכלכלית נהפכת ללא יעילה. אין ספק שרמה גבוה של אי-שוויון בהכנסות מערערת את תרבות האמון.

שטיגליץ תוקף את הבעיה בדרך מפתיעה: הוא פונה ל-1% העשירים ומקבלי ההחלטות, ומציע להם לפעול להקטנת האי-שוויון מתוך שיקולים של כדאיות כלכלית. הוא לא מתריע שעניים יעלו על בתיהם במהפכה, אבל הוא אומר שאלה שבראש הפירמידה הכלכלית זקוקים לבסיס חזק כדי שכל העסק לא יקרוס. "גם אתם זקוקים לכלכלה יציבה", הוא אומר לעשירים.

בישראל, ההצעה לפנות ל-1% בבקשה להציע פתרונות לבעיית האי-שוויון נראית תמימה. לעומת זאת, כנסת ישראל וממשלת ישראל, שיושביהן הם בעצמם אנשי ה-1% יכולים לקיים דיון כדי להחליט אם יהיה ראוי לקבוע יעד ממשלתי להקטנת האי-שוויון, ואם כן - לפעול כדי להשיג אותו.

לישראל יש יעד לאינפלציה, יעד לגירעון ממשלתי ועוד שורה של יעדים רשמיים, חלקם מופיעים בספר החוקים. על רקע הניתוח והראיות הכלכליות החדשות, אולי כדאי להוסיף יעד חדש, אם לא מסיבות של מוסר וצדק חברתי, אז לפחות משיקולים של צמיחה כלכלית. בדומה לטיעון של שטיגליץ, זה אפילו כדאי לשרים ולחברי הכנסת, אם הם רוצים להישאר בראש הפירמדיה. ואם כן, הזמן לעשות את זה הוא עכשיו, לפני סגירת ספר התקציב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#