ישראל נסחטת בידי חברות הענק

עקרונות הם עניין נזיל כאשר 15 מיליארד שקל הכנסות ממסים עומדים על הכף

מירב ארלוזורוב

רשות המסים, כך פורסם השבוע, לוחצת על שר האוצר להתפשר עם כמה מהחברות הגדולות ביותר במשק - אינטל, טבע, אמדוקס, צ'ק פוינט ועוד - ולאפשר להן למשוך דיווידנדים בסכום עצום של 100 מיליארד שקל במס מופחת. זאת, אף שעל פי חוק עידוד השקעות הון קיבלו כל החברות האלה הנחות גדולות במס חברות, בתנאי שעל דיווידנדים הן תשלמנה מס מלא.

שאלנו את משרד האוצר אתמול על אילו הכנסות מס פוטנציאליות מוותרת המדינה בהגיעה לפשרה עם חברות הענק הגלובליות. לא קיבלנו תשובה, כנראה משום שבאוצר כלל לא בדקו עד כה את סכום ההטבה. שר האוצר ורשות המסים הטרידו עצמם עד כה רק בשאלה ההפוכה: אילו הכנסות מיסוי יהיו למדינה כבר השנה אם תיחתם הפשרה, ההערכה היא שמדובר בסכום עצום של כ-15 מיליארד שקל - אבל לא טרחו לבדוק את צד המחיר, כלומר על כמה מיליארדים של מיסוי אפשרי המדינה מוותרת.

יובל שטייניץצילום: דניאל בר און

זאת אחת הסיבות מדוע הצעת הפשרה שנויה במחלוקת במשרד האוצר. הסיבה הנוספת היא שמשרד האוצר כבר דן באפשרות להגיע לפשרה כזו לפני שנה בדיוק. זה היה במסגרת דיוני הוועדה לשינוי כללי חוק עידוד השקעות הון. הוועדה החליטה לשנות את כללי החוק, ולאפשר לחברות מעתה ליהנות ממס מופחת גם בעת חלוקת דיווידנדים.

אבל באותה נשימה החליטה הוועדה כי ההטבה תינתן רק לגבי דיווינדים מכאן ואילך - ולא לגבי 100 מיליארד השקלים שכבר נצברו במאזני החברות. ההסבר של הוועדה היה שלא משנים את כללי המשחק בדיעבד - מי שנכנס לחוק עידוד השקעות הון בעבר (לפני שינוי החוק) ידע שהוא מקבל מס מופחת עתה, במחיר של מס גבוה יותר על דיווידנדים בעתיד. לא ייתכן, שכאשר תגיע העת לשלם את אותם דיווידנדים עתידיים החברות תלחצנה על המדינה לשנות, בדיעבד, את הכללים לטובתן.

הוועדה לשינוי כללי חוק עידוד השקעות הון, כלומר, חשבה שהעקרונות חשובים יותר מכסף. יותר חשוב שהמדינה תעמוד על עקרונותיה ולא תשנה כללי משחק בדיעבד, מאשר ההכנסה המיידית שיכולה להיות לה ממסים. חלפה שנה בדיוק כדי שצמרת האוצר, בראשות שר האוצר, תהפוך את דעתה. עקרונות, מתברר, יכולים להיות עניין נזיל כאשר 15 מיליארד שקל הכנסות מיידיות ממסים עומדים על הכף.

הבעיה שעקרונות הם עניין נזיל בחוק עידוד השקעות הון בכלל. לפני שנה שונה החוק לאחר שהתברר כי הוא לא משיג את מטרותיו - עידוד השקעות, וכתוצאה מכך עידוד התעסוקה, בעיקר בפריפריה. השינוי נדרש לאחר שהתברר כי הדבר היחיד שהחוק משיג הוא עידוד כיסיהם של היצואנים הגדולים: מתוך 5.6 מיליארד שקל הטבות מס, שהעניק החוק ב-2008, 72% זרמו לכיסיהן של חמש חברות היצוא הגדולות במשק (המאיון העליון של החברות).

הגדולות מקבלות יותר הטבות

ככל הנראה מדובר בטבע, כיל וישקר בעיקר. ההטבה שניתנה לאותן חמש חברות היתה כל כך גדולה, עד שהיחס בין היקף המס שהן שילמו למדינה לבין היקף הטבות המס שהן קיבלו מהמדינה התהפך. משמע, החברות האלה קיבלו הטבות בסכום הגדול פי 2.2 מסכום המס הכולל שהן שילמו למדינה (כולל מס הכנסה של עובדיהן, למשל).

מאחר שמדובר בחמש חברות יצוא חזקות במיוחד, שממש לא זקוקות לסיוע של המדינה כדי לשגשג, יוצא שהמדינה פשוט העבירה מתנה בסכום של 4 מיליארד שקל לבעלים של חמש החברות ענק - על חשבון הגדלת התעסוקה, עידוד הפריפריה וכספי משלמי המסים.

ממתי ישראל מחלקת מתנות חינם במיליארדי שקלים לבעלים של החברות הגדולות ביותר במשק? מאותו זמן שבו היא גם הופכת את דעתה ומשנה בדיעבד את כללי המיסוי על חלוקת דיווידנדים. משמע, מאז שהמדינה מצאה עצמה נלחצת ונסחטת בידי החברות הגלובליות, המאיימות שאם לא ינתנו להן הטבות מס ואם לא ישנו להן את הכללים בדיעבד, הן תקפלנה את הפקלאות ותלכנה מכאן למדינות אחרות, שכן משלמות להן הטבות מס נדיבות.

האם מדובר באיומי סרק של החברות הגלובליות? כנראה שלא. עובדה שאינטל בחרה להקים את המפעל החדש שלה באירלנד ולא בישראל, ככל הנראה משום שאירלנד פיתתה אותה עם הטבות מס גדולות מאלה שמציעה ישראל. האיום הוא ממשי ולכן כנראה שאין ברירה אלא להמשיך ולשלם הטבות מס לחברות החזקות והעשירות - אם רוצים לשמור אותן כאן.

אבל כמו במקרה של הדיווידנדים, זה לא אומר שישראל צריכה להתפשט מכל עקרונותיה ולשלם כל הטבת מס בכל מחיר לכל חברה גדולה שמאיימת לעזוב את המדינה. אפשר וצריך להגביל את ההטבות שמשלם חוק עידוד השקעות הון, גם מבחינת שיעור המס המופחת וגם מבחינת ההיקף הכספי של ויתור על הכנסות ממסים. זה היה כך עד 2005, ואין שום סיבה שלא לחזור לשם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker