המוסדיים יכולים לעבוד בשבילנו - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המוסדיים יכולים לעבוד בשבילנו

כספי הציבור שבויים בידי המוסדיים, אז רצוי לתמרץ אותם בהתאם

29תגובות

אחרי חברות הסלולר והכבלים, הגופים המוסדיים בשוק ההון הם אולי הענף העסקי השנוא ביותר על הציבור בישראל כיום. אפילו יותר מהבנקים. יש לציבור די והותר סיבות לכעס הזה. ראשית, הציבור הוא קהל שבוי בידי המוסדיים, שבוי על פי חוק. מדינת ישראל הרי מחייבת את הציבור לחסוך לפנסיה, ואינה מאפשרת לו לבצע את החיסכון הזה אלא באמצעות הגופים המוסדיים - כולם גופים פרטיים הפועלים למטרות רווח.

שנית, התנהלות המוסדיים ביחס לציבור השבוי בידיהם היתה רחוקה מלהיות משביעת רצון, החל בדמי הניהול הגבוהים שהם גובים ועד לניהול ההשקעות הבעייתי בלשון המעטה.

שלישית, אף שהמוסדיים חייבים לציבור חובת נאמנות - הם הרי מנהלים את הרכוש הפיננסי הרגיש ביותר של הציבור: החיסכון הפנסיוני שלו - בפועל, חובת הנאמנות אינה נשמרת בקפידה. העובדה שהמוסדיים נמנעו מלהופיע בכנסת בשבועות האחרונים כדי להציג את עמדת הציבור בנוגע לתיקון לחוק החברות הנוגע להבראת חברות - התיקון המרכזי שיקבע את גורל הסדרי החוב בשוק ההון מעתה והלאה - כמו גם העובדה שנדרשה הקמת ועדה ממשלתית כדי לגרום להם לשפר את דרכי ההשקעה שלהם בשוק האג"ח (ועדת חודק), אומרים דרשני.

עופר וקנין

אין כמעט ספק שהאינטרס של הגופים המוסדיים כיום אינו חופף לאינטרס של הציבור החוסך דרכם. פנסיית החובה מבטיחה להם זרם קבוע של הפקדות, שרק הולכות וגדלות ומייצרות להם הכנסות מדמי ניהול במאות מיליוני שקלים. המוסדיים לא צריכים להתאמץ או להתחרות זה בזה כדי ליהנות מזרם ההכנסות הקבוע.

נוסף על כך, דמי הניהול נקבעים על סמך הצבירה בתיק. דמי הניהול אינם קשורים לרווחים ארוכי הטווח של התיק, ואפילו לא לרווחים כלשהם. גם בשנה שבה תיק הפנסיה רשם הפסד כבד, הגוף המוסדי ימשיך לקבל את דמי הניהול הקבועים שלו.

התוצאה היא אדישות, שלא לומר ניכור, של מנהלי הגופים המוסדיים כלפי הרווחים ארוכי הטווח שהם מניבים לחוסכים לפנסיה. הוסיפו על כך אינספור ניגודי עניינים שקיימים בשוק ההון הישראלי - מרבית הגופים המוסדיים נמצאים בבעלות חברות הביטוח, שלהן יש אינטרסים עסקיים נוספים. למשל, האינטרס לזכות בתיק הביטוח של חברה גדולה, שבמקרה באותו זמן גם מבקשת לגייס הון בשוק ההון. לפחות בשני מקרים, כלל ביטוח והפניקס, חברות הביטוח נמצאות בבעלות ישירה של שתי חברות האחזקה הגדולות בישראל (אי.די.בי ודלק), שלהן בוודאי אינספור אינטרסים נוספים בשוק ההון.

התוצאה היא שהתמריצים הקיימים כיום בשוק ההון פועלים לטובת חברות הביטוח וחברות האחזקה הגדולות, ולא לטובת החוסך הקטן. המציאות הזאת יכולה להסביר, כנראה, כיצד הצליחו חברות האחזקה לגייס הון רב כל כך (בעיקר באמצעות אג"ח), בקלות רבה כל כך, מהגופים המוסדיים בחמש השנים האחרונות.

משבר האג"ח שפרץ בישראל וחשף את חדלונם המקצועי (שלא לומר האתי) של הגופים המוסדיים בניהול כספי החיסכון הפנסיוני, נענה עד כה על ידי ועדת חודק בהקשחת דרישות ההשקעה מהגופים המוסדיים. זהו מהלך חשוב, אבל הוא לא פותר את הבעיה מבסיסה: בעיית התמריצים השגויים. כל זמן שהתמריצים אינם משתנים, אין סיכוי שנראה את המוסדיים ממלאים את חובת הנאמנות שלהם לטובת החוסך הקטן.

מה עושים? משנים כמובן את התמריצים. שינוי אחד כזה יכול וצריך להיעשות דרך דמי הניהול. במקום שדמי הניהול ייגבו מדי שנה, ולא משנה מהם ביצועי תיק החיסכון, יש לקשור בין דמי הניהול לביצועים ארוכי הטווח של התיק. למשל, לאפשר למוסדיים לגבות דמי ניהול שנתיים מינימליים בלבד (כיסוי הוצאות). שאר דמי הניהול ייגבו ביחס לרווח של התיק בעשר השנים האחרונות. כך, האינטרס של החוסך - להשיא רווח בטווח הארוך - יתלכד עם האינטרס של מנהל ההשקעות.

שינוי נוסף באותו הכיוון הוא לחייב את הגופים המוסדיים להבטיח תשואת מינימום לתיקי הפנסיה שבניהולם. נניח, התחייבות לתשואה נומינלית של 4% לאורך שנים. ההתחייבות הזאת חשובה בשני מישורים. ראשית, ציבור החוסכים יקבל הבטחה ליציבות הרווח של תיק החיסכון שלו - וזה כבר יתרון. שנית, וחשוב אף יותר, הגופים המוסדיים יהיו חייבים לוודא שתשואת התיק שהם מנהלים עומדת בדרישה לתשואה המובטחת - ולא, הם יצטרכו להשלים את התשואה החסרה מכיסם. זה יחייב אותם לתכנן את ניהול ההשקעות בתיק כך שהוא יעמוד בדרישה של תשואה גבוהה לאורך שנים. החלטות השקעה תמוהות, שאינן עולות בקנה אחד עם תשואה גבוהה לאורך שנים, לא יוכלו להתקיים יותר.

למעשה, ההצעה הזאת כאילו מחייבת את המוסדיים להשקיע מהונם בתיק המנוהל על ידם. מאחר שהם יהיו מחויבים לתשואה, הם יהיו חייבים לוודא שהתיק עומד בתשואה המובטחת - ולא, הנזק ייפול עליהם. כך, האינטרס שלהם יתלכד באופן מלא עם זה של תיק ההשקעות המנוהל על ידם.

אלוהים, כמובן, מצוי בפרטים, והשאלה איזו תשואה תובטח וכיצד היא קריטית. הבטחה של תשואה נמוכה מדי, כמעט טריוויאלית, לא תביא לשיפור בניהול התיק. את הפרטים האלה עוד צריך ללבן. למשל, לקבוע מנגנון הקושר בין התשואה המובטחת לבין תשואת איגרות החוב הממשלתיות הנסחרות בשוק ההון. בכל מקרה, המנגנון חייב להיות כזה שיהפוך את הגופים המוסדיים לבעלי אינטרס בתשואה ארוכת הטווח של תיק החיסכון - ולא, רווחיהם ייפגעו.

וכמובן, נוסף על כל אלה חייבים להמשיך ולטפל בהסדרת ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי בישראל - מאחר שייעוץ כזה יאפשר לציבור להבין מיהם מנהלי החיסכון הפנסיוני שמשרתים אותו היטב, ולנתב את כספו רק אליהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#